קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בצפון:   1. זוהי תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין.   התובע והנתבע הינם בעלים משותפים של זכויות חכירה על מגרש בגודל 3,686 מ"ר ברח' דן דיין בקרית שמונה, הידוע כגוש 13169 חלקה 19. הזכויות רשומות אצל נתבע מס.2, ואינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין. הבעלים של המקרקעין הינה רשות הפיתוח. זכות הבעלות רשומה בלשכת רישום המקרקעין.   2. במקור כל אחד מהצדדים רכש יחידת דיור בבית דו משפחתי מחברת עמידר. ברבות הימים חתמו הצדדים על הסכמי חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל, באופן שרכשו כל אחד מחצית מהמגרש עליו נמצא הבית המשותף. ההסכם הראשון עם המינהל היה על שטח כולל של 700 מ"ר, כאשר לכל אחד מחצית, בחלקים בלתי מסויימים.   בהמשך אושרה ת.ב.ע ג/8367, ועל פיה שטח המבנה הוגדר כמגרש 68 בשטח של 1,580 מ"ר. שטח נוסף צמוד, הוגדר בת.ב.ע כשטח לייעוד מסחרי כמגרש מס' 5S. הצדדים פעלו במשותף לצורך שינוי ייעוד השטח של מגרש 68 ו-5S לייעוד שטח מגורים, להקמת מייזם משותף למגורים. המינהל אישר תוכנית זו והגדיל את חוזה החכירה של הצדדים במשותף לשטח כולל של 3,686 מ"ר, כאשר לכל אחד מהצדדים מחצית בלתי מסויימת.   3. המגעים בין הצדדים לצורך הקמת שכונת מגורים עלו על שרטון בשל חילוקי דעות שונים ביניהם, ובעקבותיהם הוגשה תביעה זו לפירוק השיתוף במקרקעין.   4. בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט, המודד בני שפירא, אשר התבקש להציע חלוקה של המקרקעין בהתחשב בזכויות הצדדים כפי שהיו במקור, המצב בשטח, ולרבות דרכי גישה לשני המגרשים המוצעים.   5. המודד הגיש את חוות דעתו, ובה 4 הצעות לחלוקת המקרקעין. הצעות אלה מפורטות בנספחים י"ח, י"ט, כ' ו-כ"א לחוות הדעת. מתוך ארבעת ההצעות טוען התובע, כי יש להעדיף את ההצעה הרביעית המפורטת בנספח כ"א לחוות הדעת. הנתבע טוען, כי יש לקבוע את החלוקה על פי ההצעה הראשונה כפי שהיא מפורטת בנספח י"ח לחוות הדעת. הצדדים סיכמו טענותיהם לקביעת החלוקה, כל אחד לפי עמדתו.   6. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה מסקנתי הינה, כי יש להעדיף את הצעת החלוקה על פי נספח כ"א, על הצעת החלוקה בנספח י"ח. להלן נימוקיי:   א. הואיל והצדדים הינם שותפים בחלקים שווים במקרקעין, יש לשאוף לשיוויון, עד כמה שניתן בחלוקת המקרקעין ביניהם.   התוכנית על פי נספח כ"א עדיפה במובן זה, שהיא מצמצמת למינימום את הפער בשטח תחום קווי הבניה לשני הצדדים, בעוד שבנספח כ"א הפער בשטח בתחום קווי הבניה הינו בהיקף של 67 מ"ר. הפער על פי נספח י"ח גדול יותר ומגיע להיקף של 148 מ"ר. מכאן, שמטרת השיוויון בין הצדדים ככל שמדובר בשטח בתחום קווי הבניה, מושגת טוב יותר, בהצעה על פי נספח כ"א.   ב. בכל ההצעות של המומחה ניתנת לנתבע זכות מעבר בשני צידי המגרש בו מחזיק התובע, הצפוני והדרומי. על פי כל ההצעות בשטח המיועד למעבר לחלקה של הנתבע, תשלל זכות הבניה והחניה לכל אחד מהצדדים, והשטח ישמש למעבר בלבד.   בדרך זו מושגת המטרה, לפיה כל אחד מהצדדים יוכל לעשות שימוש במעבר, מבלי שאחד יפריע למשנהו, שכן יאסר עליהם לבנות בשטח המעבר ולהחנות בו כלי רכב. בנספח כ"א, המעבר בצד הצפוני של המקרקעין הינו שטח משותף, אשר כאמור, ישמש את שני הצדדים למעבר.   הנתבע מתנגד להצעה זו בנימוק, כי כוונת הצדדים היתה לפרק את השיתוף, ובדרך זו נוצר רכוש משותף, ואין לאשרו בנסיבות הענין. על פי הנטען, עדיפה זכות מעבר, שכן השיתוף, יכל שיגרור אחריו הפרעה לזכות המעבר של הנתבע לביתו.   לא מצאתי ממש בטענה זו.   זכות מעבר, הינה זכות שאין עמה זכות להחזיק במקרקעין. ממילא, אין בה כדי לגרוע מזכותו של מעניק הזכות לעבור באותם מקרקעין. לפיכך, בשני המקרים, בין אם אותם מקרקעין יהיו רכוש משותף, ובין אם יהוו זכות מעבר לחלקה של הנתבע, הזכות תיוותר לשני הצדדים לעשות שימוש במעבר מבלי לתפוס בו חזקה, לרבות בניה וחניה בו. מכאן, שאין בעובדה שאותו מעבר בחלק הצפוני של המקרקעין בהצעה כ"א יהיה רכוש משותף, כדי לפגוע בזכויותיו של הנתבע.   ג. טענה נוספת של הנתבע הינה, כי בהצעה בנספח כ"א הגבול בין שתי החלקות עובר בצמוד למחסן של התובע, בעוד בהצעת החלוקה בנספח י"ח הגבול עובר במרחק מהמחסן, ולפיכך יש להעדיף אותה.   החלוקה בנספח י"ח אמנם מרחיקה את הגבול מהמחסן של התובע, אך מקרבת את הגבול למרפסת ביתו של הנתבע. נראה לי, כי עדיף להרחיק את הגבול מהמרפסת, מאשר להרחיק אותו מהמחסן. גם מבחינה זו, עדיפה החלוקה על פי נספח כ"א.   ד. הנתבע טוען, כי ההצעה בנספח כ"א מקפחת אותו, שכן המגרש צר יותר בעיקר בחלקו הדרומי שם הוא מגיע לרוחב של 20.81 מ' לעומת החלוקה על פי נספח י"ח, בה רוחב החלקה בצדו הדרומי מגיע ל-22.72 מ'. לטענתו, יש בכך כדי לפגוע באפשרויות הבניה בחלקו של הנתבע. טענה זו מתבססת על כוונתם המקורית של הצדדים, לבנות יחידות שכונת מגורים על פי תוכנית מפורטת ג/10874.   ספק בעיניי, אם יש להביא נימוק זה במכלול השיקולים באופן חלוקת המקרקעין. קשה להניח שאותה תוכנית משותפת לבניית שכונת מגורים, תוכל להתבצע. ממילא יהיה צורך לשנות תוכנית זו ולהתאימה לחלוקה של המקרקעין בין הצדדים. לא שוכנעתי, כי הפער של 1.91 מ' ברוחב המגרש, יש בו כדי לפגוע באפשרות ניצול המגרש לבניה על ידי הנתבע.   לאור האמור, אני מורה כי המקרקעין נשוא התביעה יחולקו בין הצדדים באופן המוצע על ידי המומחה מר בני שפירא, בגליון מס' 9 נספח כ"א לחוות דעתו מיום 2.1.03, בכפוף להסכמת בעלי המקרקעין ורשויות התכנון. המומחה מתבקש לסמן את הגבולות במקרקעין על פי הצעה זו, ככל שניתן תוך 30 יום.   לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לענין ההוצאות, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,317 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.5.02 ועד היום בסך 108 ₪, ובסה"כ 1,425 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצרוף מע"מ. בהוצאות חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, ישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם.   הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. פירוק שיתוףמקרקעיןפירוק שיתוף במקרקעין