בית המשפט פסק כי תביעתו של המערער הוגשה אך ורק במטרה להתחמק מתשלום השטרות שהוגשו נגדו בהליכי הוצל"פ והיה בה, לאור הסעדים שפורטו בה, ובמיוחד ההצהרה בדבר זכותו לקזז את סכום הפיצוי מסכומי השטרות, שימוש לרעה בהליכי משפט. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוגמא למקרה של שימוש לרעה בהליכי משפט: השופטת ב. גילאור .1בפנינו ערעור וערעור שכנגד שהוגש על פסק-דינו של כב' השופט שחורי בבימ"ש - השלום בנהריה (ת.א. 3086/94) מיום 25.2.99, לפיו חוייבה המשיבה (המערערת שכנגד) לשלם למערער סכומים שונים, כמפורט בסעיף ד' של פסק-הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי תאריכי ימי הערך ועד ליום התשלום, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 000, 20ש"ח בצירוף מע"מ. .2לדעת המערער שגה בימ"ש קמא בכך שלא חייב את המשיבה בסכומים שונים שנתבעו על ידו בתביעתו נגדה לסעד הכספי בסך 000, 200ש"ח; לסכומים שחוייבה בהם המשיבה לא נפסקה ריבית בגובה הריבית שהמשיבה חייבה את המערער באותה תקופה; שלא נקבעה זכות המערער לקיזוז הסכומים שנפסקו לטובתו מהחוב הנטען שמגיע ממנו למשיבה כפי שעתר בתביעתו למתן פס"ד הצהרתי; ובגין אי חיובה של המשיבה בתשלום הוצאות המשפט בנוסף לשכר הטרחה שנפסק. .3מנגד, עותרת המשיבה בערעור שכנגד לבטל את חיובה לשלם למערער כספים כלשהם שכן לאחר שבימ"ש קמא לא נתן כלל אמון בגירסתו של התובע, חייב את המשיבה לשלם לו סכומים שונים כפיצוי בגין רכישת פטיש, אבדן אחריות ובגין עלות התקנת צנרת הפטיש ועלות בגין שווי החסרים. .4עפ"י העובדות שנקבעו ע"י בימ"ש קמא, פנה המערער למשיבה במהלך חודש נובמבר 1987בהצעה לרכישת מחפרון מסוג "קייס" ולאחר בירורים הזמין מחפרון קייס 580gבהזמנה .193ההזמנה לא בוצעה מאחר והמערער שינה אותה מאוחר יותר למחפרון אחר לפי הזמנה 339, למחפרון מסוג .580Kהמחפרון סופק לתובע ביום 28.7.88וביום האספקה היו חסרים למחפרון מספר פריטים כלי עבודה להחלפת גלגל ומראות צד. .5אין חולק כי המערער שילם סך של 000, 30ש"ח כמקדמה ב- 9.3.98ו-4.7.98 ומסר למשיבה 8שטרות הפרושים על פני 3שנים, התשלום הינו מידי שלושה חודשים, וזאת לתשלום התמורה בגין המחפרון ששוויו היה במועד הרכישה 985,45$ (כמתואר בתוספת א' להסכם-נספח לתצהיר עדותה הראשית של הגב' סיניה קפלן מטעם המשיבה). שאר התנאים נקבעו בהסכם בכתב מיום 28.7.88(נספח ב' 1- בהסכם נרשם, לבקשת המערער, כי הרוכש הוא בנו עבדאללה). .6משלא כיבד המערער אף אחד מהשטרות (למעט המקדמה ששולמה טרם האספקה) הוגשו השטרות לביצוע בהוצל"פ בתל-אביב והמערער או מי מהערבים לשטרות לא הגישו התנגדות, מסיבות שלא הובררו. המחאה לזמן פרעון 30.9.88על סך 812, 15ש"ח שיועדה לתשלום המע"מ בגין הרכישה, גם היא לא כובדה, אלא בשלב מאוחר יותר. מועד השטר הראשון שזמן פרעונו ב-20.10.88, תומך במסקנת בימ"ש קמא כי לא היה איחור באספקה, שכן זמן הפרעון המאוחר מעיד על אופיה של העיסקה ועל זמן האספקה המשוער ביולי .1988 .7אני סבורה שיש לדחות את הערעור ולקבל את הערעור שכנגד. בימ"ש קמא לא נתן אמון בעדותו של התובע ואף הדגיש את דעתו על גירסאותיו בקובעו: "...כפי שנוכחתי לדעת אכן נוהג התובע להכחיש את חתימותיו כלאחר יד וללא בדיקה ואין מקום לקבל את גירסאותיו בענין חתימותיו על מסמכים שונים. הדוגמא הבולטת לכך שהתובע אכן נוהג לשנות את גירסאותיו בנקודות מהותיות כי בכך שבמסגרת תצהיר עדות ראשית שמסר בתיק זה אישר... כי אכן מסר שטרות לנתבעת בתמורה למחפרון שקיבל, אלא שלטענתו שטרות אלה ניתנו לביטחון בלבד... מאידך בעדותו בפני... העיד התובע כי לא מסר שטרות אף פעם לנתבעת וגם לא חתם על שטרות כאלה... ואכן בסופו של דבר אישר התובע כי הוא אכן חתם על ההזמנה .339" בימ"ש קמא הזהיר עצמו כמתחייב מסעיף 54לפקודת הראיות מלהסתמך על עדותו של התובע כאשר בחן את טענתו בדבר השבתת המחפרון ואבדן הרווח (עמ' 6לפסה"ד). מאידך, קבע, למרות שלא נתן בו אמון, כי הוכיח במידה מספקת מספר ראשי נזק כאשר המהותי ביניהם הוא החלפת הפטיש ותיקון או התקנת צנרת לפטיש. משלא נתן בו אמון, היו המוצגים שהוגשו מטעמו צריכים בדיקה וראיה טובה יותר מאלו שהוצגו על ידו. .8מעדותה של הגב' סיניה קפלן, המצהירה מטעם המשיבה, עולה כי המחפרון נמסר למערער עם פטיש ואיזמל כמתואר בטופס המסירה (נספח ה' לתצהיר המערער). המערער הגיש את נספח ח' 1הנחזה להיות הסכם המכירה מיום 25.11.88כאילו רכש מחברת מיתר למסחר בע"מ פטיש מותאם למחפרון שברשותו. למרות הודעתו של ב"כ המערער מיום 2.6.98כי הוא מגיש את מקור המסמכים שצורפו לתצהירו של המערער, עיון באותם מסמכים מלמד כי ח' 1הוא העתק בפקסימליה של ההסכם האמור ולא ניתן לזהות מי חתום עליו בשם מיתר, אם בכלל. מ-ח'3, שאמורה להיות החשבונית המתייחסת לעיסקה, והיא בלתי קריאה לחלוטין, נראה שחתימת מיתר נעשית בצירוף חותמת החברה, שלא מופיעה ב-ח' .1בצילום הנספח לתצהירו של המערער נראה שתאריך ח' 18.12.89 3- ללמד כי הוצאה שנה אחרי העיסקה המתוארת ב-ח' .1גם תעודת המשלוח ח' 2היא מ- .5.2.89במצב דברים כזה לא היה מקום לסמוך על ראיות אלו, מה גם שהמערער ידע למסור את הפטיש למוסך דוד, אך מאידך לא ידע היכן עליו להתקין, אם בכלל, פטיש אחר. המסמכים ח' 1- ח' 3אינם מהווים ראיה מספקת שניתן לסמוך עליה, במיוחד נוכח העובדה כי היו למערער באותה עת מחפרונים נוספים, ובהתחשב בכך שבימ"ש קמא לא נתן אמון בעדותו של התובע. .9באשר לליקויים במחפרון, והפיצוי בסך 000, 5ש"ח עבור אבדן שנת אחריות, המערער לא הוכיח בכתובים אפילו ביקור אחד במוסך. בנוסף, בתחילת שנת 1989הודיעה המשיבה ללקוחותיה כי מחפרונים מדגם קייס יטופלו במוסך האחים לוינסון. בתאריך זה עדיין לא עברה שנה מיום הרכישה, ולכן למחפרון היתה אחריות תקיפה, למרות שהמערער לא שילם את התמורה בגינו. .10התקנת צנרת לפטיש - בימ"ש קמא קבע כי הצורך בהחלפה זו נצפה עוד בעת מסירת המחפרון לאור התחייבות המשיבה להחליף את הצנרת, סמך על נספח יא' לתצהירו של המערער מיום 12/91בסך 000, 20ש"ח. עיון בנספח יא' מלמד כי הוא הצעת מחיר לתיקון צנרת מיום 17.12.91ולא חשבונית המעידה על תשלום. בהעדר חשבונית, ובהתייחס לחוסר האמון של בימ"ש קמא במערער, לא היה מקום לקבוע, עפ"י הצעת מחיר, כאילו המערער שילם בגינם. זאת ועוד, המערער יכול היה וצריך היה לפנות למוסך אחים לוינסון להתאמת הצנרת, אם אמנם היה צורך בכך. .11בימ"ש קמא ביסס חלק מהחיובים שהטיל על המשיבה על מסמך שהוצא ע"י המשיבה (נספח יב' לתצהיר המערער ונספח 3בתיק המוצגים מטעם המשיבה). הגב' קפלן העידה כי נציגיה נפגשו עם המערער ובא כוחו במרץ 1993וכן אח"כ בפברואר ובמרץ 1994, מתוך נכונות לסיים את הפרשה כראוי, אולם לאחר שהובהר למערער כי גם אם המשיבה תסכים לזכותו בכל החסרים לטענתו, לרבות הוצאות שהוציא ללא הסכמת המשיבה במוסך אחר, נותר המערער חייב למשיבה למעלה מרבע מליון ש"ח ואז נותק עמו הקשר (סעיף 16לתצהיר עדותה הראשית). אין ללמוד ממסמך זה שהמשיבה הודתה בנזקיו של המערער, ולכן היה עליו להוכיח את נזקיו בפני בימ"ש קמא. .12לטעמי, יש לקבל את עמדת ב"כ המשיבה כי המסמך נעשה לצרכי מו"מ שנוהל בין הצדדים בשנת 1994ודובר במסמך שציין במפורש כי החישוב נעשה "בקיזוז ההחזרים המגיעים ללקוח לפי טענתו" דהיינו, בשנת 1994, בחלוף כ- 6שנים מאז שהמחפרון סופק למערער והמשיבה לא הצליחה לגבות ממנו כספים בעזרת השטרות שאחזה בהם, הסכימה לצרכי מו"מ לתאר את ההחזרים בחשבון שנערך על ידה וממנו עולה כי גם אם החזרים אלו יקוזזו מגיע חובו של המערער למשיבה ביום 22.5.94לסך 473, 222ש"ח. יצויין, בהקשר זה, שתביעתו של התובע הוגשה ב- 9.10.94ולכן לפי מכלול התנהגותו ועפ"י אופיו המניפולטיבי, יש להניח, ניהל מו"מ עם המשיבה כדי שיהיה בידו מסמך התומך בטענותיו בטרם הגיש תביעתו נגדה. .13אי לכך, לו דעתי נשמעת, ולאחר שהוברר שהמחפרון שסופק למערער הוא זה שהוזמן על ידו (היו חסרים בו אביזרי עזר שוליים), ושהמערער לא שילם, למעט מקדמה, את התמורה שהסתכמה לעשרות אלפי דולרים, לא הודיע למשיבה כי יש אי התאמה יסודית כטענתו, בין המוזמן לנמכר, לא פעל בשום דרך לביטול המכר ולהחזרת המחפרון, היה ראוי ונכון לדחות את תביעתו לפיצוי בגין נזקיו הנטענים ואלו לא הוכחו בכלל. רק בחלוף למעלה מ- 6שנים מאז שסופק לו המחפרון, ולמרות שלטענתו היה מוחזק על ידו ככלי שאין לו שימוש בו, על אף הנזקים הנכבדים שנגרמו לו, הוא לא רכש מחפרון אחר, ורק בשנת 1994הגיש תביעה נגד המשיבה בגין נזקיו וזוהי התביעה נשוא פסק-הדין שבפנינו. אני סבורה שיש טעם בדברי ב"כ המשיבה כי תביעתו של המערער הוגשה אך ורק במטרה להתחמק מתשלום השטרות שהוגשו נגדו בהליכי הוצל"פ והיה בה, לאור הסעדים שפורטו בה, ובמיוחד ההצהרה בדבר זכותו לקזז את סכום הפיצוי מסכומי השטרות, שימוש לרעה בהליכי משפט. במאמר מוסגר אציין שספק אם ניתן לקזז סכומים בלתי קצובים מחיוב קצוב עפ"י שטר, גם אם מוגשת תביעה נפרדת להצהיר על זכות קיזוז. הייתי מציעה לחברי לדחות את הערעור ולקבל את הערעור שכנגד באופן שיבוטלו החיובים שהוטלו על המשיבה לשלם למערער את הסכומים השונים שפורטו בפסק-הדין, לרבות החיוב לשלם לו שכ"ט עו"ד, והייתי מחייבת את המערער לשלם למשיבה את הוצאות ההתדיינות בשתי הערכאות בסך כולל של 000, 25ש"ח בצירוף מע"מ. הסך האמור ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום. ב. גילאור, שופטת השופט ש. ברלינר: אני מסכים. ש. ברלינר, שופט השופט י. דר: אני מסכים. י. דר, שופט הוחלט כאמור בפסק-הדין של כב' השופטת ב. גילאור. שימוש לרעה בהליכים משפטיים