מהו בית המשפט שידון בבקשה לאישור פסק בורר שעניינו סכסוך בתוך המשפחה או סכסוך בקשר לירושה ? על פי סעיף 23 לחוק הבוררות הסמכות לאשר פסק בורר מסורה לבית המשפט המחוזי. בסעיף 79ב[ג] לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984 נקבעה הוראה המסייגת סמכות זו. הסעיף אומר כך: "79ב. בוררות [א] בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר ענין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות, וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר את תנאי הבוררות. [ב] [...] [ג] הוראות חוק הבוררות , התשכ"ח 1968- , יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם "בית המשפט" שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור פסק בורר סכסוך ירושה: הבקשה העיקרית בתיק זה היא אישור פסק בורר. המשיבים טוענים כי הסמכות לדון בבקשה היא לבית המשפט לענייני משפחה. הם טוענים גם כי אין צורך בכלל בבקשת האישור משום שאין בפנינו הסכם בוררות כהגדרתו בחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 [להלן - חוק הבוררות]. המבקש זאב גולדמן והמשיב אמיר גולדמן הם אחים. יתר הצדדים הם אחיינים. פסק הבוררות ניתן על ידי הבורר זאב דגן ועיקרו הוא שהמבקשים רועי ושרון חויבו לשלם לילדיו של אמיר סכום של 36,539 $. מקורה של הבוררות הוא בצוואה שעשתה המנוחה דבורה גולדמן, אמם של זאב ואמיר. בצוואה הורתה המנוחה כי זכויותיה בבית המגורים בנהלל יוקנו לבעלה איסר ולאחר פטירתו - לנכדיה שרון ורועי גולדמן ילדיו של זאב. המנוחה הורתה כי רועי ושרון יפצו את אמיר גולדמן [דודם] או את ילדיו זהר קרן וסער כדי שווי מחצית כל זכויותיה בבית והמגרש. ביום פטירתה. המנוחה קבעה כי שעור תשלום המחצית ותקופת התשלום ייקבעו בידי שני ילדיה זאב ואמיר בהבנה הדדית, ובמקרה של חילוקי דעות "חס ושלום" יכריעו בדבר זאב דגן או אברהם לוין, שניהם מנהלל. הבנים לא הגיעו כנראה להסכמה בדבר שיעור התשלום המגיע לפי הצוואה ועל כן פנה מי שפנה אל הבורר זאב דגן והלה פסק כי על שרון ורועי לשלם לדוד ולאחיינים כפיצוי בגין מחצית הבית סכום של 36,539 $. המבקשים מעונינים באישור הפסק, הגם שהוא מחייב אותם לשלם כסף משום שבכך הם מבססים את זכייתם במלוא הבית והמגרש. כפי שאפשר לתאר, המשיבים טוענים כי שווי המחצית גדול הרבה יותר. הצוואה עצמה קוימה על ידי בית המשפט הזה עוד בשנת 1994. ביום 15.7.99 הגישו המשיבים תובענה כספית לבית המשפט לעניני משפחה בנצרת [תמ"ש 4500/99] שעניינה, כנראה, קיום חיובים כספיים מכוח הצוואה, בהם הפרש הסכום הראוי, לדעת המשיבים. הבקשה לאישור פסק הבורר הוגשה ביום 28.9.99. על רקע זה טוענים המשיבים כי הסמכות הענינית נתונה לבית המשפט לעניני משפחה וזה בהסתמך על הוראת סעיף 1[6] לחוק בית המשפט לעניני משפחה התשנ"ה - 1995 [להלן - חוק בית המשפט לעניני משפחה] האומר כי עניני משפחה, הם בין היתר, "תובענה לפי חוק הירושה תשכ"ה - 1965 לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה יהיו הצדדים אשר יהיו". התובענה שבפני ענינה אישור פסק בורר שעילתה סכסוך בקשר לירושה - מה הסכום שישלמו היורשים שזכו בבית ובמגרש ליורשים האחרים. עוד טוענים המשיבים כי לפחות בכל הנוגע לשני האחים זאב ואמיר חלה גם ההוראה שבסעיף 1[2] לחוק הנ"ל לפיה נכללת בעניני משפחה גם "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". מהו בית המשפט שידון בבקשה לאישור פסק בורר שעניינו סכסוך בתוך המשפחה או סכסוך בקשר לירושה? על פי סעיף 23 לחוק הבוררות הסמכות לאשר פסק בורר מסורה לבית המשפט המחוזי. בסעיף 79ב[ג] לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984 נקבעה הוראה המסייגת סמכות זו. הסעיף אומר כך: "79ב. בוררות [א] בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר ענין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות, וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר את תנאי הבוררות. [ב] [...] [ג] הוראות חוק הבוררות , התשכ"ח 1968- , יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם "בית המשפט" שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות". בעניננו, לא בית המשפט לעניני משפחה הוא שמינה את הבורר, ולכן אין מקום להוראת סעיף 79ב' ויש לפנות אל הדין הכללי, קרי סעיף 23 לחוק הבוררות. אלא, שלפי צו בית המשפט לענייני משפחה [בוררות בענייני משפחה], התשנ"ו 1996- "תובענות המוגשות לבית המשפט לפי חוק הבוררות, התשכ"ח1968-, שנושאן ענייני משפחה כמשמעותם בחוק, יידונו בבית המשפט לענייני משפחה". צו זה ניתן מכוח סעיף 2[ו] לחוק בית המשפט לעניני משפחה הקובע כי "(ו) שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע בצו ענינים נוספים שבית המשפט לעניני משפחה יהיה מוסמך לדון בהם על פי חוק זה". ניתן לראות בהסמכת שר המשפטים להרחיב את סמכותו של בית המשפט לעניני משפחה, משום הסכמה של המחוקק הראשי כי צו שיינתן כאמור עשוי לסתור הוראה של חוק, דבר העולה בקנה אחד עם המדרג הנורמטיבי. בהתנגשות בין החוק הכללי [חוק הבוררות] והדין המיוחד [הצו] גוברת ידו של הצו ומעת תחילתו - 1.7.96 - מוקנית הסמכות לדון בתובענות לפי חוק הבוררות שנושאן הוא עניני משפחה, לבית המשפט לעניני משפחה ולא לבית המשפט המחוזי. הנני סבור כי הסמכות הענינית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט לעניני משפחה בנצרת ועל כן הנני מורה להעביר אליו את הענין. אין צו להוצאות. יישוב סכסוכיםבוררסכסוך משפחתיסכסוך