תיקון צו קיום צוואה לאחר עסקת מכר מקרקעין

בתובענתו, אשר התבססה על הוראת סעיף ‎73 לחוק הירושה, התשכ"ה-‎1965, עתר המערער למתן פסק-דן הצהרתי הקובע כי משרכש בתום לב ובתמורה את זכותה של היורשת, בהסתמכו על צו קיום הצוואה המקורי ועל הרישום בפנקס המקרקעין, אשר היו תקפים בזמן ההתקשרות, אין בתיקונו בדיעבד של צו קיום הצוואה כדי לגרוע מן הזכות שרכש. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון צו קיום צוואה לאחר עסקת מכר מקרקעין: השופט א' מצא: מכוח צו לקיום צוואת סבה המנוח - שכלל הסתלקות לטובתה מצד נכדה יורשת אחרת (המשיבה ‎10,) - נרשמה המשיבה ‎12, סחר נשאת שפיק אגבריה (להלן - היורשת), כבעלת ‎1/16 חלקים בנכס מקרקעין פלוני של המוריש. לימים, ולפי בקשת יורשיו האחרים של המנוח (המשיבים ‎9-1, להלן: היורשים האחרים), תיקן בית המשפט את צו קיום הצוואה, באופן המקטין את חלקה של היורשת בעיזבון למחצית מן החלק שהוענק לה בהתאם לצו המקורי. בעקבות זאת הוקטן חלקה בבעלות על חלקת הקרקע האמורה מ-‎1/16 ל-‎1/32. ביני לביני, ובעוד הרישום בפנקס משקף את חלקה כפי האמור בצו קיום הצוואה המקורי, התקשרה היורשת בחוזה שלפיו מכרה למערער את מלוא חלקה (‎1/16) בנכס. משתוקן צו קיום הצוואה, והיורשים האחרים חלקו על זכותו של המערער לקבלת החלק שנרכש על-ידיו, הגיש המערער את התובענה שנגד דחייתה מופנה הערעור שלפנינו. ‎2. בתובענתו, אשר התבססה על הוראת סעיף ‎73 לחוק הירושה, התשכ"ה-‎1965, עתר המערער למתן פסק-דן הצהרתי הקובע כי משרכש בתום לב ובתמורה את זכותה של היורשת, בהסתמכו על צו קיום הצוואה המקורי ועל הרישום בפנקס המקרקעין, אשר היו תקפים בזמן ההתקשרות, אין בתיקונו בדיעבד של צו קיום הצוואה כדי לגרוע מן הזכות שרכש. המשיב ‎1 (להלן: המשיב) היה היחיד מבין היורשים האחרים שהתייצב לדיון והתנגד לתביעת המערער. בעל-דין נוסף שהתנגד לתובענה היה המשיב ‎11 (להלן: כונס הנכסים), שמונה לביצוע עיקול שהוטל בהוצאה לפועל על חלקה של היורשת בנכס. המשיב טען, כי פסק-הדין בו הורה בית-המשפט על תיקונו של צו קיום הצוואה מהווה מעשה בית-דין הקושר גם את המערער, שעוד לפני התקשרותו עם היורשת נטל חלק בהליכים שהתקיימו בינה לבין היורשים האחרים, והיה מודע למחלוקת בדבר זכאותה להירשם כבעלים של ‎1/16 מן הנכס. כן טען - ולטענתו האמורה הצטרף גם כונס הנכסים - כי החוזה שכרת המערער עם היורשת לא שיקף עסקה אמיתית, של רכישת נכס בתום לב ובתמורה, אלא נערך למראית-עין בלבד, כשמטרת המערער היא אך לסייע ליורשת לסכל את תוצאות פסק-הדין שהיה צפוי להינתן בבקשת היורשים האחרים לתיקונו של צו קיום הצוואה. המערער תמך את גרסתו בתצהיר, אך בפתח הדיון הסכימו הצדדים להימנע מהבאת עדויות ומחקירת מצהירים. על יסוד עיון בסיכומי-טענותיהם של הצדדים ובמסמכים שעליהם הסתמכו בטיעוניהם, פסק בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה. בפסק-דינה קבעה השופטת המלומדת, כי השתכנעה "מהמסמכים שהגישו באי-כוח הצדדים (ואף ללא צורך בחקירות) כי [המערער] אינו תם לב ולפיכך, ממילא, אינו זכאי לסעד המבוקש על-ידו". ‎3. כמו לפני הערכאה הראשונה, כך גם בערעור שלפנינו, המשיב היה היחיד מכלל היורשים האחרים שהגיש סיכומי-טענות והתייצב לדיון. הכרעתנו בערעור תתבסס, אפוא, על טיעוניהם של הצדדים המתייצבים בלבד: המערער מחד, המשיב וכונס הנכסים מאידך. מחלוקתם של הצדדים התמקדה בצדקת קביעתה של השופטת המלומדת, בדבר היעדר תום לבו של המערער, ואנו סבורים כי הדין במחלוקת זו הוא עם המערער. בירור המחלוקת האמורה לפני בית המשפט המחוזי הקיף שתי שאלות עיקריות: האחת, אם עד לכריתת החוזה עם היורשת היה המערער מודע לכך שהיורשים האחרים חולקים על זכותה? והשנייה, אם תנאי החוזה שנכרת בין היורשת לבין המערער (ובעיקר, מחיר הנכס שננקב בחוזה) הם לכאורה סבירים ולפיכך מתיישבים עם טענת המערער, כי רכש את זכותה של היורשת בתום לב ובתמורה? על השאלה הראשונה השיבה השופטת בחיוב ואילו על השאלה השנייה השיבה בשלילה. את מסקנתה לעניין השאלה הראשונה ביססה השופטת על טענת המשיב וכונס הנכסים, כי המערער נטל חלק בהליכים שהתקיימו, בין היורשת לבין היורשים האחרים, אף לפני מועד כריתת החוזה. אך מעיוננו במסמכים שהיו לפני הערכאה הראשונה לא עולה, כי מצויה בהם תמיכה לטענה זו. יש להטעים כי טענתם האמורה של המשיב וכונס הנכסים עמדה בסתירה לאשר טען המערער בתצהירו, לאמור, כי על קיום המחלוקת בין היורשת לבין היורשים האחרים נודע לו לראשונה רק לאחר התקשרותו עם היורשת בחוזה הרכישה, ורק בעקבות זאת ביקש להצטרף להליך שהתקיים בינה לבין היורשים האחרים. בנסיבות אלו מתחייבת המסקנה, כי בהיעדר חקירה נגדית של המערער על תצהירו, ובהיעדר ראיה הסותרת את גרסתו הנטענת, לא הייתה השופטת המלומדת רשאית לקבוע לחובת המערער, כי גם לפני התקשרותו עם היורשת נטל חלק בהליכים שהתקיימו בינה לבין היורשים האחרים ומכאן שהיה מודע למחלוקת אודות היקף זכותה של היורשת בנכס. את מסקנתה לעניין השאלה השנייה ביססה השופטת על חוות-דעת שמאי שהוצגה על-ידי כונס הנכסים. מחוות-דעת זו העלתה השופטת כי מחיר הנכס, שננקב בחוזה שבין המערער לבין היורשת, מהווה אך כרבע משוויו המוערך של הנכס במועד הרלוואנטי. חוששנו כי אף כאן נתפסה השופטת לטעות. מסתבר כי ביחס לשוויו של הנכס כללו טענות הצדדים הפניות לחוות-דעת של שלושה שמאים. כל אחד מן השמאים העריך את שווי הנכס בסכום אחר, כשבין חוות הדעת פערים ניכרים. בצדק טען בא-כוח המערער, שאילו נתנה השופטת את דעתה לחוות-דעת השמאי אשר מונה על-ידי בית-המשפט בהליך הקודם, שהתקיים בין היורשת לבין היורשים האחרים, הייתה נוכחת כי שווי הנכס הוערך בה בסכום קטן בהרבה, וקרוב להניח שגם מסקנתה ביחס לסבירות המחיר שננקב בחוזה המכר, הייתה שונה. על-כל-פנים, ללא חקירה נגדית של המערער על גרסתו הנטענת בתצהיר, לא הייתה השופטת רשאית לקבוע לחובתו, כי מחיר הנכס שננקב בחוזה אינו מתיישב עם טענתו כי רכש את הנכס בתמורה. ‎4. אלמלא היה המערער צד להסדר הדיוני, שבגדרו הסכימו הצדדים להימנע מחקירתו הנגדית של המערער על תצהירו ומהבאת עדים, נוטים היינו לקבוע כי לכאורה הוכיח המערער את תביעתו. רק מחמת הסכמתו הבלתי-מסויגת להסדר הדיוני - שמעיקרא היה ברור כי איננו מתאים למהות המחלוקת שעוררה התובענה ולצורכי ההכרעה בה - החלטנו להסתפק בהחזרת התובענה לבית המשפט המחוזי לבירור מחדש. בנסיבות העניין נראה לנו ראוי להורות שהבירור יקוים לפני שופט אחר. ‎5. הערעור מתקבל, אפוא, פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל והתובענה מוחזרת לבית המשפט המחוזי לשמיעה מחדש. הדיון יקוים לפני שופט אחר, בהתאם לקביעת נשיא בית המשפט המחוזי. המשיבים ‎1 ו-‎11, בחלקים שווים ביניהם, ישלמו למערער את הוצאות הערעור, בהתאם לקביעת כבוד הרשם, וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך ‎25,000 ?. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא.צוואהירושהצו קיום צוואהמקרקעיןצוויםעסקת מכר