התובע טען, כי הרכב נלקח לבדיקה במוסך הונדה בהרצליה ובמהלכה התגלה רעש במנוע הרכב. ##להלן פסק דין בנושא רעש מנוע הונדה / רעש מנוע ברכב חדש:## 1. בפני תביעה על סך 4,415 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבע. 2. ביום 30/10/2001 רכש הנתבעת מהתובע רכב מסוג הונדה מספר 2870017 (להלן: "הרכב") תמורת סך של 78,000 ₪. 3. התובע טען, כי הרכב נלקח לבדיקה במוסך הונדה בהרצליה ובמהלכה התגלה רעש במנוע. המוסך ניסה לתקן את הרעש ע"י החלפת שני חלקים והתובע שילם למוסך סך 2,000 ₪. לאחר החלפת החלק במוסך גילו הצדדים שהרעש לא נפסק אלא שהנתבע בכל זאת רצה לקנות את הרכב וסוכם בין הצדדים כי התובע יחזיר לנתבע סך 2,000 ₪ בהעברה בנקאית לחשבון הנתבעת וכך נעשה. התובע החזיר לנתבע סך 2,000 ₪ כמוסכם, וסוכם לטענתו כי הנתבע מוותר על כל טענה וכל תביעה וכן התחייב הנתבע להגיע למוסך הונדה בהרצליה כדי להחזיר את החלקים שמוסך הונדה הרכיב, אך הנתבע לא השיב את החלקים, המוסך דרש מהתובע לשלם לו ועל כן הוגשה התביעה דנן. התובע טען, כי סיכם עם הנתבע שביום 30/12/2001 הוא יגיע עם שני מכונאים ממוסך הונדה לצורך פירוק החלקים אך הנתבע לא המתין להם והתברר להם כי הנתבע מכר את הרכב. 4. רכיבי התביעה הם כדלקמן: סך 1,997 ₪ בגין החלק שלא הוחזר סך 918 ₪ דרישת המוסך לתשלום עבור נסיעת המכונאים לאשדוד סך 500 ₪ בזבוז זמן סך 1,000 ש"ח פיצויי כללי סה"כ 4,415 ש"ח 5. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מהנימוקים כדלקמן: א) הרכב נרכש מהתובע לאחר שהתובע הציג בפניו מצג מטעה לחלוטין באשר למצבו של הרכב. התובע לקח את הנתבע למוסך הונדה בהרצליה, שם נאמר לנתבע, כי הרכב מטופל היטב וכי אין לו כל תקלות למעט רעש במנוע, אשר התובע התחייב לתקנו. מצג זה התגלה כמצג שווא ועל בסיסו נערכה ההתקשרות שבין הצדדים. ב) הנתבע פנה למוסך אחר באשדוד (ביום 13/12/2001 - כך עולה מטופס סיכום הבדיקה אשר צורף לכתב ההגנה) והתברר לו כי הרכב לא תקין. כך למשל: בקטגוריה של "מנוע, מערכת קרור, מערכת דלק ומערכת הצתה" נרשם - "לא תקין". כך גם לגבי סרן קדמי ומערכת היגוי, שילדת מרכב, צמיגים, מערכת תאורה והעברת כוח. לגבי העברת כח נרשם: "נקישה בשילוב הילוכים, שמן כהה, בלאי דסקיות הילוכים, החלפת הילוכים לקויה לבדוק במוסך מורשה, נזילת שמן תיבת הילוכים". ג) הנתבע טען, כי משהתברר לו כי התובע מסרב לבטל העיסקה, הוא ביקש למכור את הרכב והצליח למכור אותו במחיר הפסד. דהיינו - הנתבע רכש הרכב מהתובע בסך של 76,000 ₪ ותוך פחות מחודשיים נאלץ למכור אותו בהפסד של 10,000 ₪ דהיינו - במחיר של 68,000 ₪. ד) הנתבע הכחיש כי סיכם עם התובע שביום 30/12/2001 הוא יגיע אליו לאשדוד לצורך פירוק החלק, שכן באותו מועד הרכב כבר נמכר וכלל לא היה ברשותו, ולפיכך - בודאי שאין לחייבו בתשלום עבור נסיעת המכונאים לאשדוד, בזבוז זמן וכיוצ"ב. 6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים (בשמו של התובע דיבר אביו ובשמו של הנתבע דיבר אביו) הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את התביעה מהנימוקים כדלקמן: א) לכתב התביעה צורף הסכם חתום ע"י התובע מיום 7/11/2001 (נספח ב') ובו נכתב בין היתר כדלקמן: "...כמו כן סוכם בינינו שעודד יחזיר סך של 2,000 ₪... מהמחיר הנ"ל... לאחר הפקדת הסכום הנ"ל לחשבוני אני מצהיר בזאת שאין לי ולא יהיו לי בעתיד כל טענות כספיות או משפטיות ממך לגבי הרכב הנ"ל. כמו כן אני מתחייב להגיע למוסך הונדה בהרצליה ביום ראשון 11/11/2001 על מנת לפרק ולהחזיר את החלקים שהוחלפו ברכב ולהחזיר לרכב הנ"ל את החלקים שהיו ביום מסירת הרכב". הנתבע אכן לא הגיש כל תביעה נגד התובע בגין הפסד כספי ניכר שנגרם לו כתוצאה ממכירת הרכב כחודשיים לאחר רכישתו בהפסד של 10,000 ₪, אלא התובע מגיש תביעה בגין אי קיום התחיבות הנתבע להחזיר את החלקים שהורכבו בו. ב) אני סבורה כי לאור העובדות שהוצגו בפני, נוהל המו"מ לרכישת הרכב, ע"י התובע שלא בדרך המקובלת ובתום לב הנדרש עפ"י סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 : "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". המסמך שנחתם ע"י הנתבע (נספח ב' לכתב התביעה) הוא מסמך שנחתם ביום 7/11/2001 בטרם נודעו לנתבע העובדות בדבר מצבו האמיתי של הרכב, וזאת על יסוד מידע מוטעה שנמסר לו ע"י התובע ו/או המוסך מטעמו. ג) סיכום בדיקת הרכב שנערכה ביום 13/12/2001 מגלה מצב מכני ירוד ביותר של הרכב, אשר לא נגרם בפתאומיות כך למשל: קימות נזילות שמן במנוע ומערכת הגיר פגומה ביותר אין זה פגם שמתרחש תוך יום אחד. ד) הנתבע טען, כי לו היה יודע על מצב שכזה בטרם רכש את הרכב - בודאי שלא היה רוכש את הרכב ואין כל סיבה שלא להאמין לו. אין מדובר בחלק זניח של הרכב שעלות תיקונו מסתכמת במאות שקלים או אלפי שקלים בודדים אלא בחלק מהותי שעלותו מהווה אחוז נכבד ביותר משווי הרכב כולו. נכון הוא, כי התובע יכל למנוע את ה"הפתעה" בגילוי מצבו האמיתית של הרכב לו היה לוקח את הרכב לבדיקה מטעמו, בטרם רכש את הרכב, אך אין בפני תביעה של הנתבע כלפי התובע ומקובלת עלי טענת התובע ולפיה הנתבע יכל להקטין נזקיו לו היה עורך בדיקה שכזו בטרם רכש את הרכב. אך - כאשר עלי לבדוק אם הנתבע היה צריך להשיב את החלק שהורכב ברכב כפי שהתחייב בחודש נובמבר 2001 - אני מגיעה למסקנה ולפיה, לאור הנסיבות אשר עלו בתיק, לא היה כל מקום לדרוש ממנו להשיב את אותו חלק, שכן - ביום 11/11/2001 המועד שבו התחייב להשיב את הרכב הרכב לא היה במצב מכני שאיפשר נסיעתו להרצליה. הנתבע לא יכל לצפות התדרדרות זו של הרכב שרכש שבועות מספר קודם לכן, ועל כן אינני רואה באי השבת החלק ביום 11/11/2001 משום הפרת חוזה. התובע טען כי סיכם עם הנתבע שהוא יגיע לאשדוד ביום 31/12/2001 על מנת לפרק את החלק החסר אך באותו מועד כבר נמכר הרכב, כך עולה מאישור משרד התחבורה על שינוי רישום הבעלות ברכב מיום 14/12/2001. הנתבע טען כי כלל לא סיכם עם התובע כל סיכום ביחס ל- 31/12/2001, ואני מאמינה לגירסתו, שכן מדוע שיסכם עם התובע סיכום שכזה, שעה שהרכב כבר כשבועיים אינו ברשותו ובבעלותו??!! ה) הרכב אינו ברשות הנתבע ואין אפשרות להשיב את החלק החסר. הרכב נמכר כחודשים לאחר רכישתו עקב הטעיה של התובע ומתוך רצון של הנתבע להקטין את נזקיו ובנסיבות אלו אין מקום לחייב את התובע להשיב את תמורת החלק החסר, שכן התחייב על כך שעה שלא ידע את תמונת מצב הרכב האמיתית עקב הטעיה ומצג שגוי שהוצג בפניו. 7. לסיכום: א) לאור האמור לעיל - דין התביעה להדחות. ב) לפנים משורת הדין ומאחר ובכתב ההגנה לא דרש הנתבע פסיקת הוצאות - אינני מחייבת את התובע בהוצאות משפט. רכברכב חדשתקלות ברכבמנועמטרד רעש