מן התובע מעיזבון נדרשות 'ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו שלו' (דברי הנשיא שמגר בע"א 843/87 כוכב נ' עיזבון המנוח חיטרוש שמעון ז"ל, דינים עליון יב 674). הטעם לכלל זה נעוץ בעובדה, ש'בהיעדר בעל-הדבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח - אילו עוד בחיים חייתו - להזים או לסתור את ראיות יריבו' (ע"א 459/59 פינקלשטיין נ' פרושטייר, פ"ד יד', 2327, 2330). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה מן העזבון - נטל ההוכחה: 1. מבוא תביעה זו, בין קרובי משפחה, בה מתבקש סעד של פסק דין הצהרתי שיורה על ביטול רישום שנעשה מכח הסדר מקרקעין, והצהרה כי התובע הוא בעליה של חלקה שבמחלוקת, עברה מספר תהפוכות. כתב התביעה תוקן, עמדות הצדדים השתנו במהלך הדיון ומצהירים לא נחקרו בנסיבות של ויתור. 2. התביעה 2.1 וזאת תמצית העובדות, המחייבות הצגת קשרי משפחה. למנוח ז"ל (האב) היו, לעניננו, שני בנים: האחד, מחמד (התובע), והאחר חפזי (חפזי) שגם הוא אינו בחיים עוד. על פי כתב התביעה לחפזי ששה ילדים, והם הנתבעים 6-1. הנתבעים הם איפוא אחייניו של התובע מחמד. 2.2 על פי הנטען בכתב התביעה, נערך הסכם חליפין (ההסכם) בין האב לבין חפזי. בהסכם התחייב חפזי להעביר לאב את זכויותיו בחלקה 72 בגוש 18571 (חלקה 72), ותמורת זאת התחייב האב להעביר לחפזי את זכויותיו בחלקה 15 בגוש 18588. אין מחלוקת שהחלקה 13 רשומה כחלקה 15, וכך נקרא לה. ההסכם, שנערך בכתב יד בשפה הערבית, נושא תאריך 10.7.59. 2.3 עוד נכתב בכתב התביעה כי מאז שנת 1968, כלומר תשע שנים לאחר חתימתו של ההסכם, מעבד התובע את חלקה 72 ברציפות, למעט תקופה של שנתיים בשנות ה-70, והוא עשה כן עד חודש אפריל 1998, כאשר הנתבעים ניסו למנוע בעדו לעבד את החלקה בטענה שהיא רשומה על שם חפזי. 2.4 ביום 12.6.62, שלוש שנים לאחר שנחתם ההסכם, נערך הסדר מקרקעין וחלקה 72 נרשמה על שמו של חפזי, מבלי שעלה קיומו של ההסכם. התובע טוען עוד כי עיבד את החלקה 72, מתוך אמון שכאשר נעשה ההסדר בשנת 1962, נרשמה החלקה בשמו. כן נכתב בכתב התביעה שכאשר גילה התובע שהחלקה אינה רשומה בשמו, רשם הערת אזהרה מכח הסכם החליפין בשנת 1998. 2.5 התובע טוען כי על יסוד עובדות אלה, מן הדין לבטל את הליכי ההסדר ביחס לחלקה 72, מחמת פגם חמור שביטויו, ברישום הזכויות על שם חפזי "… שלא כשורה ומתוך מרמה ו/או טעות ו/או רישום לא נכון ו/או בניגוד להסכם החליפין ו/או לחזקה ולבעלות של התובע על פני שנים" (סעיף 10). עוד נכתב בכתב התביעה כי חלקה 13 (היא חלקה 15) אינה רשומה על שם חפזי, אולם מנסח רישום המקרקעין עולה שעוד בשנת 1976 נמכרה חלקה 15 ללא תמורה לאחר. 3. ההגנה 3.1 בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים, טענו שהתובע העלים מידיעת בית-המשפט כי רישום החלקה 72 בהליכי ההסדר על שם חפזי, נעשה על פי תביעה שהגיש האב בשנת 1962. באותה תביעה כתב האב שחפזי רכש את החלקה מאחד שחאדה עוסה חטיב בשנת 1951, ולתביעה שהוגשה לפקיד ההסדר צורף עותק של החוזה שנעשה בין חפזי לבין המוכר. 3.2 הנתבעים טוענים כי הרישום נעשה מכח פעולה זו של האב, ויש בכך כדי לשמש הודאה בזכותו של חפזי לבעלות. לגישתם, אין יסוד לטענה שרישום הזכויות הושג במרמה ולכן אין מקום לבטל אותו. לענין חלקה 15 הם מפנים לכך שהיא רשומה על שם אחד סמיח עבדל סלאם דיאב, והדבר מפריך את הטענה כי נעשה הסכם חליפין. עוד הם טוענים כי הזכות על פי הסכם החליפין התישנה בחלוף 41 שנה מאז ועד להגשת התביעה. 3.3 בעקבות הגשת כתב תביעה מתוקן, הגישו הנתבעים כתב הגנה מתוקן, שבו הועלתה לראשונה הטענה שהסכם החליפין מזוייף, שכן בהליכים קודמים שהתקיימו בין הצדדים הכחיש האב את חתימתו וטען שלא חתם על המסמך. במהלך הדיונים חזרו בהם הנתבעים מטענת הזיוף. כך הצהיר ב"כ הנתבעים בישיבה לאחר סיום שמיעת הראיות "... אין מחלוקת שנערך הסכם חליפין בשנת 59 אך בשנת 62 תבע המנוח את החלקה בשם בנו חפזי ולכן אין ערך למה שהיה לפני ההסכם." (ישיבת 20.7.03 מש' 22). גם בישיבה שלמחרת, חזר ב"כ הנתבעים והבהיר שאינו חוזר בו מן ההצהרה האמורה. 4. ההליך 4.1 בישיבת קדם המשפט הראשונה שבפני, הודיע ב"כ התובעים כי לתביעה ששה עדים, ובכללם מומחה לכתבי יד (כנראה לענין טענת הזיוף). ב"כ הנתבעים הודיע שלהגנה שני עדים והוא ישקול להזמין מומחה לכתב יד. ב"כ הצדדים קיבלו הצעתי לפיה לא יעידו המומחים בשלב הראשון, ובמידת הצורך יעלה ענין זה רק לאחר שישמעו יתר העדים. 4.2 אף שלא הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית, בחרו הצדדים ביוזמתם לעשות כן. ב"כ התובעים הגיש מספר תצהירים. לאחר שהתובע עצמו העיד ונחקר על תצהירו, קיבלו ב"כ הצדדים את הצעתי, לאור העובדה שהמצהירים האחרים לא הצהירו כי ידיעתם עולה על זו של התובע, שמצהירים אלה לא יחקרו, מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע בטענות הנתבעים ובזכויותיהם ולא יהיה בויתור על חקירה משום הודאה בטענה כלשהי. 4.3 לאחר מכן העיד הנתבע 4, חאלד חפזי דיאב. צריך לציין שבסיכומים שהגיש התובע, הוסף עזבונו של חפזי כנתבע. עוד יש לציין אי התאמות בין שמות הנתבעים בכתב התביעה לבין שמותיהם בכתב ההגנה ובסיכומי התובע. כן העיד מטעם הנתבעים אחיו של התובע חוסני. זה המקום להעיר שעדותם של העדים, ובעיקר עדותו של חוסני, נפגמו על ידי תרגום לא מקצועי, שהוזמן על ידי ב"כ הצדדים. 4.4 לאחר שמיעת העד, הודיע ב"כ הנתבעים כי הוא מבקש לחקור שתי מצהירות מטעם התובע. ב"כ התובע טען שלא ניתן להביאן לבית-המשפט מחמת גילן ומצב בריאותן. הוצע שאם יהיה אישור רפואי לפיו הן לא יכולות להגיע לבית-המשפט, הן תחקרנה בבתיהן, והחקירה תוסרט בוידאו. 4.5 התקיים דיון נוסף שבמהלכו תוקנה התביעה, וצומצם הסעד המבוקש. קבעתי שוב שהמצהירות תחקרנה בבתיהן. נראה שהדבר לא נעשה, וב"כ הצדדים הגישו סיכומים. 5. דיון 5.1 על פי תעודת עובד ציבור של עוזר לפקיד הסדר המקרקעין במחוז חיפה בגליל המערבי, לוי נזאר (נ/5), נתבעה חלקה 72 ביום 8.5.62 על ידי האב עבור חפזי. הוצג חוזה מכר בין יורשי שחאדה עיסא חטיב לבין חפזי. על יסוד החוזה והבקשה, נרשמה חלקה 72 בשלמות בשמו של חפזי. 5.2 שני המעורבים הישירים, האב וחפזי, אינם בחיים. לא ניתן לסמוך על עדויותיהם של הצדדים בכל הקשור להתרחשויות. כך, למשל, מצהירים חלק מהנתבעים שהאב כפר בחייו בתוקפו של הסכם החליפין, ואילו היום, במהלך הדיון, יש הסכמה של הנתבעים שהסכם החליפין אכן נחתם על ידי האב. 5.3 הסדר המקרקעין שנעשה, ביוזמת האב, משקף את המצב שלפני הסכם החליפין, תוך התעלמות ממנו. חלקה 72 נרכשה על ידי חפזי מאחר. בפניה לפקיד ההסדר בחר האב, מסיבות שלא נדע אותן עוד, לבקש שהחלקה תרשם על שם חפזי ולא ניצל את ההזדמנות כדי לקיים את הסכם החליפין משנת 1959. 5.4 ניתן להעלות על הדעת מספר אפשרויות. אפשרות אחת היא שהאב וחפזי הסכימו לוותר על החליפין, ולקיים את הרישום כמות שהוא. אפשרות אחרת היא שבחרו באותו שלב לבצע את ההסדר ללא הסיבוך הנוסף של הסכם החליפין, מה עוד שביצוע הסכם החליפין היה עשוי להיות כרוך בתשלום כספים. מכל מקום, נעשתה כאן פעולה מודעת, שלוש שנים לאחר הסכם החליפין שעומדת בסתירה להסכם. 5.5 זאת ועוד, אם היה למי מן הצדדים ענין לקיים את הסכם החליפין, לא היתה מניעה לעשות זאת לאחר ההסדר שנעשה בשנת 1962, כאשר שני הצדדים להסכם החליפין, האב וחפזי, היו עוד בחיים. שניהם אינם בחיים. 5.6 מי שטוען היום שהסכם החליפין חייב ביישום, צריך להתגבר על משוכה גבוהה של רמת הוכחה מעבר לרמה המקובלת, כיוון שמדובר בניגוד לענינו של עזבון שעליה נכתב: "בתביעה מסוג זה, 'מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל' (ע"א 323/86 לרנר נ' ניב, דינים עליון יא 740). מן התובע מעיזבון נדרשות 'ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו שלו' (דברי הנשיא שמגר בע"א 843/87 כוכב נ' עיזבון המנוח חיטרוש שמעון ז"ל, דינים עליון יב 674). [11] הטעם לכלל זה נעוץ בעובדה, ש'בהיעדר בעל-הדבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח - אילו עוד בחיים חייתו - להזים או לסתור את ראיות יריבו' (ע"א 459/59 פינקלשטיין נ' פרושטייר, פ"ד יד', 2327, 2330)." כל זאת למעלה מן הצריך כיוון שבעניננו ההסדר הציב מסוכה גבוהה ביותר. הפשפש היחיד שבו יכול התובע לחדור דרך משוכת הסדר המקרקעין מצוי בסעיף 93, שקבע תנאים מיוחדים לתיקון הפנקס. וזו לשונו של סעיף 93: "שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט יראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום-לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר". 5.7 איני רואה צורך לחזור כאן על העקרונות, לפיהם הליכי ההסדר הם סופיים "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום..." (סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] תשכ"ט-1969). כך גם סעיף 125 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו...". הכלל שנקבע בפסיקה הוא שסעיף 93 יביא להעתרות לבקשה לתיקון רשום רק במקרים חריגים, שכן הוא מהווה חריג לעקרון סופיות המרשם. 5.8 לא הוכחה כאן כל תרמית. להיפך, כפי שציינתי, הסבירות רבה שההתעלמות מהסכם החליפין לא היתה מקרית והיתה משותפת למנוח ולחפזי. בנסיבות אלה, אין אני צריך לדון בטענות שהועלו בדבר שימוש בחלקה משך שנים על ידי התובע, אפילו היה השימוש מוכח די צרכו, הרי שימוש כזה אינו מקנה לו זכות לבעלות בחלקה. 6. התוצאה סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה. לאור התנהגות הנתבעים בכל הקשור לטענת זיופה של חתימת האב על הסכם החליפין, אין הם ראויים להחזר הוצאות ההליך, וכל צד ישא בהוצאותיו. עיזבון