תביעה נגד אוניברסיטת חיפה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד אוניברסיטת חיפה: בית משפט השלום חדרה בעניין: המוסד החינוכי מבואות עירון התובעת נ ג ד אוניברסיטת חיפה הנתבעת פסק דין בחודש יולי 1997 התקשרה התובעת, מנהלת בית ספר אזורי ופנימייה במוסד חינוכי מבואות עירון, עם הנתבעת, אוניברסיטת חיפה - בהסכם למתן סיוע למשלחת חפירות של החוג לארכיאולוגיה של האוניברסיטה (להלן: המשלחת). בהסכם שנחתם במועד בלתי ידוע, סמוך ל- 14/7/97 - הותנה בין הצדדים כדלקמן: תקופת החפירות - הוגדרה בין התאריכים 26/7/97 עד 23/8/97 ס' 1(א) "מבואות עירון יאכסן.. את המשלחת... בתקופת החפירות או חלק ממנה, כפי שתבקש האוניברסיטה, ולשם כך תקצה לשמושם של חברי המשלחת 2 בתים הכוללים, בין היתר, 22 חדרי מגורים (4 אנשים בכל חדר).. וכן מבנה נוסף הכולל 4 חדרים שרותים לשמוש צוות". (הבתים והמבנה לרבות תכולתם, נקראו להלן: מבני המשלחת). ולהלן ס' 2 (א) להסכם, אשר לגבי פרשנותו נטשת המחלוקת בין הצדדים: "(א) סכום התקציב שיועבר למבואות עירון יהיה סך בש"ח השווה למכפלה של 80 ₪ לחדר X מספר החדרים שיהיה בשמוש האוניברסיטה X מספר הימים בהם תתאכסן המשלחת מטעם האוניברסיטה בפועל במבואות עירון, שתחילתה ביום קבלת מבני המשלחת לרשות המשלחת וסיומם ביום החזרת מבני המשלחת לרשות מבואות עירון". בסיום ההסכם הוסיף נציג הנתבעת, ד"ר זרטל, בכתב ידו תוספת לס' 2א' כאמור: "הנ"ל אינו כולל תשלום עבור חדרים שבהם יהיו פחות מ- 4 איש עקב אילוצי מין המשתתפים (בנים/בנות). במקרה זה ישולם לפי 20 ₪ לראש". תוספת זו משקפת הסכמה אליה הגיעו נציגי הצדדים - מר הלבורן נציג התובעת, וד"ר זרטל נציג הנתבעת בנקודה אחת והיא כדלקמן: ב- 20/5/97 שגר ד"ר זרטל, כנראה, למר הלבורן טיוטת הסכם בה הציע בס' 4: "יערך רשום יומי של מספר המתאכסנים.... האוניברסיטה תשלם למוסד (מבואות עירון) 20 ₪ ליום לכל מתאכסן". מר הילבורן הגיב להצעה זו במכתבו מ- 26/5/97 לד"ר זרטל - לגבי ס' 4: "3. סעיף 4 - רשום יומי של מספר המתאכסנים" לא נראה לי דובר על שריון חדרים לטובת משלחת החפירות על בסיס של 4 בחדר (80 ₪ לחדר ליום). ואכן - כפי שמוצג בהסכם הסופי - לא דובר עוד על ספירת מתאכסנים - אלא על "מספר חדרים שיהיה בשמוש" וכו' - כמובא לעיל. במסמך מ- 20/5/97 נאמר עוד כי "יועמדו לרשות המשלחת 2 בתים - מדובר ב- 50-6- חופרים בערך, ועוד מבנה בעל 4 דירות". אין מחלוקת כי התובעת העמידה לרשות הנתבעת 3 מבנים - ובהם 26 חדרי מגורים - זאת לאחר שבצעה את הפעולות המקדימות שנדרשו כדי שמבני המשלחת יהיו ראויים לאכסון המשלחת ולשימושה (ס' 1(ב) להסכם). עם הגעת המשלחת, ביום 26/7/97 לגירסת התובעת - וביום 25/7/97 לגירסת הנתבעת - נמסרו לנציגי הנתבעת 26 מפתחות לחדרים - ואלה הוחזקו ברשות הנתבעת עד תום תקופת שהייתה במבואות עירון: ה- 23/8/97 עפ"י גירסת התובעת, וה- 20/8/97 לגירסת הנתבעת. התובעת טוענת, איפא, ל- 28 ימי שהות של המשלחת בתחומיה, והנתבעת טוענת ל- 27 ימים. ב- 3/9/97 כתב מר הלבורן לנתבעת כי היא מתבקשת לשלם את דמי ההשתתפות שלה בסך - 53,440 ₪ - עבור ממון פעילות המשלחת - בין 26/7/97 - 23/8/97. סכום זה הנו תוצאה של הכפלת 28 ימים X 26 חדרים X 80 ₪ לחדר ליום - בהפחתת 4800 ₪ (6 שבתות X 10 חדרים) - שנעשתה, לטענת התובעת, כמחווה ומתוך רצון לשתוף פעולה עם הנתבעת בעתיד. ב- 7/9/97 כתב ד"ר זרטל למר הלבורן מכתב בו הודיע כי "לאחר שסכמנו את כל הרשומים, להלן מספר החדרים שהשתמשנו בהם לאכסון המשלחת, והוא מפרט פירוט יומי של מספר החדרים, כאמור שם, כאשר המספרים נעים בין 6 חדרים ל- 15 חדרים. עפ"י חשוב זה מחוייבת הנתבעת בתשלום של 24,160 ₪ - ובפועל שלמה 24,340 ₪ (כאשר המקדמה עס' 5000 ₪ - שולמה באחור של כ- 3 חודשים). יתרת החוב - עס' 29,100 ₪ הנטענת ע"י התובעת - הנה עילת תביעה זו, שהוגשה לאחר שהיו מספר התכתבויות בין הצדדים ובין באי כוחם בנסיון לסיים את הפרשה מחוץ לכותלי ביהמ"ש - אך ללא הועיל. כאמור, נטשת מחלוקת בשאלת פרשונותו של ס' 2 (א) להסכם - ובעקר באשר לפרשנות המילים: "מספר החדרים שיהיה בשמוש האוניברסיטה". ההסכם אינו מקיים שום מנגנון לבדיקה שוטפת של מספר החדרים שיהיו בשמוש יומיומי - אך הנתבעת טוענת כי מנגנון כזה נקבע בין הצדדים בפגישה שהתקיימה במבואות עירון, עפ"י בקשתו של ד"ר זרטל במכתבו מ- 24/6/97 - ובה נכחו הוא עצמו, מר הלבורן, מר אבי סעיד - סטודנט, ומנהלן המשלחת, ומר מרקם. ד"ר זרטל ומר סעיד מעידים כי בפגישה זו דובר על תשלום לפי תפוסת חדרים בפועל - וכי ספירת החדרים התפוסים תעשה ותרשם יום -יום ע"י סעיד - ומר הלבורן יערוך בקורות עצמאיות משלו. ואכן, סעיד רשם יום יום את תפוסת החדרים - וחדרים שלא נעשה בהם שמוש ננעלו. דומה כי אין מחלוקת, ומכל מקום אין ראייה לסתור - כי עד מכתבו המפורט של ד"ר זרטל מ- 7/9/97 - לא קבל הלבורן שום דווח בעניין תפוסת חדרים במהלך תקופת החפירות. הנתבעת טוענת כי הלבורן לא בא לקבל דווחים - ולא גילה כלל עניין בתפוסת החדרים, שהרי ממילא לא התכוון להשכיר חדרים פנויים. הלבורן איננו מכחיש מפגש לפני חתימת ההסכם - בו נכחו אותם 4 אנשים, כגירסת הנתבעת, אלא שלטענתו במפגש זה לא דובר על נושא החישובים הכספיים - אלא נעשה סיור בו בחר ד"ר זרטל את הבתים המתאימים לו - מס' 5-6, ואלה אכן הועמדו לרשות המשלחת. הטענה הבסיסית שבפי התובעת, מפי מר הלבורן - הנה כי החזקת מפתחות חדר - משמעה - שמוש בחדר. זהו אכן נוהג שבעולם - החל על השכרת בתים כמו על השכרת חדרים באכסניות מכל סוג שהוא. אלא, שלטענת הנתבעת - אין נוהג זה שבעולם משקף את אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים להסכם שבפנינו. עובדות ונסיבות מהן ניתן ללמד על אומד דעתם המשותף של הצדדים - עולות מתוך ההסכם גופו - ואף מחוצה לו - כדלקמן: כחדשיים לפני חתימת ההסכם - במסמך מ- 20/5/97 נקב ד"ר זרטל במספר ידוע של 50-60 חופרים. מהמסמך המפורט שהוציא על תפוסת החדרים בפועל - עולה אכן כי מספר החדרים המירבי שהיה בשמוש במהלך כל התקופה לא עלה על 15 חדרים - המאכלסים 60 איש. למרות זאת, באופן בלתי ברור - נדרשה התובעת בהסכם ואף קודם לכן להקצות לרשות הנתבעת מספר חדרים כמעט כפול - 26 חדרים. מר הלבורן לא התעניין לדעת מדוע הוא נדרש להשקיע בהכנתם למגורים של מספר רב של חדרים נוספים אף שהיה ברור ל- 2 הצדדים כי עפ"י ההסדר של 4 איש לחדר - יהיו אלה חדרים בלתי מנוצלים. היה ברור להלבורן כי ד"ר זרטל מתכוון לשלם עבור אכסונם של כ- 50-60 חופרים - 20 ₪ לאדם, זאת ותו לא - וכך נקבע המחיר לחדר - 80 ₪ כאשר מתאכסנים בו 4 איש. ההתקשרות בין הצדדים לא היתה על בסיס עסקי מסחרי - ואין מחלוקת כי התובעת לא מתכוונת להפיק רווח כספי ממנה. העלות של 20 ₪ לאדם בחדר של 4 אנשים - אמורה לכסות הוצאות שוטפות בלבד, ומדובר בצריכה של מים וחשמל. ההוצאות שהיו כרוכות בהכנת החדרים לאכסון המשלחת - ספק אם נלקחו בחשבון - שהרי, כאמור, הסכימה התובעת להכין הרבה יותר חדרים ממה שהיה נדרש למשלחת, וההשקעה בשפוץ - שמשה, בסופו של דבר, גם את האינטרס של התובעת לשפר את תנאי המגורים של תלמידיה. התובעת לא התנסתה בעבר בהשכרת חדרים - ואין זה יעודה, ולא היה בכוונתו של הלבורן, לעשות שמוש בחדרים שלא נוצלו ע"י הנתבעת במהלך תקופת החפירות. אם אכן היתה כוונתם המשותפת של הצדדים כי תשולם תמורה עבור 26 החדרים שהוקצו מראש למשלחת - כי אז, כטענת הנתבעת, ניתן היה לחשב מראש במעמד חתימת ההסכם את התמורה הכוללת, שהרי תקופת החפירות היתה ידועה מראש - 27 או 28 ימים - המחיר לחדר נקבע, כ- 80 ₪ - ולא היה צורך בקביעת הנוסחה בס' 2(א) להסכם. ניסוחו של ההסכם ונסיבות חיצוניות, כפי שהובאו לעיל, מצביעות, איפא, על כך שאין ליתן פרשנות אובייקטיבית מקובלת עפ"י נוהג - למילים: "מספר חדרים שיהיו בשמוש"; דהיינו: החזקת מפתח משמעה - שמוש בחדר. עם זאת, כיון שמסיבה בלתי ברורה נטלה הנתבעת 26 מפתחות לחדרים - והחזיקה בהם כל תקופת החפירות - ואף לא החזירה אותם מיד עם תום התקופה - יהא עליה עול ההוכחה לשכנע כי לא נעשה שמוש בכל החדרים. עול שכנוע זה רובץ עליה לא רק בהליך המשפטי - אלא היה עליה לנהוג כך במהלך תקופת שהייתה במבואות עירון. אפילו אם אקבל גירסתה כי סוכם בע"פ על רשום יומיומי של תפוסת חדרים - הרי אין מדובר בפעולה חד צדדית המתבצעת ע"י נציגה, וחובה היה עליה לדאוג לדווח באופן שוטף להילבורן על תפוסת חדרים הנמוכה בהרבה מכמות המפתחות שהחזיקה. לא זו בלבד שדווח כזה לא נעשה - אלא שלא היה לאל ידה של הנתבעת להציג במהלך המשפט שום רשומים מקוריים שנערכו. הנני מחליטה, איפא, לקבל את הנתונים להם היו הצדדים מודעים מראש; דהיינו: 60 חופרים - המתאכסנים ב- 15 חדרים - במשך כל התקופה. עפ"י חישוב זה תהא התמורה הכוללת (בנכוי 4800 ₪ עבור שבתות) - סה"כ 28,800 ₪. הנתבעת שלמה סה"כ 24,340 ₪ - והתוצאה היא כי הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת - 4,460 ₪ - בתוספת ריבית והצמדה מיולי 1997 ועד הפרעון, וכן הוצאות - לרבות שכ"ט עו"ד + מע"מ, סה"כ 1000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מהיום ועד הפרעון. השכלה גבוההאוניברסיטה