בית המשפט ציין כי אין לקבל שינוי רטרואקטיבי בחיובי הארנונה, שעה שכל הנתונים היו בפני מוציא השומה, הנישום הסתמך על השומות, ואף שילם את המגיע. נישום הפועל בהגינות כלפי הרשות המקומית זכאי להסתמך בניהול עניניו הכספיים על השומות קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינוי ארנונה רטרואקטיבי: 1. העותרות מפעילות בתחום השיפוט של המשיבה מפעל לעיבוד אבן ושיש. בגין המפעל, יש לשלם למשיבה ארנונה, והצדדים חלוקים באשר לארנונה בגין התקופה המתחילה בשנת הכספים 1993 והמסתיימת בשנת הכספים 2000. 2. את הארנונה יש לשלם למשיבה, מדי שנה, מכח פקודת העיריות וצוי ארנונה שהוציאה המשיבה, המפרטים את סיווג הנכסים חייבי הארנונה לסוגים שונים, וקובעים שיעורי ארנונה בעבור כל סיווג. מדובר בעניננו בסיווג נכסים כדלקמן: סיווג 300 עבור "חנויות, בתי עסק, מבני ציבור, או למטרות אחרות שלא פורטו בסעיף אחר", בצו הארנונה. סיווג 400 "לתעשיה, בתי מלאכה, מחסנים וסככות שלא פורטו בסעיף אחר", בצו הארנונה, וכן סיווג 800 "למחסנים וסככות במחצבות, יצור מלט, ערבול בטון, יצור אספלט, מרצפות שיש, כיבוי סיד, תחנות חשמל, טחינת מינירלים ותחנות דלק". בשנת 1991, בעקבות מחלוקת בין הצדדים לגבי הארנונה וסיווג בניני המפעל, הוגשה למשיבה השגה, ואח"כ הוגש גם ערר על הארנונה שהוטלה על המפעל. בעקבות ההשגה והערר, הושגה הסכמה בין הצדדים, לפיה חיובי הארנונה "יתוקנו כך שסך הכל המבנים המחוייבים (14,160 מ"ר) - יוגדרו החל משנת המס הנוכחית 1991 - כסוג נכס 300 במקום סוג נכס 800 בו היו כלולים עד כה". (ר' נספח ט' לבקשה). הסכמה זו בין הצדדים חסכה את הצורך לסווג כל נכס במפעל בפני עצמו לסוג זה או אחר; קבעה סיווג אחיד לכל המפעל וגם היוותה פשרה בין הצדדים. המשיבה טענה לסיווג 800 שחייב תשלום של 45.40 ש"ח למ"ר. המפעל טען לסיווג 400 שחייב תשלום של 30.51 ש"ח למ"ר, הפשרה לפי סוג נכס 300 חייבה תשלום של 36.74 ש"ח למ"ר. מכחה של הסכמה זו שונה סיווג נכסי המפעל בפנקסי המשיבה, ובפועל קויימה ההסכמה לגבי תשלומי הארנונה לתקופה המסתיימת בשנת 1999. כך נעשה אחרי שועדת הערר לעניני ארנונה קיבלה, בהסכמה, את הערר, והחליטה ביום 3.7.91: "הועדה מקבלת את ערעורם של מפעלי אלוני לגבי המבנים ומחליטה לשנות את הסיווג של כל השטח הבנוי ... לסוג נכס 300 (מטרות אחרות שלא פורטו)." (נספח י' לבקשה). כאמור, פעלה המשיבה כל השנים בהתאם לזה, הוציאה שומות ארנונה המתאימות לסיווג הנ"ל, עד שביום 8.7.99 וביום 26.7.99 הודיעה המשיבה לעותרות, כי היא משנה באופן רטרואקטיבי את סיווג נכסי המפעל, לסיווג 800 במקום סיווג 300. עבור שנת המס 1999 נדרש תשלום נוסף בסך 882,097.48 ש"ח. בגין שנת 1998 נדרש תשלום נוסף בסך 315,982.28 ש"ח, ובדרישות המשיבה הודגש כי "חשבון בגין שנים עברו יוגש בנפרד" (ראה נספחים יג' ו - יד' לבקשה). בגין דרישות אלה ומחלוקות נוספות הנוגעות להיקף הבנינים שבמפעל, הוגשה המרצת הפתיחה דנן לבית משפט זה ביום 14.9.00. 3. בכתב התשובה להמרצת הפתיחה מפרטת המשיבה את טענותיה באשר להסכמה שהושגה בין הצדדים בשנת 1991, ושינויי הסיווג של הנכסים; באשר לחוקיות השינויים לאור החקיקה בדבר הסדרים שונים במשק, ועוד. בכתב התשובה לא מועלית טענה כלשהיא בכל הקשור לסמכותו של בית המשפט להתערב, לבדוק, או לבחון את השאלות העומדות לדיון מבחינת הסמכות הענינית ו/או האפשרות ליתן את הסעד המבוקש בבקשה, מחמת שהמבקשות לא מיצו את זכויותיהן לפעול בדרך של השגה ו/או ערר על חיובי הארנונה. טענות אלה הועלו לראשונה בסיכומי המשיבה בכתב. על כן יש להתעלם מהן. 4. בדיון שהתנהל בפני ביום 5.3.01, התרשמתי כי טענות המשיבה באשר לרטרואקטיביות שבשינוי הסיווג, נטענות בלשון רפה. הצעתי לצדדים כי ישתדלו להגיע להסכמה שלפיה לא יהא תוקף לשינוי הרטרואקטיבי (שינוי שנעשה ביולי 1999 רטרואקטיבית לתקופה המתחילה בשנת 1993). הסכמה כזאת, כך סברתי, המקיפה גם את עיקר המחלוקת הכספית שבין הצדדים, תקל על האפשרות להגיע להסדר הוגן של שאר המחלוקות המועלות בהמרצת הפתיחה. אף שבא כח המשיבה הודיע כי הוא מעוניין "בהסדר בדרכי שלום של המחלוקות", לא פנתה המשיבה לדרך זו; היא התעקשה על עמדותיה גם לגבי השינוי הרטרואקטיבי בשינוי הנכסים, ועל כך יש להצטער. בישיבה מיום 25.6.01 נחקר מר יצחק אלוני על תצהירו. החקירה היתה קצרה ביותר. יש לקבוע שביסודו של דבר, האמור בתצהירו של מר אלוני לא נסתר, ויש לקבל את הצהרותיו ואת עדותו כנכונים. 5. כאמור, המחלוקת העיקרית נוגעת למהות ההסכמה משנת 1991, שבעקבותיה החליטה ועדת הערר על שינוי הסיווג של מבני המפעל, ובפועל נהגה כך המשיבה בשומות הארנונה שהוציאה בשנים שלאחר מכן. מבחינה עובדתית, שוכנעתי בנכונות טענות המבקשות, כי ההסכמה לא נגעה רק לשנת המס שבגינה הוגשו ההשגה והערר, אלא הוסכם, והדבר משתמע מהחלטת ועדת הערר, כי מכאן ולהבא, לעתיד הנראה לעין, ובהעדר סיבות המשנות את פני התמונה, תוצאנה השומות למפעל על פי הסיווג 300. ראיה טובה ביותר למסקנה זו היא העובדה כי בפועל אכן נהגה כך המשיבה כל השנים לאחר מכן. לא היתה כל טעות בידה של המשיבה, בעשותה כן. את ההסכמה האמורה ניתן לבחון מכמה נקודות מבט. מבחינת התקופה, ניתן להקיש מהוראת שונות שבדין, כי ניתן לסיים ולהביא לקיצה את תקופת ההסכמה הבלתי קצובה, בהודעה מתאימה זמן מספיק מראש. (ר' ס' 19 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א1971-). הודעת שומה המשנה מכאן ולהבא את סיווג הנכסים, מספיקה לצורך זה. מבחינת תקנת הציבור, נראית ההסכמה במקרה דנן כשרה והוגנת, היא קיבלה גושפנקא בהחלטת ועדת הערר, ואין בה העדפה שהיא בגדר הפליה או ויתור על ארנונה שלא כדין. ר' ה.פ. (חיפה) 199/99 מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נ' ד"ר שמריהו בירן ראש עיריית עכו, תקדין מחוזי 2000, (1), עמ' 685, מפי כב' סגן הנשיא השופט ד"ר דן ביין. ר' גם בג"ץ 6741/99 עמותת עם חופשי נ' שר הפנים ועיריית ירושלים, (טרם פורסם). גם השינוי בצו הארנונה, בשנת 1995, לפיו תוקנה טעות לשונית בו, והוכנס הפסיק בין המילה "מרצפות" לבין המילה "שיש", אין בה כדי להצדיק שינוי באשר לסיווג המבנים, שכן גם לפני כן היה ברור למשיבה כי מדובר אכן בטעות קולמוס. מכל מקום, עד לשנת 1999 המשיכה המשיבה בדרישת ארנונה לפי סיווג 300, כמוסכם ובהתאם להחלטת ועדת הערר, והסכמה זו יש לקיים. על כל זה יש להוסיף, שאין לקבל שינוי רטרואקטיבי בחיובי הארנונה, שעה שכל הנתונים היו בפני מוציא השומה, הנישום הסתמך על השומות, ואף שילם את המגיע. נישום הפועל בהגינות כלפי הרשות המקומית זכאי להסתמך בניהול עניניו הכספיים על השומות, ובעניננו גם על החלטת ועדת הערר, ובעשותו כן אין לאפשר, גם מכוח מניעות, שינוי רטרואקטיבי. נראה, כי עמדה זו מקובלת על בא כוחה המלומד של המשיבה, כפי שהוא הביע אותה בעיתון "גלובס", ביום 29.7.01 במאמר קצר תחת הכותרת "ביצי הזהב של משה גנץ" המשיבה מנסה להבחין בין הבנינים הותיקים בתחום המפעל, לבין תוספות שנבנו יותר מאוחר. לא נראה לי להבדיל ביניהם, לאחר שכאמור, ההסכמה בין הצדדים, החילה סיווג אחיד על כל מבני המפעל, ולמעשה על המפעל כולו, כמיקשה אחת. 6. לאור כל האמור אני מקבל את טענתן העיקרית של המבקשות, וקובע כי יש לחשב את הארנונה בעבור המפעל, לפי סיווג 300, לגבי כל המבנים, ולגבי כל התקופה המסתיימת עם תום שנת המס 1999. 7. חשבונות הארנונה יתוקנו בהתאם. הצדדים יודיעו לי מה המשמעות הכספית המדוייקת המתחייבת מכך, יטענו לענין ההוצאות, ואטיל אותן לאחר מכן. כמו כן, אבקש כי הצדדים ינצלו את התקופה שעד לישיבה הבאה, על מנת לנסות ולהגדיר במדויק את היקף המחלוקת הכספית שעדיין תלויה ועומדת ביניהם בגין שאר המחלוקות שבהמרצת הפתיחה, שמא יוכלו להגיע להסכמה, תוך תשלום היתרה לקופת המשיבה, או להסכמה בדבר החלת דרך הפשרה על המחלוקות שעדיין נותרו, דבר היכול להשפיע גם על שיעור החיוב בהוצאות. רטרואקטיביותארנונה