קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים 30 אחוז נכות בביטוח לאומי: 1. התובע הוא עצמאי, מחלק ומתקין גז, יליד 6.5.53, נשוי + 3, תושב פרדס חנה. ביום 6.4.98 הוא נפגע בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. נכותו המחייבת לעניננו, שנקבעה על ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, היא בשיעור של 20 אחוזים, בגלל הפגיעה בגבו שהצריכה קיבוע של עמוד השדרה המותני. הועדה הרפואית אף החליטה להעמיד את הנכות על 30 אחוזים על פי תקנה 15 של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956. בגלל נכותו, מקבל התובע תגמולים מאת המוסד לביטוח לאומי. התגמולים עולים לסך של 913,619 ש"ח ליום 31.3.02, כמפורט בחוות דעתו של האקטואר שי ספיר (נ5/). התביעה היא לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-. לטענת התובע, על פי התחשיב שהגיש, עולים הנזקים לסכום של 4,947,972 ש"ח. לשיטת הנתבעת, הפסדו של התובע אינו עולה על סך של 1,680 לחודש, ונזקו הכולל מסתכם בסכום של 380,858 ש"ח. תביעתו על כן, לשיטת הנתבעת, נבלעת על ידי תגמולי המוסד לביטוח לאומי. מכאן הצורך להכריע בתובענה דנן, לקבוע את שיעור הפיצויים ולחייב את הנתבעים (הנהג ומבטחת השימוש במשאית) לשלם לתובע את הפיצויים המתאימים, ככל שתביעתו של התובע אינה נבלעת על ידי תגמולי המל"ל. 2. ממקום התאונה נלקח התובע לבית החולים "הלל יפה" בחדרה. הוברר כי נגרם שבר פיצוץ בחוליה 12D, והדבר הצריך ניתוח לקיבוע של חוליות עמוד השדרה בעזרת מוטות ומסמרים. הוא אושפז בבית החולים משך 14 ימים, ולאחר מכן נקבעו לו נכויות זמניות על ידי רופאי המוסד לביטוח לאומי, תחילה 100 אחוזי נכות ובסופו של דבר הועמדה הנכות לצמיתות על 20 אחוזים ובצירוף הגדלה במחצית לפי תקנה 15 על 30 אחוזים, (לפי ס' 37(7)(ב) למבחנים - הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בצורה בינונית), כאמור לעיל. מאז התאונה חדל התובע מעבודתו בחלוקת מיכלי הגז ובהתקנת מערכות גז, אם כי הקו נשאר בבעלותו, וכיום מפעיל התובע את הקו באמצעות עובד מטעמו, מר לוי משה, שגם עבד בשרותו בהפעלת הקו באמצעות המשאית עוד קודם לתאונה. התובע טוען כי הוא מפסיד עקב כך 30,000 ש"ח לחודש, ובסיכומיו ביקש בא כוחו כי נזקו יחושב לפי הפסד של 18,750 ש"ח לחודש. לטענת התובע הפגיעה בעמוד השדרה מגבילה אותו באופן ניכר, ואין הוא יכול לטפס ולעלות לבנינים; להתכופף או לשכב על הרצפה לצורך העברת צינורות גז מתחת לריצפה ועשיית עבודות הלחמה, וכל שנשאר לו הוא לגשת למשרד אמישרגז לקבל את רשימת עבודות מיכלי הגז ולדאוג לחלוקת המיכלים בעזרת המשאית והעובד. לטענתו, פרנסתו בקושי. מפעילות הקו לחלוקת הגז, באופן האמור, אין הוא מצליח להרוויח, ההכנסות נאכלות על ידי שכר העבודה שהוא נאלץ לשלם לעובדו שמפעיל את קו החלוקה, ולכל היותר הוא מאזן את ההוצאות. כך הדבר עד לחודש מאי 2000, שאז החל התובע לעבוד בחברת אמישראגז בעבודות קלות של קריאת מונים ובדיקת תקינות לחץ הגז במערכות גז ביתיות, בהיקף של 20 שעות שבועיות, והוא משתכר כ 2,500 ש"ח לחודש. (ר' ס' 20 בנ2/). כאמור, קו חלוקת הגז ממשיך בפעולתו ולא נשלל מן התובע. 3. כל הכנסותיו של התובע היו רשומות כחוק ונתונות לבקרה של שלטונות המס. בשנת 1996 הוא השתכר 151,908 ש"ח; בשנת 1997 הוא הרויח 80,256 ש"ח. בשנת 1998 (השנה בה ארעה באפריל התאונה) - עומדת שומת מס ההכנסה על סך של 36,711 ש"ח. בשנת 1999 - השומה מדברת על 8,186 ש"ח ובשנת 2000 הוא השתכר 9,792 ש"ח. מנתונים אלה ניתן ללמוד על כושר השתכרותו של התובע קודם לתאונה. על פי ההכנסה של שנת 1996, הוא השתכר סכום העולה כדי 12,659 ש"ח לחודש. בשנת 1997 הוא השתכר כדי 6,688 ש"ח לחודש. בממוצע, אנו מדברים על סכום של 9,673 ש"ח לחודש, ובכסף של היום, ההשתכרות עולה לכדי סכום של 12,100 ש"ח לחודש. לפי דברי העד ממון, היה סיכוי, ואף דובר על כך, כי התובע ירחיב את עיסקו, ויספק גז גם לאזור חיפה ועפולה, אך לכלל מימוש הדבר לא הגיע, לדבריו, עקב התאונה. עדותו מסופקת בעיני בנקודה זו, ולא שוכנעתי כי אלמלא התאונה היה חל שינוי כלשהו במתכונת או בהיקף עבודתו של התובע, בשרות אמישראגז, בעתיד. המציאות מראה, כי בעסקי הגז חלו צמצומים, והעמלות הוקטנו. ניתן ללמוד על כך גם מהקטנת הרווח של התובע בשנת 1997, בהשוואה לרווחיו בשנת 1996. ת3/ המפרט את התשלומים שאמישראגז שילמה לקבלן ההתקנות אילן כהו, אין בו כדי לשכנע אותי שהיה ביכולתו של התובע, אלמלא התאונה, להשתכר יותר מן המפורט בשומות המס של התובע. לאור נתונים אלה, אבסס את החישוב באשר להשתכרות התובע על ממוצע השתכרותו בשנים 1996-1997, גם לעתיד. 4. אינני מקבל את גרסת התובע, כאילו בגלל התאונה הוא מפסיד כיום כל חודש סכום העולה לכדי 18,750 ש"ח. הוא נשאר הבעלים של קו חלוקת הגז; אמישרגז מוכנה לספק לו עבודה כמקודם הן בחלוקה, הן בהתקנה והן בבדיקות; הפגיעה שנפגע אינה מצדיקה הצטמצמות לבדיקות בלבד. נכון, שאין התובע מסוגל לעבוד בהיקף וביכולת כמקודם בעבודות פיזיות קשות, אבל הוא יכול להעסיק אחרים תחת השגחתו בביצוע העבודות הללו. לא השתכנעתי כי במצבו הוא לא מסוגל לעלות בחדרי מדרגות, או כי אין הוא מסוגל לבצע עבודות הלחמה. אין ממש בטענתו כאילו אינו יכול לסמוך בעבודה על אחרים מפני שרק הוא בעל תעודת מתקין גז ברמה 2. לכל היותר, הוא זקוק לסיוע מסוים ולשיתוף חלקי של עובד אחר בקשר לעבודות אלו. לאור זה, גם אינני מקבל את עמדת התובע כאילו ניתן להעריך או לחשב את הפסדי ההשתכרות שלו, על פי הפער שבין השתכרותו קודם לתאונה (כאמור לעיל, 12,100 ש"ח לחודש ולא כגירסת התובע, 30,000 ש"ח או 18,750 ש"ח לחודש), לבין השתכרותו הנוכחית בעבודת קריאת המונים (כדי 2,500 ש"ח). הערכתי היא, כי ניתן לאמוד את הפסדו החודשי של התובע, בגין הצורך להיעזר באחרים ולהעסיק עובד או עובדים בעבודות אלה, בסכום של 4,000 ש"ח נטו לחודש. הערכה זו גם תואמת את החישוב הבא: כושר השתכרות של 12,100 ש"ח; השתכרות נטו של 9,325 ש"ח לחודש; גריעה מכושר העבודה, לאור טיב הפגיעה ועבודתו המצריכה מאמץ, בשיעור של כ - 40 אחוזים לכל היותר; מתקבל הפסד של כ - 3,730 ש"ח לחודש. 5. לאור האמור, אפשר להעריך את נזקיו של התובע באופן הבא: בראש הנזק הבלתי ממוני, זכאי התובע ל - 20 אחוז מן הסכום המקסימלי, בגין הנכות וכן לפיצוי המגיע בגין 14 ימי אישפוז. יש להפחית את הנדרש בגין הגיל, (14 אחוזים) הואיל וביום התאונה היה התובע בן 44 שנים. מתקבל להיום הפסד של 32,740 ש"ח. התאונה ארעה ביום 6.4.98. תחילה עמדה נכותו הזמנית של התובע על 100 אחוזים. מיום 6.10.98 היתה נכותו הרפואית 30 אחוזים. ניתן לקבל, כי משך שנה לא יכול היה התובע לעבוד כלל. ההפסד באותה תקופה הוא כמעט מלא, שכן התובע המשיך בהפעלת קו החלוקה באמצעות המשאית והעובד לוי. מדובר על הפסד מלא של 12,100 ש"ח לחודש. מזה אעריך כי הפסדו של התובע עולה ל 10,000 ש"ח לחודש. יש לנכות מס הכנסה. מתקבל הפסד של 8,130 ש"ח לחודש. למשך שנה, עומד ההפסד על סכום של 97,560 ש"ח. מאז ועד היום חלפו עוד 37 חודשים. ההפסד הוא 4,000 ש"ח לחודש. בעבור כל התקופה מתקבל הפסד של 148,000 ש"ח. לעתיד, ניתן להניח שהתובע היה ממשיך בהפעלת קו הגז עד גיל 65 שנה. כיום הוא כבן 49 שנים. לפניו עוד 16 שנות עבודה. בהתחשב במקדם (152) מתקבל הפסד של 608,000 ש"ח. התובע אינו נזקק לעזרת צד שלישי. ניתן לפסוק לו בעבור סיעוד בעבר והוצאות שונות שהוא נאלץ להוציא לצורך טיפולים רפואיים ובקשר אליהם ובגין נסיעות סכום גלובלי של 30,000 ש"ח. סה"כ מתקבלת הערכת נזק בסכום של 916,300 ש"ח. יש להוסיף ריבית לגבי ההפסדים בעבר ממחצית כל תקופה, ולהפחית את תגמולי המל"ל העולים לסכום של 913,619 ש"ח, משוערכים מיום 1.4.02 ואילך. 6. את היתרה, ככל שישנה יתרה כזו, תשלם הנתבעת לתובע, בצירוף הוצאות המשפט שנגרמו לתובע וכן שכר טרחת עורך דין ומע"מ, כדרוש. שכר הטרחה לא יפחת, בכל מקרה, מסכום של 20,000 ש"ח ומע"מ. החיוב הוא להיום. נכותתאונת דרכיםאחוזי נכותביטוח לאומי