קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בדרך לעבודה - 0 אחוז נכות: בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, מיום 18/12/03, אשר קבעה כי למערערת לא נותרה נכות צמיתה בגין תאונת העבודה מיום 7/1/97. טיעוני המערערת: המערערת ילידת 1964, אסיסטנטית לרופא שיניים במקצועה. ביום 7/1/97 היתה מעורבת בתאונת דרכים בדרכה לעבודה ונפגעה בכל חלקי גופה ובפרט בגבה ובצווארה. כיומיים לאחר התאונה אושפזה המערערת בבי"ח וולפסון עת תקפו אותה כאבי צוואר וכאבי ראש עזים. המערערת מצרפת לערעורה מסמכים רפואיים שונים וביניהם : אבחון רפואי מיום 6/10/01 עת הובהלה המערערת למוקד הרפואי בחולון עקב החמרה במצבה, ממצאי בדיקת C.T. מיום 1/4/02, דו"ח מוקד רפואי מיום 4/1/03 אשר אליו פנתה עקב החמרה נוספת במצבה. בנוסף, מצרפת המערערת דוחו"ת רפואיים מבדיקות מחודשים פברואר-מרץ 2003 במרפאות קופ"ח, וכן חוו"ד רפואית מטעמה של המערערת של מומחה לכירורגיה אורטופדית, אשר מצא כי למערערת 15% נכות צמיתה לפי סע' 37 7 א-ב וכי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה בגין אובדן כושר השתכרות. מאז התאונה לא שבה המערערת לעבודתה. ועדה מדרג ראשון, מיום 24/4/03, קבעה כי למערערת לא נותרה כל נכות מהתאונה. המערערת טוענת כי הוועדה הרפואית לעררים טעתה בקביעתה, כי אין קשר סיבתי בין מצבה הבריאותי של המערערת לבין התאונה. הועדה טעתה עת לא התייחסה בכובד ראש לתעודה רפואית מאת ד"ר א. יוסף, רופא אורטופד אשר בטיפלו היתה המערערת. הוועדה לא הצביעה על ארוע אחר אשר כביכול ניתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבה של המערערת. הוועדה לא נימקה בנימוק מסביר את הדעת כיצד נפל פער כה גדול בין קביעתה לבין קביעתו של המומחה. טיעוני המשיב: הועדה לעררים עיינה בנימוקי הערעור, שמעה את תלונות המערערת, בדקה את המערערת בדיקה מקיפה. הרכב הוועדה כלל אורטופד. הועדה עיינה בחומר הרפואי שהיה בפניה. במסמך מחדר המיון יומיים לאחר התאונה לא צוינה כל תלונה בעניין גב תחתון. הועדה עיינה בחומר הרפואי ומצאה כי התלונות לגבי כאבי גב החלו זמן רב לאחר התאונה, וללא שהרופאים קשרו בין כאבי הגב ובין התאונה. הוועדה עיינה בחוו"ד של המומחה ונימקה מדוע אינה מקבלת אותה. לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה. הכרעה החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 . הערעור הוא בשאלת חוק בלבד. אם נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות שונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות ) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין: ראה : דב"ע ל"ג 40- 0 יוסף דוזלר נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' 407. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה: "הביקורת השיפוטית , אם כן, מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת. כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. לעניין זה יפים דבריו של הד"ר קוקובי בספרו, כדלקמן: 'אין ערעור בשאלה שבעובדה או בשאלה הנוגעת בענייני רפואה. מחיצה הרמטית הוצבה איפוא בין שדה הרפואה לשדה המשפט: יעסקו הרופא והמשפטן איש איש בתחומו , ובל יבוא האחד במלכות רעהו'". (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, ראה גם י. אליאסוף, "וועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי", שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ה),81). בחנתי בעיון את טענות הצדדים על המסמכים הרפואיים המצורפים ואת דו"ח הוועדה הרפואית לעררים והגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. בחנתי את החומר שבפני ונחה דעתי כי הוועדה הרפואית לעררים שמעה את תלונות המערערת, בדקה את המערעת והתייחסה למסמכים רפואיים שהונחו בפניה. הוועדה קבעה את קביעתה תוך הסתמכות על מימצאים רפואיים. הוועדה הרפואית לעררים עיינה בתיקה הרפואי של המערערת, בחוו"ד של מומחה שהגישה המערערת וביצעה בדיקה קלינית ע"י אורטופד. מעיון בנספח ג' לכתב הערעור עולה, כי בצדק מציינת הוועדה בסיכומה, כי בדו"ח חדר המיון מיום 9/1/97 (יומים לאחר התאונה) התלוננה המערערת על כאבי צוואר, כאבי ראש וכאבים ברגל שמאל. כמו כן, כפי שמציינת הוועדה, מסמכים רפואיים נוספים מתיקה הרפואי של המערערת מחזקים את מסקנת הוועדה כי אין כל קשר סיבתי בין התאונה למצב הגב. המערערת צירפה לערעורה מסמכים רפואיים נוספים המאוחרים במספר שנים ליום בו התרחשה התאונה. בדיקת ה - C.T. התבצעה כחמש שנים לאחר התאונה, אבחנות רפואיות נוספות אותם צירפה המערערת ניתנו בין השנים 1999 ל - 2003. גם חוו"ד המומחה, ד"ר לאנה, אינה קובעת חד משמעית כי הכאבים החלו בעקבות התאונה. נכונה טענת הוועדה, כי ד"ר לאנה אינו מפרט את מהלך התחלת הכאבים, אלא מתאר כי המערערת נפגעה בתאונת דרכים, פונתה למיון, בהמשך טופלה ע"י אורטופד והופנתה לבדיקת C.T. לאחר החמרה במצבה. חוות הדעת אינה מתייחסת לפרקי הזמן שחלפו ממועד התאונה ועד שהחלה המערערת להתלונן על כאבי הגב התחתון. דו"ח הוועדה הרפואית לעררים מלמד כי הוועדה שקדה ובחנה את החומר שהונח בפניה ביסודיות, ובצעה בדיקה קלינית למערערת בהליכה, עמידה ושכיבה. פסק הדין, ע"א 2541/02 צבי לנגר ואח' נ' ששון יחזקאל, אותו הגישה ב"כ המערערת במהלך הדיון בפני כב' הרשמת ויסמן, לתמיכה בטענתה כי ייתכן ותלונות המערערת לא נרשמו, מתאר עובדות שונות מהמקרה שבפנינו. בשונה מהמקרה שבפנינו, שם דובר בהולך רגל ונקבע כי לאור אופייה של הפגיעה, סביר להניח כי עקב נפילתו הוא כנראה נפגע פגיעה כלשהי גם בראשו. ברישומים הרפואיים לא נמצא אזכור לכך שנגרמה פגיעת ראש, אך לא מן הנמנע, שפגיעת הראש שנגרמה לא לוותה בסימנים חיצוניים אשר נגלו לעיני הרופאים, על כן לא נרשמה על ידם פגיעה מעין זו, ותשומת ליבם ניתנה לפגיעת הירך החמורה. המקרה שבפנינו שונה, ראשית, לא מדובר בהולכת רגל ולא ניתן להשליך מעובדות תאונה אחת על אחרת , שנית, הוועדה קבלה את החלטתה על סמך מימצאים רפואיים רבים. למערערת היו הזדמנויות רבות לאורך תקופה ארוכה שירשמו תלונותיה על כאבי גב תחתון אך לא נעשה כן. ברישומים מפנייתה לחדר מיון יומיים לאחר התאונה אין אזכור לתלונות על כאבי גב תחתון, ובמשך תקופה ממושכת אין תיעוד לתלונות על כאבי גב תחתון. על כן לא ניתן להשליך מעובדות פסק הדין על המקרה שבפנינו. לאור האמור לעיל, אינני מוצאת פגם משפטי בהחלטת הועדה, שהתבססה בקביעתה על ממצאים רפואיים. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין . תאונה בדרך / חזרה מהעבודהנכותתאונת דרכיםאחוזי נכות