קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת שיבוב נגד חברת אבטחה בגין גניבת רכב: 1. בלילה שבין 12/99/ 4-3 נגנבו שישה כלי רכב מסוג מרצדס מאתר האחסנה של היבואן (כל מוביל בע"מ ואח') באיזור התעשיה באשדוד. התובעת פיצתה את היבואן (להלן: "המבוטח") בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הגניבה, מכח התחייבותה על פי הפוליסה שהיתה בתוקף אותה עת (ת/5). בתובענה שבפני תובעת התובעת מהנתבעות את מלוא הסכומים ששילמה למבוטחיה, מכח סעיף 62 לחוק חוזה בטוח 1981 (תביעת שיבוב). לטענתה אחראית הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לנזקי הפריצה לאתר האחסנה ולגניבת המכוניות, שכן היא אשר סיפקה שרותי שמירה למבוטח שאותו פיצתה התובעת. לטענתה, השומרים באתר באותו לילה (שני שומרים) "נמו על משמרתם", לא הבחינו בפורצים או הגנבים ואיפשרו להם להוציא שישה כלי רכב מהמגרש בו הן אוחסנו, ללא שהם הבחינו בכך. עוד טוענת התובעת כי גניבת שישה כלי רכב, ע"י שישה פורצים לפחות, שהצליחו לנהוג אותם מחוץ לאתר האחסנה, מבלי שהשומרים שהופקדו על שמירתם יבחינו בכך, מצביעה על התרשלות חמורה של השומרים ומקימים לה מספר עילות תביעה לתבוע מהנתבעת את נזקיה. הנתבעת וחברת הביטוח שביטחה אותה בפוליסה ברת תוקף לגבי הארוע שבפנינו (הנתבעת 2) מתכחשות לטענות שהועלו ע"י התובעת ומעלות שורה של טענות על פיהן יש לדעתן לדחות את תביעת התובעת נגדה. 2. אין חולק לגבי העובדות כדלהלן: א. בין הנתבעת לבין המבוטח נחתם הסכם על פיו סיפקה הנתבעת שרותי שמירה באתר האחסנה באשדוד, תמורת תשלום מוסכם (ראה נספח ב' לכתב התביעה). ב. ביום הארוע נפרץ האתר או המגרש, בו אוחסנו מכוניות שיובאו ע"י המבוטח, ונגנבו ממנו שש מכוניות אשר לא נמצאו עד היום, למעט מכונית אחת שנמצאה זמן קצר לאחר גניבתה כשהיא פגועה. ג. במועד הפריצה, היינו בלילה שבין 12/99/ 4-3 שמרו שני שומרים מטעם הנתבעת באתר. השניים לא הבחינו כלל בגניבת כלי הרכב ו"יציאתם" או הוצאתם מהמגרש בחסות החשיכה. ד. גניבת המכוניות התגלתה לראשונה ע"י אנשי המשטרה והמשמר האזרחי שהוזעקו והגיעו למקום לאחר שכלי הרכב הגנובים הוצאו מחוץ למגרש. 3. טוענת התובעת כי בנסיבות אלה נושאת הנתבעת (והמבטחת שלה) באחריות לנזקי המבוטחים ומבטחיהם, אם מכח הוראת סעיף 2 לחוק השומרים, אם מכח ההסכם שנחתם בינה לבין המבוטחים ועל פי דיני החוזים ואם על פי דיני הנזיקין (עוולת הרשלנות). ס' 2 (ב) לחוק השומרים קובע: "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב תוצאות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן: אם כשהמטרה לשמר על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". טוענת התובעת כי מעמדה של הנתבעת, אשר סיפקה שרותי שמירה למבוטחי התובעת, הינו מעמד של "שומר בשכר" ועל כן אחראית היא לנזקי המבוטח מכח הוראת סעיף 2 (ב) לחוק השומרים. הנתבעות חולקות על טענה זו וטוענות כי מעמדה באתר האחסנה ממנו נגנבו המכוניות אינו מעמד של "שומר בשכר". אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעות. הנתבעת קיבלה על עצמה לשמור על נכסי המבוטח, היינו על כלי הרכב שאוחסנו במגרש, עליו הופקדו השומרים מטעמה, ועל שאר הציוד שאוחסן או נמצא שם וזאת על פי תנאי ההסכם שנחתם בין הצדדים (צורף כנספח ב' לכתב התביעה). עיון במסמך מגלה כי מדובר במעמד של שומר בשכר שנטלה על עצמה הנתבעת במספר אתרים של המבוטח, לרבות האתר לאחסון מכוניות באשדוד. ההסכם מפרט את סדרי השמירה, את מספר השומרים ואת רמתם ומקצועיותם הנדרשות של השומרים. בין שאר התחייבויותיה נטלה על עצמה הנתבעת (באמצעות שומריה) למנוע כניסת ויציאת אנשים וכלי רכב מהאתר ללא אישור בכתב מאת המבוטח (ס' 6(5)(ה) ו-(ו) להסכם). אופי ההתחייבויות והיקפן מצביעים על חובתם של הנתבעת והשומרים מטעמה לשמור ולמנוע גניבתם של כלי הרכב שאוחסנו ע"י המבוטח באתרי אחסון שונים. לרבות זה אשר נפרץ באשדוד. לשם כך הופקדו שומרים מטעם הנתבעת באתרי האחסון ועבור כך שולמה לנתבעת תמורה בשעור שעליו הוסכם בהסכם ביניהן. אין בידי לקבל טענות הנתבעת כי השומרים באתר ו/או הנתבעת לא ביצעו עבודת שמירה כמשמעותה בחוק השומרים, שכן הם לא "החזיקו" בנכס או באתר "כדין שלא מכח בעלות" כנדרש ע"י חוק השומרים (ס' 1(א) לחוק). בעת שהשומרים "עמדו על משמרתם" "החזיקו" הם כדין "ולא מכח בעלות" הן באתר, או המגרש, עצמו והן במכוניות שאוחסנו בו. כך עולה ומשתמע באופן ברור מתנאי ההסכם בין הנתבעת לבין המבוטח. הסמכתם של השומרים למנוע כניסה ויציאה של כלי רכב ללא אישור בכתב וחובתם לבצע סיורים סביב האתר ובתוכו, מצביעה על מסירת החזקה בנכס, היינו בכלי הרכב, בכל הנמצא באתר האחסנה עצמו, לנתבעת ולשומריה לפרקי הזמן בהם שמרו השומרים באתר לפי תנאי ההסכם. "החזקתו של נכס" אין משמעותה לעשות בנכס שימוש בלתי מוגבל ככל העולה על רוחו של המחזיק. ניתן להעניק זכות לחזקה חלקית, או מוגבלת, בלבד בנכס מסויים, על מנת לאפשר למחזיק לבצע את המוטל עליו על פי ההסכם ולמטרה זו בלבד. כך במקרה שלפני. לנתבעת ולשומרים מטעמה ניתנה זכות לחזקה מוגבלת על מנת לאפשר להם לבצע את המוטל עליהם, היינו לספק למבוטח שרותי שמירה יעילים וטובים. הגבלת היקף או אופי ההחזקה של האתר עצמו או המכוניות שבו, כמו במקרה שלפני, אינו שולל את העובדה כי הנתבעת ושומריה קבלו את הרשות והזכות ל"החזיק" כדין בנכס, היינו באתר האחסון ובמה שבו, לרבות המכוניות המאוחסנות על מנת לבצע התפקיד שהוטל עליהם ע"י המבוטח על פי ההסכם שנכרת ביניהם, היינו לבצע "פעולת שמירה" בשכר באמצעות עובדיה או שומריה. (ראה ע.א. 1439/90 מ' נ' הום פ"ד מ"ז (2) 346). מקובלת עלי, איפוא, טענת התובעת כי הנתבעת נושאת באחריות לנזקי המבוטח כשומרת שכר, על פי החבות המוטלת עליה בחוק השומרים. לציין כי ההסכם שנחתם בין המבוטח לנתבעת אינו מצביע על כוונה להחריג את הוראות חוק השומרים או להתנות עליו. תנאי ההסכם הם ברורים ואין בהם כל התנאה, ולו ברמז, על תחולת או אי תחולת, חוק השומרים. על כן ועל פי הוראת סעיף 14 לחוק השומרים, יחולו על המקרה שבפני הוראות החוק "על שמירת נכסים", לרבות ההוראה בדבר אחריותו של שומר בשכר לאבדן הנכס, כאמור בס' 2 (ב) לחוק. 4. אחריותו של שומר בשכר על אבדן הנכס, עליו שמר, היא מוחלטת, זולת אם האבדן נגרם בנסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את האובדן או הגניבה. הגבלה נוספת על האחריות המוטלת על שומר בשכר היא זו המצויינת בסיפא של סעיף 2 (ב), היינו במקרה ששמירת הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס נגרם שלא כתוצאה מהתנהגותו הרשלנית. הנסיבות שהוכחו בפני, ובעיקר הוראות הסכם השמירה שנחתם בין המבוטח לבין הנתבעת מצביעות בבירור על העובדה כי שמירת כלי הרכב באתר האחסון היתה המטרה העיקרית של "החזקת הנכס" ע"י שומר השכר ועל כן אין הגבלת האחריות המנויה בסיפא של סעיף 2 (ד) הנ"ל חלה בענייננו. נותרה לדיון השאלה האם יש מקום לפטור את הנתבעת מאחריותה כשומר שכר בשל העובדה כי גניבת כלי הרכב נגרמה "עקב תוצאות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא היה יכול למנוע תוצאותיהן". הנסיבות שהוכחו בפני אינן מצביעות בשום פנים ואופן על גניבת המכוניות בנסיבות שהשומר שהופקד לשמור באתר לשם מניעת גניבות מסוג זה, לא יכול היה לחזותן או לצפותן מראש ולא יכול היה למנוע אותן. האם אין על שומר בשכר לצפות או לחזות מראש אפשרות שפורצים או גנבים יחדרו לאתר האחסון ויוציאו ממנו, ללא רשות הבעלים, מספר כלי רכב דרך אחד השערים של המגרש? אם נסיבות או אפשרויות כאלה לא יכול היה השומר לצפות מראש ואם אותן הוא לא יכול היה למנוע - מה טעם ומה הצורך בהצבת שומרים בשכר באתר. מכל מקום, לא הוצגו בפני נסיבות, או עובדות, שיעידו על גניבה בנסיבות יוצאות דופן, שלא היה על השומר או על הממונים עליו מטעם הנתבעת, לצפותן או לחזותן מראש. ודאי שלא ניתן להצביע במקרה זה על קיומן של נסיבות שיצביעו על גניבת המכוניות מחמת כח "עליון" או כפיה ואונס שהופעלו על השומרים. מדובר בגניבת שישה כלי רכב ע"י הוצאתם בנהיגה דרך אחד משערי האתר, ללא שהשומרים הבחינו בכך, בניגוד למצופה מהם ומשומרי שכר אחרים מסוגם. בין שהם לא הבחינו בכך מחמת רשלנותם החמורה, וכנראה שזו היתה הסיבה לכך, ובין אם בשל סיבות או נסיבות אחרות שפורטו ע"י ב"כ הצדדים במהלך הדיון ובכתבי סיכומיהם, אין ספק כי אין מדובר ב"כח עליון" או בנסיבות שלא היה על השומרים או הנתבעת לצפותן מראש, אשר הם שהביאו לגניבת כלי הרכב, ולא היה באפשרותם או יכולתם למנוע אותן. קיומן של אלה, לא הוכחו, מכל מקום, במקרה זה. 5. אציין עוד בקצירת האומר, כי חבותה של הנתבעת לפצות את המבוטח קמה גם מכח התחייבותה החוזית כלפיו ועל פי דיני החוזים הכלליים, שכן אין ספק כי נסיבות הפריצה לאתר וגניבת המכוניות מצביעות על הפרה בוטה של התחייבויותיה החוזיות של הנתבעת כלפי המבוטח, כפי שהן באו לידי ביטוי בהסכם עצמו. 6. הנתבעת והמבטחת שלה אחראיות, איפוא, כלפי התובעת מכח הוראת סעיף 2 לחוק השומרים וסעיף 62 לחוק חוזה בטוח 1981, ועליהן לפצות את התובעת בגין כל הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מגניבת המכוניות. 7. גובה הפיצוי אין חולק כי התובעת שילמה למבוטחיה (כל מוביל בע"מ ואח') סכום כולל של -.1,494,608 ₪ וסכום זה היא תובעת מהנתבעות. הנתבעות אינן כופרות בגובה הסכום ששולם ע"י התובעת, אלא שטוענות הן כי סכום זה כולל תשלומי מכס ומס קניה ששילם המבוטח לאוצר המדינה שאותם אין עליה להחזיר לתובעת. טענה זו אין בידי לקבל. הוכח בפני כי חובת תשלום המכס עבור המכוניות חלה על בעליהן, היינו המבוטח. אף אם הן נגנבו מאתר האחסון בארץ וכי חבות זו כוסתה ע"י הפוליסה שהוציאה התובעת למבוטחה (במקרה זה הוכח כי המיסים שולמו ע"י עוד לפני גניבת המכוניות). גם טענת הנתבעת כי אין עליה לשלם עבור תשלום יתר ששילמה התובעת למבוטחה, בשיעור 20% מעל העלות הכוללת של כלי הרכב שנגנבו, אין בידי לקבל. תוספת זו נועדה לפצות את המבוטח על פי הפוליסה, על ההפסדים וההוצאות הישירות שנגרמו לו בגין הובלת כלי הרכג הגנובים, בטוחם וכו' וגם בגין אלה מחוייבת היתה התובעת לפצות את מבוטחה על פי הפוליסה. יש, איפוא, לחייב את הנתבעת ומכוחה גם את הנתבעת מס' 2 - המבטחת שלה, לפצות את התובעת במלוא שעור הכספים שהתובעת שילמה למבוטחה על פי הפוליסה, מכח הוראת סעיף 62 (א) לחוק חוזה בטוח 1981. 8. סוף דבר: אני מחייב את הנתבעות שתיהן יחד וכל אחד מהן לחוד, לשלם לתובעת את הסך -.1,494,608 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה עד התשלום בפועל. כן תשלמנה הנתבעות לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום של -.50,000 ₪ בצירוף מע"מ. רכבאבטחהחברת שמירהתביעת שיבובגניבת רכבביטוח גניבת רכב