תביעה על צ'ק שחזר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוגמא לתביעה על צ'ק שחזר: התובע הגיש תביעתו זו נגד הנתבעת שורה בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין שיק ע"ס 13,527 ₪, אשר נמשך מחשבונה של הנתבעת וחזר מבלי שיכובד. השיק נמסר לתובע ע"י מנהל התובעת ביום 29/8/97 לאחר שנמסרה לנתבעת חשבונית מס' 0014 (ת/1) הנושאת אותו תאריך לאחר ניכוי מס במקור בשיעור של 5% מהסכום הכולל שהגיע לתובע שהינו סך של 14,239 ₪. הנתבעת מסרה את השיק לתובע, לאחר שניתנה לה ביום 28/8/97 המחאה בלתי חוזרת מחב' שיש ואבן עותמאן בע"מ (להלן: "עותמאן") לפיה הורתה עותמאן לנתבעת לשלם את כל המגיע לעותמאן מאת הנתבעת עבור עבודות חיפוי גרניט בבניין מס' 23 מת"ם. ההוראה הנ"ל נחתמה ע"י מנהל הנתבעת לאחר שהוסיף בכתב ידו את המשפט "הנני לאשר בזה התחייבותנו לפעול בהתאם לנ"ל". ההוראה הבלתי חוזרת צורפה לתצהיר התובע וסומנה נספח א' לתצהיר (ת/3). 4. הנתבעת עסקה בכל הזמנים הרלוונטים בהקמת מבנה, מצופה שיש במת"ם חיפה, כאשר את עבודות ציפוי השיש מסרה היא לחברת עותמאן. בשלב מסויים, כאשר נוכחה הנתבעת לדעת כי עותמאן לא תעמוד בלוח הזמנים שנקבע בהסכם ובפועל הפסיקה עותמאן ביצוע העבודה, כנראה שהיתה פניה של הנתבעת לתובע כדי שזה ימשיך בעבודה של חיפוי שיש, לא כקבלן של עותמאן, אלא כקבלן מטעם הנתבעת. כאמור התובע עבד כקבלן משנה אצל עותמאן ובתקופה הרלוונטית לתביעה היתה עותמאן חייבת לו סכום של 20,000 ₪. ביום 28/8/97, סוכם בין התובע והנתבעת כי התובע יבצע את העבודה של ציפוי השיש שעותמאן לא ביצעה, כאשר התחייבה עותמאן ליתן הוראה בלתי חוזרת המופנית לנתבעת, לפיה תשלם הנתבעת לתובע את כל הכספים המגיעים לעותמאן בגין העבודה שכבר ביצעה, ועפ"י חשבון שיערוך המהנדס שאול מרום. אכן עותמאן חתמה על ההוראה הבלתי חוזרת והנתבעת התחייבה לפעול בהתאם להוראה הנ"ל. למחרת היום, דהיינו ביום 29/8/97, מסרה הנתבעת שיק ע"ס 13,527 ₪ שהוא השיק נשוא תיק זה, שהוא חלק מהסכום שהגיע לעותמאן מאת הנתבעת, לא לפני שהתובע מסר לנתבעת חשבונית מס בגובה הסכום ברוטו והנתבעת ניכתה לתובע מתוך סכום השיק את המס במקור. השיק נמסר לתובע לאחר שנמחק השרטוט שהיה עליו והוא הפך לשיק סחיר לכל דבר ועניין. 5. לטענת הנתבעת התחייבותה לשלם לתובע את הסכומים המגיעים לעותמאן היתה בתנאי שלעותמאן הגיעו כספים מהנתבעת ורק אם לעותמאן מגיעים כספים יכול התובע לדרוש כי הנתבעת תשלם לו אותם. כמו כן טענה הנתבעת כי היא פנתה לתובע כדי שזה יחתום איתה על הסכם עבודה להשלמת העבודות שעותמאן התחייבה להשלים, אך הוא סירב לחתום על ההסכם כל עוד הנתבעת לא משלמת לו את מלוא הסכום שהגיע לו מעותמאן, דהיינו סך של 20,000 ₪. 6. התובע טוען כי הוא ביקש את יתרת הסך של 20,000 ₪ והוא ניהל משא ומתן לתשלום הסכום הנ"ל, כאשר באותו זמן המשיך לעבוד, וכאשר הנתבעת סירבה לשלם לו את יתרת הסכום הנ"ל, סירב לחתום על ההסכם ועזב את העבודה, וכאשר התובע סירב לחתום על ההסכם ביטלה הנתבעת את השיק. 7. הנתבעת טוענת גם כי לאור העובדות כפי שפורטו לעיל, לא נקשר כל הסכם מחייב בינה ובין התובע וכוונותיהם לא נפגשו ולכל צד היתה כוונה שונה מכוונת הצד שכנגד. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי כוונתה היתה שהיא תשלם את סכום ההמחאה וכן את הסכומים שהגיעו ממנה לעותמאן אם נשארה היא חייבת סכום כלשהוא לעותמאן. 8. עוד טוענת הנתבעת כי כדי שתקום חובה על הנתבעת לשלם את הסכומים שדורש התובע, על התובע להוכיח כי אכן מגיע לעותמאן סכום כלשהוא, ומאחר והתובע לא הוכיח שמגיע לעותמאן הסכום מהנתבעת, למרות שיכול היה לעשות זאת ע"י הבאת עותמאן או מי מטעמה לעדות, כמו כן טענה הנתבעת כי היה כשלון תמורה מלא ועל כן יש לדחות את התביעה. 9. אני דוחה את טענת הנתבעת כאילו השיק נמסר לתובע כמתנת חינם לאור הנימוקים הבאים: א. השיק ניתן לתובע לפי הודיית הנתבעת עצמה מתוך הכספים שהגיעו לעותמאן בגין עבודה שביצעה עותמאן. מנהל הנתבעת שפירא מסר בעדותו כי "לשאלתך עד שחברת עותמאן סיימה את העבודה איזה סכום הגיע לה מהחברה הנתבעת, אני משיב שסכום של 14,239 ₪" (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 1). למרות שבמחלוקת הייתה השאלה מה סכום הכספים שהגיעו לעותמאן ובודאי הסכום הנ"ל היה ידוע לעד הגנה 2, שהוא שאול מרום, מוכתאר ועפ"י עדותו הוא אמר: "אם העד שפירא אמר בישיבה שעברה שסכום השיק והחישוב נעשה על ידי, אני אומר שאני ערבתי את החשבונות כולם. נכון שאני יודע כמה מגיע לעותמאן וכמה מגיע לכל קבלן וקבלן. לשאלתך אם אני יודע בזמן הרלוונטי לעבודת התובע באתר, כמה כספים הגיעו לחב' עותמאן, אני משיב שכרגע אני לא זוכר. גם אם אתה אומר לי שהגיע לו מעל 20,000 ₪ אני משיב שכרגע אני לא זוכר" (עמ' 21 לפר' ש' 1 ואילך). ב. אם אכן התחייבותה של הנתבעת למלא אחר ההוראה של עותמאן, היתה מותנית בכך שלעותמאן מגיעים כספים מהנתבעת, הרי שטענה זו היתה נכונה עד אשר מסרה הנתבעת בידי התובע שיק לזכותו, לאחר שקיבלה ממנו אישור על ניכוי מס במקור ולאחר שקיבלה ממנו חשבונית מס בה השתמשה הנתבעת ובודאי ניכתה את מס ערך המוסף. עם מסירת השיק גילתה הנתבעת את דעתה והודתה מפורשות שלעותמאן היה מגיע לפחות סכום השיק. הסברו של מנהל הנתבעת שפירא בעדותו כי הוא קיבל את החשבונית משום שהתובע הגיש אותה, הינו הסבר בלתי הגיוני בעליל. קרוב לודאי שהנתבעת היתה נמנעת מלמסור את השיק לתובע לו לא היה נותן לה חשבונית על הסכום ששולם לו. ג. עיון בהתחייבות שנטלה הנתבעת על עצמה למלא אחר ההוראה החוזרת אינה מותנית בשום תנאי, ולו אכן התכוונה הנתבעת לסייג את התחייבותה כפי שנרשמה על ידי מנהלה בשולי ההוראה הבלתי חוזרת, היתה כותבת זאת במפורש בהעדר התניה כזו, ולאחר שהנתבעת מסרה בידי התובע השיק נשוא כתב התביעה, יש בכך משום הודאה שלעותמאן היו כספים אצל הנתבעת. ד. כמו כן, הנתבעת לא דאגה בטרם מסרה לתובע את השיק, להחתים את התובע על התנאי שבגינו ניתן השיק, ואף מנהל הנתבעת אישר כי אין לו שום מסמך המעיד על קיום התנאי שבאם התובע לא ימשיך בעבודתו יבוטל השיק. ה. לא זו אף זו, גם כאשר התובע הפר את התנאי ולא הסכים לחתום על הסכם עבודה עם הנתבעת, וגם לאחר שהוא עזב את העבודה, לא נשלח לתובע ע"י הנתבעת כל מכתב או הודעה שהשיק יבוטל. 10. גם טענת הקיזוז שנטענה ע"י התובעת דינה להדחות וזאת לאור הנימוקים הבאים: א. זכות קיזוז קיימת עפ"י סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, כאשר עפ"י הסעיף הנ"ל הזכות ניתנת ע"י הודעה של צד אחד למשנהו. הנתבעת לא הוכיחה שהיא שלחה כל הודעה לתובע שהיא עומדת לקזז סכומים מסויימים וכאשר נשאל מנהל הנתבעת אם שלח לתובע הודעת קיזוז השיב: "אני הודעתי לתובע שאם הוא לא ימשיך לעבוד עם קבוצה גדולה כמו שצריך אני אבטל את השיק" (עמ' 9 לפר' ש' 20-22). כמובן שאין לראות בדברים אלו הודעה על קיזוז כנדרש בסעיף 53 הנ"ל. ב. הנתבעת טענה כי הפסקת העבודה ע"י עותמאן, גרמה לה נזקים, ולהוכחת נזקים אלה הגישה חשבונות שונים ובכלל זה ריכוז עבודות (נספח א' לתצהיר נ/2). עיון בנספח הנ"ל מגלה כי הכספים שהושקעו להשלמת עבודת האבן החלה הוצאתם ביום 18/9/97, דהיינו לאחר מועד פרעון השיק לא לפני כן, דהיינו שכל עוד הנתבעת לא הוציאה כל סכום שהוא להשלמת עבודת עותמאן, עמדו כספים לזכותה של עותמאן והיה עליה לשלמם לתובע כפי שהתחייבה לעשות. ג. הנתבעת טוענת לקיזוז מסכומים שמגיעים לחברת עותמאן ולא מהתובע. והרי עפ"י ההלכה הפסוקה נפסק כי על מנת לטעון טענת קיזוז כנגד תביעה שטרית, צריך שהקיזוז יפעל כלפי עיסקת היסוד, כך שטענת הקיזוז היא אישית בין צדדים קרובים ומאחר והנתבעת טוענת לקיזוז מסכומים שמגיעים לעותמאן ולא מהכספים שמגיעים לתובע עפ"י השיק שנמסר לו, הרי דין טענתה להידחות. ד. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לגבי הסכומים המגיעים לעותמאן ממנה, שמהם דרשה לקזז את הנזקים שנגרמו לה ואף מנהל הנתבעת לא הצליח לזכור איזה סכום הגיע לעותמאן וכל אשר העיד כי הגיע לחב' עותמאן סך של 14,239 ₪ ובתשובה זו הסתמך הוא על הסכום ששילמה הנתבעת לתובעת. דברים אלה קיבלו חיזוק מעדותו של עד הגנה 2, שאול מרום אשר העיד: "אני מסכים ששיק שנרשם ע"י מר שפירא על סכום מסויים מתבסס על החשבון שלי" (עמ' 22 ש' 2 ואילך) וכן "נכון שאם הנתבעת נתנה שיק סימן שהיתה עבודה שאושרה" (עמ' 22 לפר' ש' 12). מהעדויות הנ"ל של הנתבעת ברור כי השיק ניתן תמורת עבודה שבוצעה ולכן יש לדחות את טענת הנתבעת בדבר כשלון תמורה מוחלט. 11. גרסתו של התובע בדבר הסיכום שהיה בינו ובין מר שפירא מנהל הנתבעת, לפיו קיבל התובע את השיק והיה אמור לקבל את יתרת הכספים המגיעים ועד לסכום של 20,000 ₪ קיבלה חיזוק ע"י עדותו של עד תביעה 2, סביחאת באסם, שהינו אחיו של התובע, אשר הצהיר שמר שפירא הסכים לבקשת אחיו התובע (ס' 9 לתצהיר ת/4). גירסה זו מקובלת עלי והיא נראית בעיני אמינה, ואילו עדותם של שני עדי ההגנה ובמיוחד עדותו של מר שפירא היתה עדות חמקמקה, כאשר מרבית תשובותיו היו "אני לא זוכר". יש לציין גם כן כי מנהל הנתבעת לא שלל את הפגישה במשרדו בה נכח התובע ואחיו. 12. לא אסיים לפני שאעיר הערה לגבי החישובים שצורפו לתצהירי עדי ההגנה, כאשר בעדותו של מנהל הנתבעת, הודה שלקבלנים שדרשו זאת היה מוציא תלושי שכר על אף שתלוש שכר מוציאים לעובדים שכירים ולא לקבלנים. יתרה מזו, חלק גדול מהמסמכים שצורפו לתצהיר (נ/2) אינם שייכים כלל לעבודות האבן. להלן מספר דוגמאות הנספחים ב-50, ב-47, ב-49, ב-48, מתייחסת בחלקם לפחות לתיקוני ריצוף במטבח או נקיון או תיקוני קרמיקה. נספח (ב-38) מדבר על פירוק פח אשפה. נספח ד' מתייחס בכלל לעבודות אחרות לגמרי כמו בניית איטונג, בניה מעל חגורות שירותים. לאור האמור לעיל, נראה לי כי המסמכים שצורפו לתצהירי עדי הנתבעת, אינם רלוונטים ברובם לתביעה נשוא תיק זה. 13. מדובר בתביעה שטרית, לפיה נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת ומאחר ודחיתי את כל טענותיה משום שלא הוכחו, אני דוחה את התנגדות הנתבעת וקובע כי התובע רשאי להמשיך בהליכי ההוצל"פ בתיק הוצל"פ 8-98-02598-12 וההחלטה בדבר עיכוב הליכים מבוטלת. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ועליו מע"מ כדין, הסכום הנ"ל יישא ריבית והפרשי הצמדה אם לא ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פס"ד זה. שיקיםשיקים ללא כיסוי