אלימות נגד אישה בהריון

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אלימות נגד אישה בהריון: התביעה מבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים בעקבות הגשת כתב אישום נגדו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה בנסיבות מחמירות (עבירות לפי סעיפים 329 (1) ו382- (ב) בהתייחס לסעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז1977-). על פי האישום, נהג הנאשם להכות לעתים תכופות את אשתו (להלן - המתלוננת) במהלך חייהם המשותפים. ביום 23.2.98, בהיות המתלוננת בסוף החודש התשיעי להריונה, תקף המשיב את המתלוננת בכך שבעט בבטנה בעוצמה וגרם לה לחבלה שסיכנה את חייה. לפי האישום, כתוצאה מהתקיפה האמורה, מת העובר. 3. אשר לרכיב הראיות א. ב"כ המשיב טוענת כי אין ראיות מספיקות נגד המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לטענתה, עדות המתלוננת רצופה סימני שאלה והתנהגותה חסרת הגיון. לטענתה, המתלוננת לא הראתה אף פעם, לא לרופאים ולא לבני משפחתה, סימן כלשהו המצביע על מעשי אלימות שבוצעו כלפיה מצד המשיב (בעלה). ב. לאחר שעיינתי בחומר הראיות בתיק החקירה שוכנעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה מספקת לאישומים המיוחסים למשיב. עדותה של המתלוננת במשטרה חושפת את מעשי האלימות שביצע בה המשיב בעבר ומתארת את מעשה התקיפה האחרון שארע בהיותה בחודש התשיעי להריונה והמתלונן בעט בה בחוזקה בבטנה. על הקשר בין מעשי התקיפה של המשיב לבין מותו של העובר מעידות לכאורה חוות הדעת הרפואיות. כך, בחוות דעתו של פרופ' היס, קובע המומחה כי מותו של העובר "נגרם קרוב לוודאי, בעקבות חבלה קהה בבטן אמו כיום לפני הגעתה לבית החולים". עדות זו מצטרפת לעדותה של המתלוננת שהעידה כי לאחר התקיפה חדלו תנועות העובר בגופה (הודעה מס' 1 בתיק החקירה). ג. המשיב הכחיש את המעשים המיוחסים לו וטען כי במועד הרלבנטי המתלוננת כלל לא היתה בביתם המשותף אלא בבית הוריה. גירסה זו נסתרת לכאורה על ידי עדויות כל בני המשפחה של המתלוננת והמשיב. יש לדחות את טענת ב"כ המשיב כי המתלוננת לא התלוננה בעבר, גם לא בפני בני המשפחה. מעדותה של אימה של המתלוננת עולה כי "המתלוננת סיפרה לי מספר רב של פעמים שהמשיב היכה אותה" (הודעה מס' 9, עמ' 2 בתיק החקירה). אחותה של המתלוננת העידה שהיתה נוכחת באירוע בו תקף המשיב את המתלוננת באגרוף בראשה (הודעה מס' 10, עמ' 1). למעלה מן הצורך יצויין כי העובדה שמעשי האלימות נכבשו בתוך המשפחה אופייניים למשפחות בכלל ובמגזר הנדון בפרט. ד. הלכה היא כי בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים בוחן בית המשפט את מכלול חומר הראיות הקיים בתיק החקירה, על פניו, והשאלה העומדת לדיון היא אם ממכלול חומר זה ניתן יהיה להציג, בתום ההליך השיפוטי, תשתית עובדתית מרשיעה ואם קיים סיכוי סביר שמחומר החקירה יצמחו בסוף המשפט ראיות אשר לאחר חקירות וקביעת אמינות ומשקל, יבססו את אשמת הנאשם (בש"פ 8087/98, זאדה נ' מדינת ישראל, פס"ד נ (2) 133). יש להדגיש כי בית המשפט אינו מסתפק בבחינה טכנית בלבד, אלא מדובר בבחינה עניינית שמטרתה לבדוק האם מכלול הראיות מעמיד סיכוי סביר להוכחת אשמת הנאשם. ה. שוכנעתי כי הראיות המצויות בתיק החקירה מספקות תשתית ראייתית לכאורה מספקת להוכחת מעשי העבירה המיוחסים למשיב, כולל ראיות לכאוריות המפריכות לכאורה את גירסת המשיב ומהוות תמיכה וחיזוק לעדות המתלוננת. הבחינה לאמיתות ומשקל הראיות תעשה, כמובן, במשפט עצמו ולא בהליך זה של הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. 4. עילת מעצר התביעה מבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים בשל היותו מסוכן. סעיף 21 (א) (1) (ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996- (להלן - החוק) קובע את רשימת העבירות ה"חמורות" המהוות עילת מעצר. עבירות אלה יוצרות "חזקת מסוכנות" ועל הנאשם הנטל לסתור חזקה זו. בין העבירות ה"חמורות" המנויות בסעיף 21 (א) (1) (ג) לחוק נמנית "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות..." (ס'ק (4), וכן: "עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א1991-" (ס'ק (5)). בענייננו אין ספק שהתקיימו לכאורה הנסיבות המפורטות בסעיפים אלה וקיימת עילת מעצר בנסיבות המבססות את חזקת המסוכנות מצד המשיב. 5. בהתאם להוראת סעיף 21 (ב) (1) לחוק, על בית המשפט לבחון בכל מקרה אם קיימת אלטרנטיבה למעצר ואם ניתן להשיג את מניעת הסיכון מהמשיב בדרכים אחרות שפגיעתן במשיב פחותה. ב"כ המשיב טענה כי ניתן להסתפק במקרה זה במעצר בית מלא של המשיב בחיק משפחתו. לטענתה, המשיב אינו מהווה סיכון והיא מפנה בעניין זה גם לחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי. טיעון זה אינו מבוסס ויש לדחותו. המעשים המיוחסים למשיב הינם חמורים וקשים ומחומר החקירה עולה לכאורה מסכת מתמשכת של מעשי אלימות קשה של המשיב כלפי אשתו כשהאחרונה שבהם ארעה בהיות המתלוננת בחודש התשיעי להריונה ולכאורה גרמה לסיכון חייה של המתלוננת ולמות העובר. מעשים מסוג זה מעידים על קיומו של חשש ממשי ורציני כי שחרור המשיב עלול לסכן את חייה של המתלוננת. על כל אלה יש להוסיף את מצבו הנפשי הלא יציב של המשיב כפי שעולה לכאורה מחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי שהתקבלה לבקשתה של ב"כ המשיב ומהעדות בתיק החקירה על בקשותיה החוזרות של המתלוננת לאשפוז המשיב ועל כך שהוא מסרב לקחת את התרופות הניתנות לו על ידי רופאיו (עדות אחיו מסמך 4 בתיק החקירה). לחשש הסיכון מפני המשיב יש להוסיף גם את עברו הפלילי בעבירות נגד הגוף והרכוש. חומרה מיוחדת קיימת במקרה זה שכן נגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה וגם זה לא היווה גורם מרתיע מספיק עבורו. אין ספק שבנסיבות אלה ולאור סוג העבירה וחומרתה מדובר באדם שקיים חשש רציני וסביר שבהיותו משוחרר הוא עלול לסכן את שלומה ובטחונה של המתלוננת. אלטרנטיבה למעצר מבוססת בעיקרה על אמון בנאשם שהרי אין אפשרות ממשית לפקח על מעשיו. מדובר לכאורה באלימות חמורה בתוך המשפחה, כלפי אישה שהיתה בחודש האחרון להריונה ובתקיפה שסיכנה לכאורה את חיי האשה וגרמה לאובדן העובר. לצערנו לאחרונה רבו המקרים של אלימות במשפחה בכלל וכלפי נשים בפרט ובית המשפט מצווה שבמקרים ובנסיבות מסוג זה תשמר במלואה ההגנה על בני המשפחה הנפגעים. לא שוכנעתי כי התחליף המוצע על ידי המשיב יבטיח את מניעת הסיכון ממנו וקיים חשש רציני שהמשיב ישוב ויחזור על מעשיו, ויסכן את שלומה ובטחונה של אשתו. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.הריוןאלימות