קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בצומת אשדוד: בפני שתי תביעות שאוחדו. התביעה בתיק 1172/02 הוגשה על ידי התובעת 1 והתובע 2, כנגד הנתבע 1 והמגן חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), התביעה בתיק 1382/02 הוגשה על ידי התובע בתיק 1382, כנגד התובעת 1, אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2 בתיק 1382"), הנתבע 1 והנתבעת 2, בגין תאונת דרכים אשר ארעה ביום 18.11.01, בצומת אשדוד. 2. על פי התביעה בתיק 1172/02, עצר רכב התובעת עצירה מוחלטת, לאחר שעבר את הרמזור כאשר רכב בו נהג הנתבע 1 פגע בחלקו האחורי של רכב התובעת, והדפו אל הרכב שעמד לפניו, דבר שגרם נזק לחלקיו הקדמי והאחורי של רכב התובעת. 3. בכתב ההגנה נטען, כי האחריות בגין נזקיו הקדמיים של רכב התובעים, רובצת לפִתחה של התובעת 1 עצמה, זאת מאחר שהנתבע 1 הצטרף לתאונה שכבר התרחשה בין התובעת 1 לבין רכב שנסע לפניה. 4. על פי התביעה בתיק 1382/02, עמד התובע בתיק 1382 ראשון בשיירת רכבים כאשר רכב הנהוג על ידי התובעת 1, פגע ברכבו מאחור. התובע ראה מאחור רכב פיאט אשר היה מעורב בתאונה. 5. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו- 2 בתיק 1382/02 נטען, כי התובעת 1 נהגה את רכבה מאחורי רכב התובע בתיק 1382. התובעת 1 הבחינה, כי התובע בתיק 1382 בולם את רכבו, בלמה גם היא את רכבה, לפתע, הגיח רכב הנתבע 1 כשהוא נוסע במהירות גבוהה, פגע ברכב התובעת 1 והדפו לעבר רכב התובע בתיק 1382. 6. בכתב ההגנה מטעם נתבעים 3 ו - 4 בתיק 1382/02 נטען, כי רכב התובעת 1 התנגש תחילה ברכב התובע בתיק 1382 ואז הנתבע 1, אשר לא הספיק לבלום, התנגש ברכב התובעת 1 מאחור. 7. לאחר שקראתי את כתבי הטענות, עיינתי במסמכים ושמעתי את הצדדים, אני קובעת כי התובעת 1 אחראית לתאונה שנגרמה בין רכבה לרכב התובע בתיק 1382/02. התובעת 1 לא הוכיחה במידה הנדרשת, כי הנתבע 1 הוא אשר הדף אותה לעבר רכב התובע בתיק 1382/02. האמנתי לנתבע אשר העיד באמינות, כי לא נסע במהירות גבוהה וכאשר הגיע ראה את הרכבים עוצרים ואז בלם במידת האפשר. כמו כן, הנני מאמינה לטענת הנתבעת 1, כי פנה מעט שמאלה ולכן לא פגע בוו. דברי התובע, כי: "אני מסכים שפגעתי בה מאחור. אני לא יכול לדעת האם דחפתי אותה אל המכונית שלפניה. מה שראיתי בזמן שפגעתי בה, שפגעתי בה מאחור". (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 23-24). וכי: "אני לא רוצה להגיד דברים שאני לא בטוח בהם, אני לא יודע האם פגעה בו קודם או לא" . (שם, שורה 28). אין בהם כדי לסייע לתובעת 1 משום שלא האמנתי לעדותה, כי הספיקה לעצור אחרי רכב התובע בתיק 1382. אני סבורה, כי התובעת פגעה תחילה ברכב התובע בתיק 1382 ואז פגע בה רכב הנתבע 1. עדות התובע בתיק 1382 לפיה הרגיש את המכה באותו רגע שעצר, מאששת את המסקנה האמורה. (ראה עמ' 3, שורות 39-40). גם יחס הנזקים ברכב התובעים, בין המוקד האחורי, 1,369.4 ₪, לבין המוקד הקדמי,5,713.84 ₪, מתיישב עם המסקנה דלעיל. לו היתה גירסת התובעת 1, כי האוטו השלישי "נכנס" בה, נכונה, היתה הפגיעה בחלק האחורי של רכב התובעים קשה בהרבה מהפגיעה שנגרמה בפועל. נציג הנתבעת 2 בתיק 1382/02 ניסה להסביר את הפער שבין מוקד הנזק האחורי לקידמי בכך שהוו בחלקו האחורי של רכב התובעת "ספג" חלק מהפגיעה של נתבע 3 ומנע נזק גבוה מאחור, אינני מקבלת טענה זו. אמנם התובעת העידה, כי יש לה וו גרירה, אך גם היא לא ידעה בוודאות, אם נתבע 3 פגע בוו תחילה (ראה, עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 2-7). את העובדה, כי התובע בתיק 1382, חש "מכה אחת" בלבד (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 7), ניתן להסביר בכך שמשקל המכונית בה נהגה התובעת 1, רב ממשקל כל אחת משתי המכוניות האחרות המעורבות בתאונה. אני סבורה, כי רכב התובעת 1 פגע תחילה ברכב התובע בתיק 1382 והדפו. רכב הנתבע 1 פגע לאחר מכן ברכב התובעת 1 מאחור, אולם לא "הצליח" להדוף את רכבה, אל עבר הרכב הראשון. במקרה כזה חש נוהג הרכב הראשון בשיירה ב"מכה אחת" בלבד. 8. אשר על כן, הנני קובעת, כי התובעת 1 כשלה מלהוכיח טענתה, כי הנתבע 1 אחראי לנזק במוקד הקידמי של רכבה. לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעים 1 ו- 2. התובעת תשלם לנתבעים 1 ו- 2 הוצאות בסך 250 ₪. אני קובעת, כי התובעת 1 אחראית לתאונה בינה לבין התובע בתיק 1382. לפיכך, הנני מחייבת את הנתבעים 1-2 בתיק 1382/02, ביחד ולחוד, לשלם לתובע בתיק 1382 סך של 4,082 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18/11/01 ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות בסך 750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםצומת