קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה במסיבה לעובדים - האם תאונת עבודה ?: סגן הנשיא (קובובי): .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט אזולאי - דן יחיד; חב"ע מו/275-0) שהכיר בתאונה שארעה למשיב ביום 26.11.1985כתאונת עבודה. .2וכה קבע בית-הדין קמא את העובדות הצריכות לעניין: " .2התובע הינו עובד וחבר מועצת העובדים של חברת פוספטים בע"מ (להלן המעביד). .3 בתאריך 26.11.1985נפגע התובע במסיבה שנתית של עובדי מפעל ת.מ.ר, כאשר נפל בעת שנישא והורד מכתפי אחד מחבריו לעבודה. .4 אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לנתונים העובדתיים הקשורים לתאונה, והמחלוקת היחידה היא האם בנסיבות העניין התקיים האירוע בקשר וזיקה לעבודה, המצדיקים הכרה בתאונה כתאונת עבודה. .5 המסיבה התקיימה לאחר שעות העבודה באולם בדימונה, אורגנה ומומנה על-ידי המעביד, אשר ארגן גם את הסעת העובדים לאולם. כל עובד הוזמן על-ידי המעביד באופן אישי להשתתף במסיבה, אך לא היתה דרישה מחייבת מצד המעביד להשתתפותו". אשר לתאונה עצמה: המשיב, שבו רואים העובדים את נציגם המסור במועצת העובדים, הועלה על כתפי חבריו במחווה של הוקרה לפי נוהג מקובל בשמחות, ומשהורד - מעד ונחבל, הא ותו לא. עד כאן טענות הצדדים. .3משהועמד הערעור על שני עניינים מוגדרים בהם סטו, לפי הטענה, מהדרך שהותוותה בפסיקה, אין ורך לחזור ולפרוש שוב את היריעה כולה בשאלה, "תאונה כי תקרה" בעת פעילות נופש או ספורט, בסוגיית רווחת העובדים והגיבוש החברתי ובמבחן ה"אלמלא-לא" (ראה דב"ע לב/38- 0[1]; דב"ע מא/63- 0[2]; דב"ע לט/67- 0[3]; דב"ע מד/127- 0[4]). .4לנו נראה שהנסיבות שבהן נפגע המשיב אינן חורגות ממה שנהוג לסווג כשייך, באורח סביר, לפעולות הנלוות ("אינצידנטליות") לעבודה, וכי אין לומר שעתירתו של המשיב, להכיר בתאונה בה נפגע כתאונת עבודה, שואפת לאבסורד, לנלעג. .5המקרה אמנם ארע שלא בשעות העבודה ובמקום העבודה, אך אין בכך ולא כלום בענייננו. השאלה הראשונה אותה יש לשאול היא, מה היתה מחויבותו של המשיב - מעבר לחובת הנימוסים, החברות ו"רוח הצוות" - להיות נוכח במסיבה? המשיב היה חבר במועצת העובדים כנציג "אגפי המטה הכוללים את אגף המחסנים", ונוכחותו או העדרו מנשף שכזה לא היתה כנוכחותו או העדרו של "כל האדם". התפקיד הייצוגי-ציבורי שאותו מילא, חייב אותו להיות בין המסובים. אשר לאירוע עצמו: המסיבה החלה בשעה 19.30, התאונה קרתה בשעה .22.00ניתן לשער שמצב הרוח אותה עת, ברחבת הריקודים, היה משופר. אין לדעת אם הנאספים ראו להביע את הוקרתם לחברי מועצת העובדים ( 11במספר) על-ידי כך שהעלום על נס ועל כתפיים, כולם או מקצתם, או אם רק המשיב זכה להיות לרגע קט "מורם מעם" (מסתמא על כתפיו של עובד גברתן). דא עקא שקרתה תקלה "כאשר הורד, החליק ברצפה ונפל על ידו השמאלית" (טופס התביעה לדמי פגיעה, סעיף ג'). ודוק: "הורד" ולא ירד - ללמדך שיותר משתרם המשיב ל"אירוע החריג" (כלשון בא-כוח המוסד) היה אובייקט סביל בידי קהל בוחריו-מוקיריו ששבעו נחת מפעילותו למענם במערכת תנאי העבודה ויחסי העבודה. ובכך חוזרת ומתגלית אותה "זיקה לעבודה" שרואים לייחס לה משקל כאשר דנים, אם להכיר בתאונה - בנסיבות כאלה - כתאונת עבודה. .6סוף דבר: הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 400ש"ח בצירוף מע"מ.תאונה ביום כיף לעובדים