טענתה המרכזית של המערערת הינה כי המשיב לא הרים כלל את הנטל שרבץ לפיתחו לאור הוראות החוק. המשיב לא טען בכתב-הגנתו להיעדר רשלנות מצידו באם אכן מקור השריפה הוא בטרנזיסטור, כפי שקבע בית-המשפט. לא היה מקום למסקנה כי אין רשלנות בהשארת טרנזיסטור כבוי, בהעדר כיסוי למסקנה שכזו בחומר הראיות והעדויות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על תביעה בנושא מקור השריפה: השופט יהושע גרוס, ס"נ - אב"ד : העובדות : 1.           ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת פינצ'וק-אלט) לפיו נדחתה תביעת המערערת כלפי המשיב לשיבוב בגין נזקי שריפה שאירעה בדירת המבוטחת של המערערת אשר הושכרה למשיב ע"י המבוטחת.   2.           המערערת ביטחה את דירתה של גב' X (להלן: "המבוטחת") כנגד סיכוני אש. המשיב שכר את הדירה והחזיק בה במועד הרלבנטי עפ"י הסכם שכירות בינו לבין המבוטחת. ביום 23.10.95 פרצה אש בדירה. לטענת המערערת פרצה האש עקב קצר חשמלי במכשירי חשמל שהיו בחזקתו ובשימושו של המשיב. רשלנותו התבטאה בכך שלא ביצע כראוי חיבורי חשמל, עשה שימוש בכמות בלתי סבירה של מכשירים ועזב את הדירה כשהוא מותיר בה מכשירי חשמל בלתי תקינים. לטענת המשיב מקור השריפה היה במנורת פלורסנט שהותקנה ללא הארקה וכן במצבה הירוד של מערכת החשמל בדירה שהיתה באחריות המבוטחת.     פסק הדין של בית משפט השלום :   3.           לגבי המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים לענין הגורם לשריפה, אם ממכשירי החשמל של המשיב או שמא ממנורת הפלורסנט, הגיעה השופטת המלומדת למסקנה כי היא האש פרצה ממכשיר טרנזיסטור שהיה שייך למשיב ואשר עמד על השולחן. עוד נקבע כי המכשיר שממנו פרצה האש לא היה המכשיר שהוצג ע"י המשיב בבית-המשפט. למסקנתה זו הגיעה השופטת לאחר שאימצה חוות-דעת של מומחה לשריפות, מר מור, לפיה סביר להניח שהטרנזיסטור גרם לשריפה שכן יש בו גוף שנותר חם גם בעת שהמכשיר כבוי. תימוכין לכך מצאה גם בעדות השמאי מטעם המערערת. מאידך גיסא נדחתה גירסת מנהל החשמל, שהובא לעדות מטעם המשיב . השופטת לא האמינה למשיב כי מכשיר הדריו טייפ והמנורה שהציג בבית-המשפט היו אלה שניצבו על השולחן שעליו בערה האש. זאת בשל דברי המבוטחת שציינה מיד עם הצגת המכשיר כי הרדיו שראתה היה קטן יותר. כמו כן גם המומחה לשריפות כינה אותו כטרנזיסטור לאור הדברים שאמר לו המשיב לאחר השריפה.   השופטת ממשיכה ומציינת כי לפי סעיף 39 לפקודת הנזיקין עובר נטל ההוכחה למשיב שעליו להראות כי הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו אינם מצביעים על רשלנות מצידו. לדבריה יש לקבוע כי השארת טרנזיסטור כבוי מחובר לחשמל כאשר יוצאים מהבית, או אפילו השארת טרנזיסטור פועל, אין בה משום רשלנות. כמו כן אין להסיק כי הטרנזיסטור היה בלתי תקין או בלתי מתאים למערכת החשמל. מכאן הוליכה הדרך לדחיית התביעה.   4.           חרף מסקנתה האמורה התייחסה השופטת גם לגובה הנזק. בסוגיה זו אימצה במלואה את גירסת המערערת ועדות המבוטחת. עוד ציינה כי בכל מקרה היתה הצדקה לדחות את הודעת צד ג' שהמשיב שיגר למבוטחת, שכן גירסתו לפיה תעשה המבוטחת פוליסת ביטוח בה ייקבע כי חברת הביטוח לא תוכל לחזור אל המשיב בתביעת שיבוב, אינה מהימנת כל עיקר. כמו כן נדחתה טענת המשיב בדבר אי תקינות מנורת הפלורסנט.   5.           בנסיבות האמורות התביעה נדחתה, אך לנוכח חוסר מהימנות המשיב בטענותיו וכן העובדה כי לא הציג בבית-המשפט את המכשיר שגרם לשריפה אלא מכשיר אחר, לא חוייבה המערערת בכל הוצאות.   הערעור :   6.           טענתה המרכזית של המערערת הינה כי המשיב לא הרים כלל את הנטל שרבץ לפיתחו לאור הוראות החוק. המשיב לא טען בכתב-הגנתו להיעדר רשלנות מצידו באם אכן מקור השריפה הוא בטרנזיסטור, כפי שקבע בית-המשפט. לא היה מקום למסקנה כי אין רשלנות בהשארת טרנזיסטור כבוי, בהעדר כיסוי למסקנה שכזו בחומר הראיות והעדויות. יתר על כן - לא הוכח באיזה מכשיר מדובר שהרי המכשיר לא הוצג, כך שלא ברור אם מדובר במכשיר חדש או ישן, תקין או לא. עצם נסיונו של המשיב להטעות את בית-המשפט ע"י הצגת מכשיר אחר כמכשיר שממנו פרצה האש, די היה בו כדי להכריע את הכף לחובת המשיב.   7.           מנגד נטען מטעם המשיב כי לאור כל הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו לא נפל כל פגם במסקנת הערכאה הדיונית לפיה לא היתה כל רשלנות בהשארת הטרנזיסטור בדירה.   דיון : 8.           כאמור, טענתה העיקרית של המערערת הינה כי הנטל לענין הרשלנות רבץ על כתפי המשיב, שהוא זה שהיה חייב להראות שלא היתה כל רשלנות מצידו, אך המשיב לא הרים נטל זה. כך מצינו בסעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כי לגבי תובענה המתייחסת לנזק שנגרם עקב שריפה, על בעל המטלטלין שמהם יצאה האש חובת הראיה כי לא היתה רשלנות מצידו. אין ספק שהמשיב עצמו לא הרים נטל זה במידה כלשהי, שהרי גירסתו לגבי פרוץ השריפה נדחתה מכל וכל ואילו לגבי מכשיר הרדיו שברשותו לא התייחס כלל. לא זו בלבד שהמשיב לא טרח להראות כי מדובר היה במכשיר תקין או כי לא אין כל רשלנות בהשארת מכשיר שכזה, שייתכן ואינו תקין, באופן שבו השאירו בדירה, אלא שאף לא טרח להביא בפני בית-המשפט את המכשיר עצמו, אלא הביא מכשיר שונה. בפני בית-המשפט לא ניצבה איפוא כל ראיה שהיא כי אין כל רשלנות בהשארת מכשיר טרנזיסטור כפי שהושאר, אלא השופטת המלומדת היא זו שקבעה, על סמך נסיון החיים, כי אין בפעולה או במחדל שכזה משום רשלנות כלשהי. הדברים אמורים בסופו של דבר בהסתמכות על ידיעה שיפוטית לפיה השארת טרנזיסטור כבוי או אף פועל המחובר לחשמל אין בה כל רשלנות. אם בכך היתה מסתכמת מסקנת השופטת דלמטה, כי אז ייתכן שלא היה כל מקום לחלוק עליה, שכן מותר לו לשופט להסתמך על נסיון החיים ועל השכל הישר במקרים מסוג זה שאינם מסובכים יתר על המידה. כך גם מצינו בדברי הגר"א, הגאון מוילנה, כי "הדיין צריך להיות מופלג בשני דברים אלו: בתורה - צריך להיות בקי בכל חדרי התורה; ובענייני העולם - צריך להיות פיקח בכל אופני ערמומית כדי שיבין האמת", היינו על השופט להיות מצד אחד איש התיאוריה המשפטית, אך מצד שני גם איש המעשה (הגר"ר, אדרת אליהו, על דברים, טז, יט). ואילו השופט האמריקני אדוארד דוילט (Edward Devilt ) חיבר את עשרת הדברות לשופט, כאשר אחת החשובות בהן הינה כי אל לו לשופט לשכוח את "השכל הישר" (ה- Common sense ). אלא שבצד הקביעה כי אין בהשארת טרנזיסטור כאמור משום רשלנות, ממשיכה השופטת וקובעת כי אין להסיק שהמכשיר היה בלתי תקין או לא מתאים למערכת החשמל (עמ' 7 לפסק-הדין). בפיסקה אחרונה זו ניתן ללמוד על נסיגה מסויימת מהמסקנה הכוללנית האמורה שמשמעותה היא כי אם מדובר במכשיר בלתי תקין או מכשיר שאינו מתאים למערכת החשמל, כי אז ייתכן והדבר מצביע על רשלנות. מי שחייב היה להסיר ספק זה מלב בית-המשפט ולהוכיח כי מדובר היה במכשיר תקין המותאם למערכת החשמל היה המשיב, וכאמור המשיב לא התמודד כלל עם הנטל להוכיח כי לא היתה כל התרשלות מצידו.   9.           בנסיבות האמורות המסקנה היא כי לא היה מקום למסקנת הערכאה הדיונית לפיה לא היתה כל רשלנות מצד המשיב, וזאת לפי הקביעות המצויות בפסק עצמו. מאחר והמשיב לא מצא לנכון להתמודד עם ענין הרשלנות, די היה בכך לקבוע את חבותו. אשר לממצאי ולמסקנות בית-משפט השלום לגבי מקור האש ודרכי התפשטותה - לא הועלו למעשה כל טענות בערעור בסוגיה זו, ומכל פנים מקובלים עלינו טעמיה ונימוקיה בסוגיה זו.   10.       לאור המסקנה לגבי חבות המשיב, יש עוד להתייחס בקצרה לגובה הנזק. חרף מסקנתה, קבעה השופטת הנכבדה ממצאים גם בסוגיה זו ואין כל הצדקה להתערב באורח כלשהי בקביעותיה. בענין זה נתקבלה במלואה תביעת המערערת, ולפיכך על המשיב לשלם למערערת את סכום הנזק ששילמה למבוטחת בסך של 18,919 ₪ בתוספת ריבית כחוק והפרשי הצמדה מיום 6.12.95 ועד התשלום בפועל, וכן את שכר טרחת השמאי בסך 1,047 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.12.95. בנוסף על כל אלה על המשיב לשלם למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסך של 25,000 + מע"מ, ריבית כחוק והפרשי הצמדה מהיום.     יהושע גרוס, אב"ד סגן נשיא    השופטת אסתר קובו:   אני מסכימה.   אסתר קובו, שופטת    השופטת מיכל רובינשטיין:   אני מסכימה.   מיכל רובינשטיין, שופטת     לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של אב"ד השופט יהושע גרוס, סגן נשיא.   שריפה