בית המשפט פסק כי דין תביעה זו להידחות. אמנם מבחינה עובדתית, יש לקבוע, כי התובע נפגע בתאונת דרכים ונגרם לו נזק גוף, אך נזקיו נבלעו בתגמולי המל"ל כפי שיפורט. בית המשפט פסק כי התובע ישא בשכ"ט עו"ד בשיעור של 3,500 ₪ + מע"מ. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נבלעת בתגמולי המל"ל: 1. התובע יליד 1951, (להלן: "התובע") נפגע בכף ידו השמאלית ביום 23.1.1997. לטענתו, הפגיעה אירעה תוך כדי עבודתו במועצה האזורית משגב. התובע נסע במשאית אשפה אל אתר ההטמנה "עברון". כאשר ירד מן המשאית לצורך הפעלת משאבה לריקון אשפה, החליק במדרגות המשאית, נפל על כף ידו וזו נשברה. הפגיעה היא בשורש כף יד שמאל, והמוסד לבטוח לאומי קבע, כי נותרה לתובע נכות צמיתה ביד זו בשיעור של 10%. המל"ל לא מצא לנכון ליישם את תקנה 15, וקבע, כי אין נכות זו משפיעה על עבודתו של התובע. התובע טוען, כי האירוע בו נפגעה ידו הוא תאונת דרכים, ועל כן מגיעים לו פיצויים עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1976 (להלן: "החוק"). 2. הנתבעת טוענת, כי אין מדובר בתאונת דרכים. התובע, אם נפגע, נפגע בתאונה מסוג אחר, וכי נסיבות התאונה כפי שמתוארות על ידו אינן מהוות תאונת דרכים עפ"י החוק. הנתבעת הכחישה את טענות התובע באשר לנזקיו. 3. מספר ישיבות נתקיימו עד כי גיבשה לעצמה הנתבעת את דעתה ועמדתה: בישיבה מיום 3.12.00 נאמר ע"י ב"כ הנתבעת כי עפ"י המידע שבידיהם, הרכב הנדון בתיק זה, לא היה מעורב בתאונה. בנוסף נטען על ידה, כי הנהג - הנתבע מס' 1 מסרב להגיע ולשתף עמה פעולה. בישיבה מיום 5.2.01 התברר, כי הנהג כבר מואיל לשתף פעולה, וגרסתו כפי שמסר לנתבעת היא כי נפילתו של התובע לא היתה קשורה לרכב נשוא התביעה. 4. לנסיבות התאונה ישנה בפני עדות אחת ויחידה והיא עדותו של התובע. גרסת התובע היא, כי להגיע לאתר ההטמנה במשאית נשוא הדיון, נהוגה ע"י אמנון עובד (להלן נתבע מס' 1) אף הוא עובד המועצה. התובע החל לרדת ממנה על מנת להפעיל משאבה לריקון התכולה ואח"כ להמשיך בנסיעה. עם תחילת ירידתו, החליק במדרגות מגובה של מטר וחצי ונפל על כף ידו השמאלית. בחקירה הנגדית פירט התובע את התאונה כך: (עמ' 10 לפרו') "...ירדתי במדרגות הרכב עם הפנים כלפי הרכב.. אני יודע עם האחוריים כמו שהתחלתי לרדת עם הגב החוצה, החלקתי עם הרגליים המדרגות גבוהות.... הרגלים עפו החוצה החלקתי ונפלתי על הפנים ועל הידיים יד ימין היתה על הרצפה. ויד שמאל היתה מקופלת זה היה ביום גשום וסוער". 5. התובע נחקר בחקירה נגדית ביסודיות ובאריכות בחקירה מעמיקה ומפורטת. גרסתו לא השתנתה. בחקירתו פירט יותר לעניין מי ראה את התאונה. לגבי נתבע מס' 1 אמר: "אמנון לא ראה אותי, המשאית גבוהה, עמדתי ליד המשאית, הוא לא ראה כשנפלתי, הוא היה ליד ההגה. באותו ים הוא היה הנהג הוא לא הבין איפה נעלמתי לו ואז הוא יצא החוצה וראה אותי שוכב על הרצפה... עובדה שאף אחד לא הגיע אלי. שכבתי משהו כמו 10 דקות. אמנון לא היה ליד ההגה, אך לא הבין למה אני לא מפעיל את המערכת ואז הוא יצא וראה אותו שוכב על הבוץ. באותו רגע כשזה קרה אף אחד לא קלט את התאונה. כשאמנון יצא אז הוא הזעיק את מי שהיה מסביב הוא ביקש ממני עזרה להפנות אותו כמה שיותר מהר..." קודם לכן, העיד התובע, כי מי שפינה אותו היה שמעון, מנהל האתר. לגבי אדם ששמו סאלח, אמר תחילה התובע כי לא ראה אותו באתר, אך יותר מאוחר אמר שגם שמעון וגם סאלח היו באתר. 6. התובע לא הביא עדים נוספים מטעמו. הנתבעת לא זימנה את נתבע מס' 1 להעיד. תאונת דרכים מחלוקת בין הצדדים האם מהווה האירוע הנדון תאונת דרכים. הצדק עם ב"כ התובע. התובע ירד ממשאית לאחר נסיעה, והתאונה אם אירעה היתה תוך כדי ירידתו במדרגות כלי הרכב. אין זה משנה לצורך מה ירד, אם כדי להפעיל את המשאבה, או משום שהסתיימה נסיעה. אין מדובר בעליה לכלי רכב שעמד במקום לאחר שחלף זמן מסיום הנסיעה והנהג כבר יצא ממנו וחזר אליו כמו בע.א. 8548/96 פדידה נ' סהר, פ"ד נא'3 825. כך גם אין הנסיבות דומות לנסיבות בע.א. 4469/95 עליו הסתמכה ב"כ הנתבעת. הנסיבות כאן (אם הן נכונות) פשוטות הרבה יותר: הסתיימה נסיעה, התובע ירד מהמשאית. אין זה משנה אם לאחר שירד מן הרכב היה עליו גם להפעיל את המשאבה לריקון אשפה. נסיבות אלו מהוות תאונת דרכים כפשוטו של החוק (ת.א 107/98 דינים מחוזי לב(7) 134). האם הוכיח התובע את תביעתו? כאמור, התובע היה עד יחיד. לתמיכה בעדותו לא הוזמן לא הנתבע מס' 1, ולא שמעון ו/או סאלח. גם אם הם לא ראו בפועל את הנפילה, בוודאי שהיה מקום להזמינתם או לפחות אחד מהם. חשיבות רבה יש לעדותו של נתבע מס' 1. הרי אם אמנם הגיעו שניהם במשאית, התובע החל לרדת, פתאום "נעלם לו" וכעבור כמה דקות מצא אותו שוכב ליד המשאית כשהוא חבול, יש בכך לאשש את גרסתו של התובע. התובע אף לא ניסה להזמינו לבית המשפט. שמעון אשר הוביל את התובע, לגרסתו, לטיפול, היה יודע מן הסתם לספר אם התובע אמנם היה ליד המשאית . שמעון כמנהל האתר אמור לראות כי המשאית מגיעה לפירוק את תכולתה. עדות זו, לו היתה בפני, בוודאי היתה תומכת בגירסת התובע. מדוע נמנע התובע מלהזמין עדים אלו? יתכן ואין אלו עדים בשליטתו, אך לא נעשה כל נסין להזמינם באמצעות בית המשפט. ההלכה היא כי המנעות מהזמנת עד העשויה לכאורה לתמוך בגירסת בעל דין, מחלישה את גרסתו ומחזקת את גרסת הצד שכנגד. ב"כ התובע טוען, כי המסמכים השונים אותם צרף, ובמיוחד תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום התאונה מעידים על נכונות הגירסה. אין זה כך, והתובע אינו יכול להסתייע בדבריו הוא במקום אחר. למעשה נשארה עדות התובע בלבד, והיא בבחינת עדות יחידה. הנני מאמינה לתובע, כי נפל ממדרגות המשאית כפי שתאר וכי האירוע אירע באתר "עברון" כאשר הגיע לשם לצורך פריקת מטען האשפה. גרסותיו לעניין זה היו עקביות ולא מצאתי כל סימן לאי אמירת אמת. הנתבעת נמנעה אף היא מלהביא את אמנון עובד וזאת למרות דברי ב"כ כי גרסתו סותרת את גירסת התובע. לאור דבריה בישיבות הקדומות כפי שצויין לעיל, הזמנתו ע"י הנתבעת התבקשה והיתה צפויה. המנעותה זו, לא זו בלבד שמחזקת את גרסת התובע אלא מאיינת את המשקל שניתן היה לתת להימנעות התובע מלהזמין עד זה. הנתבעת נסמכת על נ/6 הודעה על פגיעה בעבודה אשר הוגשהלמל"ל. שם הגדיר התובע את פרטי מקום העבודה כמשק במושב עמקא והעיסוק הוא "חקלאי". לא היה הסבר משביע רצון נ/6 לתובע, פרט לכך שכנראה הוגש עוד טופס. אמירה זו אינה נכונה, שכן, הטופס הנוסף לא הוצג עד עצם היום הזה, וחזקה על ב"כ התובע שלו היה כזה, היה דואג להמציא. לעניין זה אין משמעות רבה, שכן ב- נ/6 צויין שמו של "עובד אמנון" חברו לעבודה כעד לאירוע. התובע לא נחקר על כך, ואין טענה בפני כי נתבע מס' 1 עבד במטע של התובע, הכוונה היתה לכך שהנתבע מס' 1 היה עד לתאונה באתר "עברון". התובע הצהיר כי שעות עבודתו הן מ 6:00 - 14:00. התאונה עצמה אירעה בשעה 14:00 ועל כן, אינני מסיקה מ- נ/6 כי התאונה אירעה במקום אחר. הנזק כאמור בפתיח לפסק הדין נזקיו של התובע נבלעו בתגמולי המל"ל. אין כל בסיס לתביעות המפורטות בסכומי התובע. אין כל ראיה להוצאות לטיפולים, נסיעות וכו'. אם כי אין לי ספק שהיו. הסכומים של עשרות אלפי שקלים מוגזמים לאין שיעור. נזקיו של התובע האמיתיים הם בגין כאב וסבל. גם כאן לא ברור מהיכן שאב ב"כ התובע סכום של 20,00 ₪, בניגוד לתקנות. יש הפסד מזערי של שכרו בעבר, שכן התובע קיבל משכורתו כסדרה למעט עבור שעות נוספות במשך ½ 3 חודשים. התובע דרש פיצוי בגין עזרת צד ג', דרישה אשר לא בא זכרה בכתב התביעה. גם אם הייתי פוסקת בנושא של עזרת צד ג', סביר להניח הסכום לא היה עולה על 3,000 ₪ ומדובר בעזרה לגבי העבר בלבד. אין כל ראיה לפיה, ניתן לקבוע כי התובע יזדקק בעתיד לעזרת צד ג' בשל המגבלה הקלה בידו השמאלית, אשר איננה היד הדומיננטית. התובע אינו זכאי לפיצוי עבור הפסד השתכרות בעתיד. לתובע נפסקו 10% נכות. הוא חזר לעבודתו, משכורתו כפי שהוכח מ- נ/1, נ/2, נ/3 ו- נ/4 עלתה ואין כל הוכחה כי עד ליום בו נשמעה עדותו, נגרם לו הפסד שכר כלשהוא לאחר התאונה. לא הוכחו הפסדיו של 1,000 ₪ לחודש, בגין עבודתו בחקלאות. אדרבא, עפ"י השומות שהוא עצמו הגיש, לא היו רווחים כאלו אף לא במשך שנה שלמה. על פי האודמן הייתי פוסקת בתיק זה פיצויים בשיעור של כ- 35,000 ₪ נכון להיום. התובע קיבל מן המל"ל 54,737 ₪ נכון ליום 14.6.98. שערוך סכום זה, כפי שציינה הנתבעת נכון ליום 4.4.2000 הוא למעלה מ- 62,000 ₪. המסקנה היא על כן, כי תביעתו של התובע נבלעה בתגמולי המל"ל. התביעה נדחית. התובע ישא בשכ"ט עו"ד בשיעור של 3,500 ₪ + מע"מ. תביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל