רשיון הסעה לנסיעה מיוחדת במונית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשיון הסעה לנסיעה מיוחדת במונית: ביום 3.5.00 היה הנאשם מס' 1 השוכר של מונית מס' 42-729-25 , כולל רשיון הסעה לפיו מותר היה לבצע נסיעות מיוחדות. במועד הנ"ל נטען כי הנאשם מס' 2 הסיע 2 נוסעים במונית הנ"ל בנסיעת שירות מצומת כנות לצומת בני דרום, כאשר כל נוסע שילם בנפרד סך-.6 ₪ בעד הנסיעה. הנאשם מס' 2 , שהיה עובד שכיר עבור נאשם מס' 1 , הודה בעבירה המיוחסת לו ודינו נגזר בנפרד. מאחר והנאשם מס' 1 כפר בעבירה המיוחסת לו, תוך שמלין על השלטונות שאינן מנפיקים רשיונות לכל צריפין, הושמעו הראיות בתיק. ע.ת. 1 סיפר כי ערך נסיעת פיקוח במונית המתוארת בכתב האישום. הוא שילם 12 ₪ בשביל הנסיעה שלו ושוטר סמוי, שנסע יחד עמו. בחקירתו הנגדית השיב כי נסיעות מיוחדות רק לפי הזמנה ולדבריו: "יש מצבים כאלו שרכב גדול מוזמן על ידי תחנת מוניות והוא יוכל לעשות נסיעה מיוחדת ואני אישית לא ראיתי" (עמ' 3). ע.ת. 2 משמש כחוקר והוא גבה הודעה מהנאשם ואסף מסמכים שונים הקשורים לעבירות המיוחסות לנאשם. הוא נחקר ע"י הנאשם בעיקר על מדיניות הנפקת רשיונות הסעה בעניינו והשיב :- "מי שהחזיק ברשיון מיוחד עד יול י 1992 , המפקח על התחבורה קבע שאותם מכוניות שסומנו באות "ס" ואלה יהיו אותן מכוניות שיכלו להחזיק רשיון מיוחד ולעבור באוטו גדול של 10 מקומות אך יבצעו נסיעות מיוחדות בלבד... כתוב במפורש ברשיון שמתאר לנסיעות מיוחדות בלבד" (עמ' 8). למעשה, אין הנאשם חולק כלל על עובדות המקרה אבל כוונתו להראות לבית המשפט כי : "כל הענין הזה של מוניות השירות בארץ לא ממוסד ולא מסודר" (עמ' 11). חרף הצהרת הנאשם כי אין צורך להזמין את נאשם מס' 2 לעדות והוא מאשר ש"הנהג ביצע את העבודה עפ"י הנחיות שלו", לא היה מוכן להודות באשמה ולכן בית המשפט שמע את עדותו של הנאשם. אם הכנתו של הנאשם לנכון, הוא מלין כי אינו אשם כי הונפק לו רשון הסעה לנסיעות מיוחדות בלבד כאשר הוא מחזיק בפועל ברכב גדול שמתאים יותר - לטענתו - לביצוע נסיעות שריות. הוא גם טוען כי תק' 490 תוקנה עוד בשנת 1961 כאשר אוכלוסיית הארץ מנתה כ - 2,000,000 והיו 2,000 מספרי מוניות ואילו עכשיו יש 5,000,000 תושבים ו - 20,000 מוניות ולכן הוא סבור כי זו תקנה שהציבור לא יכולה לעמוד בה ולטעמו: "יכלתי לצאת בזול מהמשפט הזה", אני לא רוצה ללכת כמו צאן ולהיות דפוק, סליחה על הביטוי". בחקירתו הנגדית, אישר כי יש לו רשיון לנסיעות מיוחדות אבל "לא ידעתי שאסור לבצע נסיעות שירות" (עמ' 19). שוב מסביר הנאשם : "אני לא עובד לפי הרשיון, אין נהג מונית שעובד לפי רשיון" (עמ' 20) בענין אחריותו לעבירה שבוצעה באמצעות עובד השכיר שלו, קרי נאשם מס' 2, השיב : - לא אמרתי לעובד שלי לא לעשות נסיעת שירות, אמרתי לו לעשות נסיעת שירות ולעבוד על המונית" (עמ' 20) . הנאשם לא הביא עדים נוספים והסתפק בהגשת מסמכים (נ/1 + נ/2) מ - 10/02 הקשורים לרפומה בענף המוניות. ראשית כל יש לציין כי העבירה שבנדון נעברה למעלה משנתיים לפני מועד עריכת מסמכים אלו, אבל מעבר לכך מצויין במסמך נ/2 כי :- "קוי השירות יופעלו אך ורק במוניות שניתנו לגביהם רשיונות הסעה לנסיעה בקו שירות" (סע' 3). "רשיון יינתן למבקש שהינו תאגיד רשום כדין...."(סע' 5). עולה מהמסמכים שהוגשו כי הנאשם שכר זכות ציבורית מס' 9381 שהינו רשיון הסעה לנסיעה מיוחדת במונית.(ראה ת/3). ברור לי כי הוא ידע כי רשיון זה מרשה לו לבצע נסיעות מיוחדות בלבד. למעשה, אין הנאשם חולק כלל על עובדות המקרה ואחריותו למעשה העבירה שבוצעה באמצעות נאשם מס' 2 אלא מנסה לעתור לתקיפה עקיפה של התקנות הרלוונטיות במסגרת ניהול משפט זה. קביעת בית המשפט ב - ע.פ (ת"א) 80074/99 ג'רבי נ' מ"י מתאימה אף מקרה זה : "לא יעלה על הדעת שהדיון בו פלילי בכתב אישום יהפוך לדיון מנהלי ככל הסוגיות העשויות להתעורר לא מתקבל על הדעת שבית המשפט כאמור לדין באישום פלילי - ושאינו מוסמך לחייב את הרשות הרשוי או מוסדות תכנון ליתן רשיון עסק וכד' יעניק למעשה לעבריין הרשוי... מעין היתר או חסיון... בלי הליכי רישוי..." "יתר על כן, טענת אפלייה מכוונת כלפי מוסדות וגופים שכלל אינם בעלי דין בתהליך הפלילי.... כיצד יכול בית המשפט בהליך כזה, להרשיע בטענות הללו כלפי מי שאינם בעלי דין וצדדים לפניו ? במשפט פלילי אין סדר דין של הליך נגד צד שלישי". מעניין לציין כי עוד ב - בג"צ 1101/96 ברוך אברהם ואח' נ' מ"י ומשרד התחבורה שעסק בעתירות של נהגי המוניות בכל הקשור לרשיונות להפעלת קווי שירות נקבע : "אם יסתפקו ברישון לנסיעות מיוחדות, יהיה עליהם לשנות את דפוסי העבודה אליהם הורגלו..." "אין ז ה סביר שבעל רשיון יהיה חופשי להשתמש ברשיון ככל העולה על רוחו" . מכל האמור לעיל, ברור כי ביהמ"ש זה אינו הערכאה המתאימה לדין בכל הטענות של הנאשם כלפי הממונים על הנפקת רשיונות וכד' ותפקידו של בית המשפט מוגבל אך ורק להכרעה בכתב האישום שמיוחס לנאשם. מאחר והוכח ביצוע העבירה ולמעשה, כפי שצויין לעיל, אין הנאשם חולק על כך , כי הנאשם מס' 2 , ביצע את העבירה על פי הנחיותיו, אין כל אפשרות אחרת אלא להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בתיק זה. מוניתרישיון מונית