תביעה נגד עורך דין על הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד עורך דין על הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ: 1. התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 18,870 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב התנהלותו של הנתבע. 2. בתביעתו טוען התובע כי ביום 29.6.08 נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל בגין אי תשלום שיק שחזר ללא פרעון. סכום החוב בפתיחת התיק עמד על 12,124 ₪ למרות שטרם פתיחת התיק הובא לידיעתו של התובע כי השיק חזר והוא שילם את הסכום במלואו לחברה. כבר בנקודה זו יש לציין, כי הקבלות שצירף התובע הן על סכום של 9,000 ₪ בלבד ולא על סכום קרן השיק במלואו. התובע טוען, כי הנתבע הוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ בגין הסכום שלטענתו לא נפרע, ללא התראה מוקדמת. התובע טוען, כי ביום 3.8.10 בשדה התעופה כאשר התכוון לצאת מהארץ לירח דבש עוכב בביקורת הגבולות ונדרש לשלם סכום של 21,066 ₪ במזומן. הואיל ואינו נושא עימו סכום כאמור, התעכבה יציאתו ונגרמו לו נזקים שונים, בין השאר נאלץ לשנות את יעד הנסיעה מאמסטרדם לפריז, על כל המשתמע מכך הן לענין הטיסות, הן לענין ההזמנה לבית המלון והוצאות נוספות בגין תחבורה ומזון וכן הוצאות נסיעה להוצאה לפועל ברחובות ובחזרה, הכל כפי שפורט בתביעה. התובע טוען, כי לאחר התעלמות והתעמרות מצד משרד הנתבע במשך כל היום ובלית ברירה בסוף היום הגיש בקשה לרשם ההוצאה לפועל לעיכוב הצו ועלה בידו לצאת מהארץ בערבות של 5,000 ₪ ובעיכוב של יום. התובע טוען כי רשם ההוצאה לפועל קיבל את טענתו, כי אלמלא נפתח התיק במתכוון על סך של 12,124 ₪, יכול היה לצאת מהארץ בתשלום ערבות נמוך מאוד ולהסדיר את הענין מיד עם חזרתו. עוד נטען, כי רשם ההוצאה לפועל אמר כי מהכרותו עם הנתבע זו התנהגותו הסדרתית בתיקים דומים. סכום התביעה כולל החזר הוצאות ופיצוי בגין עגמת נפש, השפלה בביקורת הדרכונים, עיכוב הטיסה בנוכחות נוסעים אחרים, ניתוקי טלפונים במשרד עורך הדין, דברי שקר של מזכירת עורך הדין ועוד. 3. בכתב ההגנה עותר הנתבע לדחות את התביעה ולחלופין למחוק אותה על הסף. הנתבע טוען כי אין הוא בעל הדין הנכון בתביעה אשר אמורה הייתה להיות מוגשת כנגד הלקוח - הזוכה בתיק ההוצאה לפועל. הנתבע טוען, כי הזוכה העבירה לו חוב לגביה ורק לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל התברר לו, כי התובע שילם חלק מהחוב. בהתאם, הגיש משרדו ביום 1.2.09 בקשה להקטנת קרן. גם לאחר הגשת הבקשה התובע שידע על קיומו של החוב ועל קיומם של הליכי הוצאה לפועל כנגדו, לא טרח לשלם את סכום החוב. הנתבע טוען כי לאור זאת הוגשה בקשה להטלת הגבלות לרבות יציאה מהארץ וראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשה. הנתבע מפנה לכך שבמועד מתן החלטת ראש ההוצאה לפועל בדבר הטלת ההגבלות הופיעה הודעה מטעם משרדו בדבר הצורך בהקטנת קרן וחזקה על ראש ההוצאה לפועל שנתנה את החלטתה כשהיא מודעת ליתרת החוב הנכונה. הנתבע טוען כי ביום 3.8.10 כאשר התקשר התובע למשרדו לא היה במשרד בשל הפגרה וממילא התובע לא שוחח עמו. התובע יצא מהארץ לאחר שהפקיד 5,000 ₪ כאשר באותה עת עמד חובו האמיתי ע"ס 5,360 ₪ כפי שעולה מהדיון בבקשה בטענת פרעתי שהתקיים ביום 23.11.10. הנתבע טוען כי מדובר בהחלטה שיפוטית בדבר מניעת יציאה מן הארץ, החלטה שהתובע לא ערער עליה. לו היה משלם את החוב האמיתי, ניתן היה להבין את התביעה אך משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. הנתבע טוען כי בענין זה אין נפקא מינא אם החוב עמד על סך 3,000, 5,000 או 20,000 ₪ בכל מקרה התובע נדרש להפקיד 5,000 ₪ בלבד. טענה נוספת של הנתבע היא כי בהגשת בקשתו להקטנת קרן ניתק את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת בפתיחת תיק ההוצאה לפועל על מלוא סכום השיק לבין הנזק. הנתבע מוסיף וטוען כי לתובע אשם תורם בכך שלא פעל בעקבות קבלת האזהרה ביום 11.1.09 ובכך שלא טרח לשלם על חשבון חובו את מלוא החוב. לטענתו, התובע ידע ולחילופין צריך היה לדעת כי ינקטו נגדו הליכים שונים. התעלמותו של התובע מקיומו של תיק ההוצאה לפועל מהווה רשלנות תורמת בשעור של 100%. הנתבע מוסיף וטוען כי הסכומים הנתבעים מופרזים וכי התובע מתעלם מכך שחלק מההוצאות היה מוציא ממילא לו היה מוציא את הנסיעה לאמסטרדם לפועל. גם הפיצוי בגין עגמת נפש מוגזם. כמו כן, התובע לא הוכיח את ראש הנזק של אבדן ימי עבודה. 4. לאחר שקראתי את כתבי הטענות, עיינתי במסמכים ושמעתי את הצדדים, אני סבורה כי צודק התובע בתביעתו מבחינת אחריותו של הנתבע להשתלשלות הדברים בתיק. למען הסר ספק, מקובלת עלי טענתו של הנתבע כי יתכן שנפלה טעות בפתיחת תיק ההוצאה לפועל על מלוא סכום השיק, בכך שהלקוחה - הזוכה, לא הביאה לידיעתו של בא כוחה כי בין מועד חזרתו של השיק לבין מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל שילם כבר התובע חלק מסכום החוב. ענין זה לא יכול היה הנתבע לדעת וודאי שלא אמור היה לנחש אלא אם הלקוחה הייתה מביאה זאת לידיעתו ואני מוכנה לקבל את גרסתו שהלקוחה לא עשתה כן. הדברים אינם נכונים לגבי התנהלותו של הנתבע בהמשך. מעיון בתדפיס הוצל"פ עולה כאמור כי ביום 1.2.09 הגיש הנתבע בקשה ללשכת ההוצאה לפועל להקטנת הקרן וזאת לאחר שהתבררה לו הטעות והעובדה כי התובע שילם סכום משמעותי על חשבון קרן החוב. לא מקובל עלי שהנתבע הגיש את הבקשה ולא דאג לוודא ביצוע בפועל של הקטנת הקרן. כפי שצוין לעיל, מתדפיס ההוצאה לפועל עולה כי בגין הבקשה להקטנת קרן ניתנה החלטה ע"י ראש ההוצאה לפועל עוד ביום 2.2.09 שבמסגרתה נדרש הנתבע להגיש תחשיב מעודכן. הנתבע לא עשה כן. טענתו בכתב ההגנה כי חזקה על ראש ההוצאה לפועל שבמועד הטלת המגבלות כפי שהתבקשה לעשות, ע"י הזוכה ובין היתר, הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ, טוב היה לולא הייתה נטענת. אחראי הנתבע כב"כ הזוכה לוודא הקטנת קרן בפועל. לא ניתן לגלגל את האחריות לענין זה לפתחה של ראש ההוצאה לפועל. התקלה והארוע נשוא התביעה לא היה מתרחש לו דאג הנתבע לוודא ביצוע בפועל של הקטנת הקרן באופן שככל שצו עיכוב היציאה מן הארץ היה מוצא, נרשם היה בגין סכום החוב הנכון, דהיינו סדר גודל של כ- 5,000 ₪. סביר בעיני שסכום כזה יכול היה התובע לגייס עם הגיעו לשדה התעופה, כאשר התברר לו דבר קיומו של צו עיכוב היציאה נגדו, היה מפקיד את הסכום ויכול היה לצאת לנסיעה כפי שתכנן. אני מאמינה לתובע כי הסיבה שבגינה נמנע ממנו הדבר, הייתה נעוצה בסכום החוב, דהיינו מעל 21,000 ₪, סכום אשר לא נשא עמו ואשר נבצר ממנו לגייסו על אתר. במצב דברים זה, טענת הנתבע כי התובע התרשל בכך שלא דאג לסגור את תיק ההוצאה לפועל ובחר לצאת לחו"ל למרות חובו, אינה רלבנטית. מה עוד, שהאמנתי לתובע כי לאחר שנפתח נגדו תיק ההוצאה לפועל פנה לזוכה כדי לברר את הענין שכן כאמור לטענתו, שילם את החוב וזו ענתה לו כי הדבר הוסדר. עניין נוסף שאני רואה לציין הוא כי התובע פירט בכתב תביעתו את תלונותיו לגבי התנהלות משרדו של הנתבע, לרבות ניסיונותיו לשוחח בטלפון עם המשרד שנענו בטריקות טלפון. גם אם הנתבע באופן אישי נעדר מן המשרד, לא שמעתי כי המשרד היה סגור בפגרה ולא הובאה לעדות הפקידה ולא נשמעה גרסתה המכחישה טענות התובע. הימנעות זו פועלת לחובתו של הנתבע. לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אכן נפל פגם בהתנהלותו של הנתבע העולה כדי התרשלות והנתבע אחראי לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב כך. אני רואה לציין כי טענת התובע באשר לדברים שאמר ראש ההוצאה לפועל בדיון ביחס להתנהלותו של הנתבע בתיקים אחרים לא בא זכרם בפרוטוקול הדיון ולפיכך התובע לא הוכיח טענה זו. 5. התובע הוכיח הנזקים הבאים: נסיעה זוגית ברכבת לאמסטרדם - 260 אירו. שהות במלון בפריז - 126 אירו. התובע כלל בתביעתו טיסה זוגית לפריז בסך של 392 דולר, הואיל ולא הומצאה ראיה לגבי הוצאות הטיסה לאמסטרדם, אינני פוסקת לתובע פיצוי בגין סכום זה. לטעמי, היה על התובע להוכיח תשלום בפועל של הטיסה לאמסטרדם. אשר להוצאות התחבורה והמזון בפריז - סך של 300 אירו, לא הומצאה ראיה. הדברים אינם בגדר ידיעה שיפוטית ולפיכך אינני פוסקת לתובע פיצוי בגין רכיב זה של התביעה. גם סכום הוצאות הנסיעה מנתב"ג להוצל"פ ובחזרה לא הוכח כדבעי שכן לא הומצאו קבלות. למותר לציין את עגמת הנפש שנגרמה לתובע בגין השתלשלות הדברים האמורה. אני סבורה כי התובע זכאי לפיצוי בגינה. אני מוכנה לקבל את טענת הנתבע, כי ביחס להשפלה בבקורת הדרכונים, כי זו הייתה נגרמת גם לו עוכבה יציאתו בגין אי תשלום חוב בסך של 5,000 ₪, כך שאינני מקבלת את טענת התובע בענין זה. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטים, אני רואה לפצות את התובע בגין רכיב זה של התביעה בסך של 5,000 ₪. 6. לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים האמורים: סך בש"ח בשווי של 386 אירו שישולמו לפי השער היציג של האירו שיהיה ידוע ביום התשלום בפועל. סך של 5,000 ₪ שישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות בסך של 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עיכוב יציאה מהארץתביעה נגד עורך דיןצוויםעורך דין