קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקיפה בגלל חניה: כללי: 1. בפני תביעה לפיצוי התובע בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, משהותקף על ידי הנתבע לאחר שחנה את רכבו בשטח הגובל לביתם של בעלי הדין. 2. התובע והנתבע הינם בני דודים אשר הוריהם חלקו בבעלות משותפת בחלקים שווים את חלקת המקרקעין. בין בעלי הדין קיימת מחלוקת ארוכת שנים אשר הניבה אף הליכים משפטיים רבים בדבר ניצול הזכויות במקרקעין בחלקה זו. כן הוגשו תלונות בעלות אופי שונה מצידו של התובע למשטרה. מן הראיות שהובאו בפני, הסכסוכים המתנהלים בין בעלי הדין זה למעלה מעשר שנים טרם שכחו והם עומדים גם ברקע לאירוע נשוא תביעה זו. טענות הצדדים בתמצית: 3. התובע טוען כי ביום 22/3/98 בסמוך לביתו בשפרעם תקף הנתבע את התובע, נתן לו אגרוף באוזן שמאל וגרם לו לנזקי גוף קשים. התובע טוען כי נאלץ לקבל טיפול רפואי בבית חולים כרמל בגין פציעתו וכן ממספר רופאים ואף נעדר מעבודתו למשך 20 יום. התובע לא צירף חוות דעת רפואית ופועל יוצא מן האמור שאינו טוען לנכות רפואית צמיתה. הנתבע מכחיש את טענת התובע לפיה החל לתקוף את התובע וטוען כי התובע הוא שתקף ראשון את הנתבע, כי הנתבע נהדף אל עבר רכבו וכתוצאה מכך נפגע, ובכל מקרה, כי החבלה שנגרמה לתובע באוזנו נובעת מהגנה עצמית של הנתבע ולא כתוצאה ממכת אגרוף ואשר על כן יש לדחות את תביעת התובע. 4. מטעם התובע העידו התובע בעצמו, אשתו - הגב' דיאנה נמוז והגב' סיהאם איוב - אחותה של אשתו של התובע. מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו ואשתו הגב' איבתיסאם נמוז. גרסת התובע בפירוט: 5. התובע העיד בעדותו הראשית מיום 15/12/03 כי בעת שחזר מהעבודה עם רכב של העבודה והחנה את הרכב באדמה השייכת לו בא הנתבע וביקש ממנו שיזיז את רכבו. התובע טוען כי אמר לנתבע שאין בכוונתו להזיז את הרכב ואז פתח הנתבע את הדלת ונתן לו אגרוף באוזן שמאל. התובע טוען כי מעבר למכת האגרוף שקיבל מן הנתבע לא היה כל מגע פיזי נוסף בינו לבין הנתבע באירוע. התובע טוען כי הנתבע מנע ממנו לצאת מן הרכב מדלת הנהג ועל כן נאלץ התובע לצאת מרכבו מהדלת שבצד הנגדי. בעדותו ציין התובע כי החנה את רכבו בשטח האדמה הגובל בביתו של הנתבע ולא בסמוך לפתח ביתו, מאחר ושם נאלץ לחנות לאחר רכבה של אשתו באופן שהיה חוסם את יציאת כלי הרכב הראשון ומאחר ואף קיבל דו"חות חניה משחנה על המדרכה בסמוך לפתח ביתו. עדויות עדי התובע: 6. מטעם התובע העידה, כאמור, אחותה של אשתו - הגב' סיהאם איוב. מעדותה ניתן לדלות כי לא היתה עדת ראיה לאירוע, אלא קלטה את סופו של האירוע בחוש השמיעה ושמעה קולות וצעקות ממקום האירוע והגיעה למקום. לדבריה, נכחו במקום התובע ואשתו בלבד. העדה ציינה כי על פי זכרונה אשת הנתבע לא היתה כלל במקום. כן הכחישה העדה כי ראתה סימני שריטות וסימני דם על צווארו של הנתבע. כאמור, העידה גם אשתו של התובע - הגב' דיאנה נמוז. מעדותה הראשית שניתנה ביום 14/9/03 עולה כי בעת שובו של התובע לביתו שהתה מחוץ לבית. משהתבושש התובע להגיע לעבר הבית, ירדה מהבית בשל התקהלות אנשים לעבר החצר שבבעלות הורי התובע. לדבריה, כאשר התקרבה אל רכבו של התובע, ישב התובע עדיין בתוך הרכב, הוא נראה מטושטש ודם ירד מאוזנו השמאלית. במקום היה לגרסתה אחיו של הנתבע אשר אמר לנתבע שיסתכל על מעשיו. אשת התובע הבהירה כי התובע נוהג לחנות בשטח אדמה זה השייך להוריו ואשר בו מתגוררת כיום אמו של התובע ובסמוך לה אמו של הנתבע. העדה הבהירה כי המדובר בבניין בן שני קומות והכניסה לחניה שבה עשה התובע שימוש ביום האירוע הינה כניסה נפרדת מביתם של התובע ואשתו והינה במרחק של בין 30-20 מטר מפתח ביתם, שכן באם יחנה בפתח ביתם יחסום את חניית רכבה. אשת התובע הסבירה בעדותה כי לא פנתה למשטרה למסור עדות שכן נאמר לה, לדבריה, כי עדותה של אשה אינה קבילה במשטרה. אשתו של התובע אישרה כי התובע נהג תמיד לחנות במקום חרף העובדה שהיה מודע למתיחות הקיימת בקשר לקרקע זו. בעדותה אישרה גם כי בעת שהגיעה למקום התגרה היו במקום בעלה, הנתבע ואחיו, אחותה וכן אשת הנתבע. לדבריה, מנע הנתבע מן התובע לצאת מן הרכב באמצעות דלת הנהג ועל כן יצא התובע מרכבו מהדלת שבצד הנגדי, תוך שהוא נושא מיכל חלב שמכיל 20 גלון חלב. גרסת הנתבע בפירוט: 7. הנתבע העיד בעדותו הראשית ביום 15/12/03 כי האירוע ארע בעת שהוא ואשתו עבדו בגינתם. בעת שעמד לשפוך אשפה, הגיע התובע עם רכבו והחנה את הרכב בשטח האדמה השייך לנתבע, לגרסתו, וזאת חרף העובדה שבאפשרותו של התובע לחנות את רכבו בשטח הצמוד לו ו/או בכניסה לביתו. לדברי הנתבע, פנה הנתבע לתובע וביקש ממנו לחנות את רכבו בשטח של התובע. לדברי הנתבע, בשלב זה התובע "ירד מהרכב, פתח הדלת, כמעט פגע בי, תפס אותי מהצוואר, דחפתי אותו וזה כל האירוע". לדברי הנתבע, לא הכה הנתבע באוזנו של התובע, אלא רק דחף את התובע וכי התובע ואחיו עושים הכל על מנת להתנכל לנתבע ולמשפחתו כדי שאלה יעזבו את המקום. בחקירתו הנגדית חזר הנתבע על גרסתו לפיה התובע פתח את דלת רכבו וכמעט פגע בו בדלת ולאחר שהתובע תפס את הנתבע בצווארו דחף את התובע. הנתבע העיד כי לאחר התגרה ובשל החבלות שנגרמו בצווארו פנה לקבלת טיפול רפואי ואחר כך פנה למשטרה. הודעות המשטרה: 8. הודעותיהם של בעלי הדין במשטרה אשר נגבו בסמוך לאירוע הוגשו לתיק ביהמ"ש. עיון בהודעת התובע מלמדת כי עדותו של התובע בביהמ"ש עקבית עם גרסתו הראשונית. עוד עולה מן העדות, כי במקום נכח בן אחיו של התובע, מר ג'ריס נמוז, אשר היה עד ראיה לתגרה ואשר התובע לא זימנו לעדות. כן עולה מן ההודעה כי היו חילופי דברים מסויימים בין התובע והנתבע בטרם החלה תגרת הידיים. בהודעה מצויין על ידי גובה העדות כי ניתן להבחין בכך שדם יורד לחשוד מאוזן שמאל. עיון בהודעה שנגבתה מן הנתבע בתאריך 22/3/98, דהיינו אף היא ביום האירוע, מעלה כי עדותו של הנתבע בביהמ"ש עקבית עם הודעתו שנגבתה בסמוך לקרות האירוע. עוד ראוי לציין, כי השוטר אשר גבה את עדותו של הנתבע ציין כי זיהה בכל איזור צווארו של הנתבע שריטות עם סימני דם יבשים. כן הוצגה בפני עדותה של העדה הגב' סיהאם איוב במשטרה מיום האירוע, שבה מציינת העדה כי בעת בואה למקום התגרה הבחינה בתובע מחוץ לרכבו וכן כי לא זיהתה סימני פציעה על צווארו של הנתבע. כתבי אישום: 9. בעקבות התלונות ההדדיות שהוגשו על ידי בעלי הדין הוגש כנגד התובע והנתבע כתב אישום בגין תקיפה חבלנית. תיקים אלה הסתיימו, כאמור, בביטול כתב האישום ובחתימה של התובע והנתבע על התחייבות כספית על סך של 5,000 ₪ להימנע מלבצע עבירות אלימות כלשהי תוך שנה מיום החתימה על ההתחייבות הכספית. דיון: 10. עיון בפרוטוקול הדיון ובראיות אשר הובאו על ידי בעלי הדין מעלה שממכלול העדים שהעידו בפני נכחו בפועל באירוע התקיפה רק התובע, הנתבע ואשת הנתבע. מדובר, איפוא, בעדות יחיד של התובע לפיה הותקף התובע על ידי הנתבע כאשר אשתו ואחותה של אשתו לא נכחו במהלך האירוע ומנגד עדותו של הנתבע ועדותה של אשתו לפיה הקדים התובע לתקוף את הנתבע תוך שהוא תופס בצווארו של הנתבע בטרם דחף מעליו הנתבע את התובע ותוך שאלה מכחישים כי הנתבע נתן לתובע מכת אגרוף באוזנו השמאלית. בניגוד לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, לא מצאתי סתירות מהותיות בעדויות העדים שנשמעו בפני ובפרט לנוכח העובדה שחלפו כמעט שש שנים ממועד קרות האירוע, אלא, שכאמור, העדים נותרו דבקים בגרסאותיהם הסותרות ביחס לנסיבות אירוע התקיפה. 11. כמו כן ראיתי לקבוע, כי בפרט לנוכח הסכסוך ארוך השנים הקיים בין בעלי הדין, ההסבר שניתן על ידי התובע ואשתו באשר להעדפת התובע לחנות בפתח ביתו של הנתבע, גם אם השטח מצוי בבעלותו של הנתבע, לאור ריחוקו מפתח ביתו של התובע ולאור קיומה של חלופת חניה בפתח הבית, הינו הסבר דחוק ולא משכנע למעט אם המדובר בנסיון הקנטה של הנתבע מצידו של התובע. אך כמובן שאין בכך כדי להכשיר מעשי אלימות, לא כל שכן אלימות פיזית מצידו של הנתבע ככל שאלה היו מוכחים בפני. 12. ביחס לנסיבות אירוע התקיפה מדובר בגרסה מול גרסה כאשר הצדדים חלוקים בגרסאותיהם ביחס לשאלה מי מבין הצדדים החל באלימות הפיזית ובאשר לאופן פגיעת התובע, האם המדובר כגרסת התובע בחבטה ממוקדת באוזן ו/או כגרסת הנתבע ואשתו לפיה נפגע התובע כתוצאה מדחיפתו אל עבר רכבו. ההליך הפלילי שהוחל בו הסתיים בלא הרשעה תוך שכתבי האישום בוטלו, כך שגם בהליך זה אין כדי לסייע לצורך ההכרעה בתביעה זו. יתר על כן, כל אחת מן הגרסאות ממילא נתמכת בעדות בני משפחה שאינה מהווה סיוע. על כן, ומשכך הם פני הדברים, לא מצאתי יכולת להעדיף גרסה אחת על פני השניה ולפיכך, משנטל ההוכחה הנדרש הינו הטיית מאזן ההסתברות לטובתו של התובע והדבר לא עלה בידי התובע, ראיתי לדחות את התביעה (ראה ע"א 655/77 פינקל ואח' נ' הדר בע"מ, פ"ד ל"ג (3) 561. סוף דבר: א. התביעה כנגד הנתבע נדחית. ב. התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. משפט פליליאלימותתקיפהחניה