ארנונה מספרה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה למספרה:

1. העותרים עתרו כי בית המשפט יקבע כי בהעדר סיווג ספציפי לנכסים שהשימוש בהם הוא למספרה, נעדרת העירייה הרשאה לגבות ארנונה מנכסים אלה.

2. העותרים מפנים בעתירתם לפסק דינו של בית המשפט העליון בבר"ם 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ. חברת מישל מרסייה בע"מ (להלן: "פס"ד מישל מרסיה"). בפסק דין מישל מרסיה קבע בית המשפט העליון – כך טוענים העותרים - כי ניסוח צו הארנונה של עיריית תל אביב הוא לקוי, וכי אין די בסעיף שיורי כדי להכשיר גביית מס בגין עסקים כמו מספרות.

3. לטענת העותרים, משנת 2011 עדכנו המשיבות (שיכונו להלן: "העירייה") את דרישות התשלום ממספרות בעיר לתעריף "מלאכה" בהתאם לפסק הדין הנ"ל. העותרים טוענים כי הם זכאים להשבה משום שצו הארנונה שהיה קיים בשבע השנים האחרונות נגוע באי חוקיות. לגישת העותרים, הם אינם עותרים בפועל להשבה, אלא רק לסעד הצהרתי ביחס לאי החוקיות. הם טוענים כי קיימת שאלה משפטית המשותפת לכול העותרים, והיא שאלת ההשבה. אם הענין לא יידון במסגרת העתירה, ייאלצו כל העותרים – 39 במספר, להגיש תביעות נפרדות נגד העירייה.

4. העותרים טענו כי מועצת העיר מוסמכת לקבוע את שיעורי המס ביחס לסוגי שימוש בנכסים שונים, ולצורך כך עליה לקבוע לאיזה סיווג הם משויכים ומהו התעריף בקטגוריה המסוימת. ללא סיווג אין לעירייה סמכות לגבות ארנונה. עוד נטען כי בית המשפט העליון המליץ בפסק דינו כי צו הארנונה יוסדר. פסק הדין בענין מישל מרסיה קבע, כך נטען, כי לאור העובדה שלא קיים בצו הארנונה סיווג ביניים של "שירותים", סווגו המספרות בסיווג "מלאכה". לכן, העירייה צריכה להכריע בדבר סיווג המספרות לסיווג המתאים.

5. בסיכומים מטעמם טענו העותרים כי כל עוד אין החלטה של העירייה בדבר התעריף הראוי שיש לגבות לפיו מס ממספרות העיר, העירייה מקפחת את ציבור הנישומים שהם בעלי מספרות, שאינם יכולים לעתור כנגד הסיווג. המועצה יכולה לקבוע את הסיווג הראוי, ובהעדר החלטה כזו, הנישום מנוע מלעתור ביחס לתעריף הראוי והמוצדק. בכך מתקפחת זכותו של הנישום להשיג על השומה.

6. העותרים חזרו והפנו לפסק הדין מישל מרסיה, שם קרא בית המשפט למחוקק המקומי להסדיר את צווי הארנונה, תוך יצירת סיווגים ספציפיים. נקבע שם גם כי הסיווג השיורי הוא שגוי, וכי מספרות ראויות לסיווג ספציפי. בית המשפט קבע כי שיוך המספרות לקטגוריה כללית, אינה קובעת את התעריף הראוי, אלא היא מהווה את בררת המחדל הטובה ביותר.

7. העותרים טוענים כי אין אפשרות לחייב את המחוקק המקומי לחוקק חוקים, ולכן הדרך היחידה לכפות עליו לעשות כן, היא לקבוע כי צו הארנונה בנוסחו הנוכחי אינו חוקי. לטענת העותרים, קביעה כי צו הארנונה אינו חוקי לא תקנה פטור מוחלט לבעלי המספרות שכן קיים "רף מינימום" שאי אפשר לרדת מתחתיו מכוח חוקי ההקפאה. העותרים הוסיפו וטענו כי העירייה חייבת לנהוג בתום לב, כי עליה לפרט את התעריף ולהסביר את החלטתה ביחס אליו, כדי לאפשר לנישומים לעתור כנגדו.

עיקרון החוקיות מחייב את הרשות – כך נטען – להיות מדויקת וספציפית, ולכן התעריף הנוכחי פוגע בזכויות יסוד של בעלי המספרות לעתור כנגד התעריף.

8. עוד טענו העותרים כי במסגרת העתירה אין צורך להדרש באופן פרטני עובדתי לכול אחד מהעותרים, ואין צורך לבחון מי מהם שילם מס או חייב במס. העותרים אינם עותרים לסעד של השבה, אלא הם מבקשים כי תוקנה להם הזכות לעתור כנגד החלטות הרשות המקומית להשגת התעריף הראוי והחסר. בהקשר זה לא יהיה די בהליך אזרחי, אף לא בהליך אחד לדוגמא, כדי להכריע בשאלת חוקיות צו הארנונה, השאלה שההכרעה בה מבוקשת בהליך הנוכחי. הליכי השגה למנהל הארנונה אינם מועילים אף הם, משום שלא ניתן בהם לעתור כי ייקבע התעריף הראוי. לכן אין די גם בעתירה כנגד החלטות מנהל הארנונה. משום כך, הדרך היחידה היא תקיפה ישירה של צו הארנונה, ולכן הוגשה עתירה הנוכחית.

9. העירייה טענה כי דין העתירה להידחות. העירייה הפנתה בהקשר זה לפסק הדין שניתן במסגרת עת"מ 33501-09-10, שהוא עתירה כמעט זהה לעתירה דנן. עוד נטען כי בית המשפט לעניינים מנהליים הוא נעדר סמכות עניינית לדון בתביעת ההשבה, כאשר סעד ההשבה הוא הסעד האופרטיבי המבוקש. לגופו של ענין נטען כי העתירה נעדרת עילה – שכן העותרים לא הצביעו על המקור לחובה לה הם טוענים, כי העירייה תקבע סיווג נפרד למספרות. עוד נטען כי סיווגן של מספרות הוא היום ברור, לאור פסק דינו של בית המשפט העליון. המשיבה טענה כי החוק אינו מחייב קביעה של סיווג מיוחד לכול סוג נכס הקיים בעיר, וכי אין לכן חובה לקבוע סיווג מיוחד למספרות.

עוד נטען כי לא קיימת גם אי סבירות בצו, וודאי שלא אי סבירות קיצונית המחייבת את התערבות בית המשפט. העותרים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם בהקשר זה. המשיבה הוסיפה וטענה כי העותרים לא הראו כי אי חקיקת סעיף ספציפי בצו למספרות אינה סבירה באופן קיצוני. נהפוך הוא – דווקא רציונלים של איחוד ופישוט, מצדיקים את הצו בנוסחו הנוכחי.

כן טענה המשיבה כי יש לדחות את העתירה מפאת השיהוי בהגשתה, לדחות אותה עקב העדר תשתית עובדתית ומאחר שהעותרים נהגו בחוסר ניקיון כפיים. יצוין עוד כי צו הארנונה של העירייה שונה בשנת 2012, אולם השינוי אינו חלק מהעתירה דנן.

דיון
10. אני סבורה כי יש לדחות את העתירה.
שני עניינים עולים מהעתירה עצמה ומסיכומי העותרים. הראשון – השאלה האם פסק הדין מישל מרסיה חייב את העירייה לקבוע סיווג ספציפי למספרות, והאם חובה כזו קיימת לעירייה ממקור אחר? הנושא השני מתייחס לשאלה האם עומדת לעותרים זכות להשבה, ואם כן, האם העתירה הנוכחית היא הדרך הראויה לדון בעניינם. עניינים אלה יידונו להלן.

מה קבע פסק דין מישל מרסייה?
11. בצו הארנונה של עיריית תל אביב היו קיימות שתי קטגוריות רלוונטיות – הקטגוריה של "בית מלאכה" והקטגוריה השיורית של "בנין שאינו משמש למגורים ואין עבורו תעריף נפרד". העירייה סיווגה מספרות תחת התעריף השיורי. עניינו של הערעור בענין מישל מרסייה היה בטענתה של חברת מישל מרסייה כי העירייה היתה צריכה לסווג אותה בסיווג של בית מלאכה, שהוא סיווג שבצדו תעריף נמוך הרבה יותר מזה של הסיווג השיורי.

12. בית המשפט העליון (כב' השופט רובינשטיין), קיבל את הטענה של מישל מרסייה. הוא קבע כי בין שתי קטגוריות, יש להעדיף את ההגדרה ה"פוזיטיבית וספציפית הקיימת בצו" על פני הקטגוריה השיורית שבו, קטגוריה שבצידה תעריף גורף שאינו מתחשב בטיבם ובמהותם הייחודית של הנכסים. בית המשפט קבע כי הן המשמעות המילונית, הן תכלית החוק והן טעמי אחידות פרשנית תומכים במסקנה לפיה יש לסווג מספרה תחת "בתי מלאכה לייצור" או "בית מלאכה" כנוסח הסעיף המעודכן, ו"בוודאי שכך שעה שמדובר בהכרעה בינארית בין סיווג שיורי לבין סיווג ספציפי".

כב' השופט רובינשטיין אכן קרא בפסק הדין למחוקק לדאוג "להסדרה חקיקתית אחידה, בהירה ובעיקר פשוטה ככול הניתן של תחום סבוך זה של הארנונה" (ס' ב' לפסק הדין). כן ציין בית המשפט כי "נכון היה שהעירייה אשר האפשרות לקבוע את סיווגי הארנונה בידיה, תיצור קטגוריה מתאימה יותר לסיווג עסקה של המשיבה ושל נכסים הדומים לו – בכפוף כמובן להוראות הדין" לגישתו של בית המשפט – המגמה בדבר האחדת סיווגים, אינה סותרת את הצורך ביצירת קטגוריות ברורות ובהירות המתייחסות לתחום שלם של נכסים שראוי לייחד לו סיווג ספציפי (ס' י"ב לפסק הדין).

13. כב' השופט ג'ובראן בחוות דעתו, הצטרף לכב' השופט רובינשטיין וציין כי הוא "מצטרף לקריאתו... למחוקק בכלל ולעיריות בפרט לשקול יצירת סיווגים מתאימים ומפורטים יותר במסגרת החקיקה וצווי הארנונה, וזאת מבלי לוותר על פשטות ההוראות ואחידותן".

14. ככול שהעותרים בעתירה הנוכחית מבקשים כי בית המשפט יקבע כי סיווג מספרות תחת הקטגוריה של "בית מלאכה" איננו חוקי, בהסתמך על הדברים שלעיל שנקבעו בפס"ד מישל מרסייה, אינני סבורה כי יש לקבל את הטענה. ראשית, כפי שגם ב"כ העותרים מודה, בית המשפט אינו מוסמך להורות למחוקק, ואף לא למחוקק העירוני – לחוקק. בית המשפט מוסמך לפרש דברי חקיקה, וכך עשה בית המשפט העליון במסגרת פסק דין מישל מרסייה. הדברים שהובאו לעיל מפי השופטים ביחס ליצירת סיווגים מפורטים יותר, נאמרו אגב אורחא ולמעלה מן הצורך. לא ניתן לקבוע כי צו הארנונה המסווג מספרות כבתי מלאכה הוא אינו חוקי, רק לאור דברים אלה.

15. לגופו של ענין קבע בית המשפט העליון בפס"ד מישל מרסיה כי בין שני הסיווגים שהיו קיימים בצו הארנונה באותה עת – הסיווג השיורי והסיווג של בית מלאכה, הסיווג השני מתאים יותר לעסקי המספרות, וכי לכן על העירייה לגבות ממספרות ארנונה בהתאם לסיווג זה. כלומר – מפסק הדין דווקא עולה המסקנה ההפוכה מזו לה טוענים העותרים בהליך הנוכחי, מסקנה לפיה העירייה מוסמכת לגבות ארנונה ממספרות לפי התעריף של בתי מלאכה, כל עוד צו הארנונה נותר בניסוחו הקיים.

כפי שעולה מפסק הדין בענין מישל מרסיה, המגמה החוקית ביחס לסיווגים, היא מגמה של האחדה של סיווגים במסגרת חוקי הארנונה, ולא מגמה של יצירת קטגוריות רבות ותת סיווגים מיוחדים לכול סוג נכס הקיים בעיר. בית המשפט העליון לא קבע בפסק הדין כי קיימת חובה על העירייה לקבוע קטגוריה מיוחדת למספרות. כל שנאמר בפסק הדין (ואף זאת כאמור למעלה מן הצורך), כי מן הראוי לשקול סיווגים מתאימים יותר, או ליצור קטגוריה מתאימה יותר למספרות. במסגרת השיקולים – על העירייה לשקול גם את שיקולי ההאחדה מול הריבוי. אינני סבורה כי ניתן לקבוע כי העדר ההחלטה של העירייה לקבוע סיווג ספציפי למספרות במסגרת צו הארנונה הוא בלתי חוקי, בלתי סביר או ניתן לתקיפה בצורה אחרת במסגרת המשפט המנהלי.

16. בפסק הדין מישל מרסייה ודאי לא נקבע כי כל עוד לא קיים סעיף סיווג ספציפי למספרות, העירייה אינה יכולה לחייבן בארנונה (יוער בהקשר זה כי טענת העותרים בס' 15 לסיכומים, לפיה מספרות יחויבו ב"רף מינימום" שאי אפשר לרדת ממנו, איננה ברורה). המסקנה מפסק הדין מישל מרסייה היא כאמור הפוכה – בפסק הדין קבע בית המשפט כי לאור המצב החוקי כמות שהוא, המסקנה איננה כי אין לחייב מספרות בארנונה, אלא כי יש לחייב אותם בהתאם לסיווג של בית מלאכה.

17. סיכומה של נקודה זו, אינני סבורה כי יישום הלכת פסק הדין בענין מישל מרסייה יש בה כדי להביא לקבלת עמדת העותרים. פסק הדין לא חייב את העירייה לקבוע סיווג מיוחד למספרות, והעותרים לא הפנו לכול מקור חוקי אחר מכוחו על העירייה לקבוע סיווג מיוחד כזה.

יוער כי אינני מקבלת את טענת העותרים לפיה כל עוד לא קיים סיווג ספציפי למספרות בתל אביב, נפגעת זכות יסוד של בעלי המספרות לעתור כנגד התעריף הראוי. כפי שצוין לעיל, הסיווג מכוחו על העירייה לגבות ארנונה ממספרות הוא - עד שנת 2012 - סיווג של בתי מלאכה. העותרים היו והינם זכאים לפעול ביחס לסיווג זה ככול שימצאו לנכון, ולא ברור מדוע לגישת העותרים קופחה זכותם לעומת זכויות של בעלי עסקים מסוגים אחרים.

הגשת העתירה חלף הגשת תביעות אזרחיות
18. העותרים אינם עותרים בפסק הדין לסעד כספי, כך הם מדגישים. מהסיכומים שהם הגישו עולה כי הם סבורים כי הליך אזרחי בו תיתבע העירייה להשיב לבעלי המספרות ארנונה שנגבתה ביתר, אין די בו כדי להכריע בשאלת חוקיותו של צו הארנונה.

למיטב הבנתי טענת העותרים בעתירה דנן היא – כאמור – כי צו הארנונה לא היה חוקי, ולכן לא היה מקום לגבות מהם ארנונה כלל (או לכול היותר לגבות מהם ארנונה בהתאם ל"רף המינימום שאי אפשר לרדת מתחתיו") – ולא כי היה מקום לגבות מהם ארנונה בהתאם לקטגוריה של בית מלאכה. לכן, עמדתם אינה כי הם זכאים להשבת ההפרש בין הארנונה שנגבית מבית מלאכה לבין זו הנגבית מנכס המסווג בסיווג השיורי, אלא כי הם זכאים להשבה של ההפרש בין ה"רף המינימלי" לבין הארנונה שנגבתה מהם.

19. כפי שהבהרתי לעיל, אינני סבורה כי יש לקבל את עמדת העותרים לפיה צו הארנונה אינו חוקי. לכן, אינני סבורה גם כי גביית ארנונה בהתאם לסיווג של בית מלאכה, אינה חוקית – אני סבורה כי גביית ארנונה בהתאם לסיווג של בית מלאכה היא לגיטימית בהתאם לפסק הדין מישל מרסייה. לכן, גם אם העירייה אינה קובעת סיווג ספציפי למספרות, לא ניתן לקבוע כי היא אינה רשאית לגבות ארנונה, או כי כל בעלי המספרות בעיר זכאים להשבה מטעם זה.

20. יוער עוד בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך, כי ככול שהעותרים עותרים להשבה בקשר עם ארנונה ששולמה על ידיהם ביתר, עומדת להם האפשרות להגיש תביעת השבה. אם ברצונם להימנע מקיום דיונים רבים, עומדת להם גם האפשרות להגיש תובענה ייצוגית (בכפוף לכללים החלים בהקשר זה על תובענות ייצוגיות, ובלא שהאמור בפסק דין זה מהווה קביעה כלשהי ביחס לתביעה כזו אם וכאשר תוגש).

21. לכן, מכול הטעמים שלעיל, אני סבורה כי דין העתירה להידחות.
אני מחייבת את העותרים בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורכי דינה בסכום כולל של 15,000 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ארנונה על פאב

  2. ארנונה על מכבסה

  3. ארנונה על רפתות

  4. ארנונה על מספרה

  5. ארנונה על מחסנים

  6. ארנונה על ממגורה

  7. ארנונה תחנות דלק

  8. ארנונה על בית ריק

  9. ארנונה על שטח פתוח

  10. תביעת השבה ארנונה

  11. מהי מטרת הארנונה ?

  12. הוצאות אכיפה ארנונה

  13. ארנונה על גן לאומי

  14. ארנונה שימוש מעורב

  15. חיוב אישי בארנונה

  16. הנחה בארנונה בטעות

  17. חוב ארנונה במטולה

  18. ארנונה על בית אבות

  19. ארנונה על אדמת מרעה

  20. ארנונה על בית מלאכה

  21. האם ארנונה היא מס ?

  22. תשלום ארנונה עודפת

  23. השגה למנהל הארנונה

  24. תעריף ארנונה מדורג

  25. ארנונה לפני טופס 4

  26. הבטחה שלטונית ארנונה

  27. ארנונה על מעון ילדים

  28. חוב ארנונה של השוכר

  29. ממתי משלמים ארנונה ?

  30. ארנונה על שטח חקלאי

  31. ארנונה על שטחי שירות

  32. ארנונה מספרות תל אביב

  33. ארנונה על שטחי ביטחון

  34. חוב דמי שילוט ארנונה

  35. תעריפי ארנונה השוואה

  36. ארנונה על אולם אירועים

  37. ארנונה על מבנה תעשייה

  38. ארנונה על שטחים טכניים

  39. הגדלת שטח לחיוב ארנונה

  40. התחייבות להפחתת ארנונה

  41. איך מערערים על ארנונה

  42. טעות במדידה החזר ארנונה

  43. תשלום ארנונה פתח תקווה

  44. חוב שנוי במחלוקת ארנונה

  45. השגה על ארנונה תחנת דלק

  46. חובות ארנונה של יורשים

  47. חוב ארנונה לעיריית חיפה

  48. אינטרס ההסתמכות - ארנונה

  49. קבלת תשלום ארנונה בחזרה

  50. החזר ארנונה אולם אירועים

  51. נטישת מושכר חיוב בארנונה

  52. תשלום תחת מחאה – ארנונה

  53. החזר הארנונה שנגבתה ביתר

  54. שינוי ארנונה רטרואקטיבי

  55. ארנונה על מחסן חלק מדירה

  56. חיוב רטרואקטיבי בארנונה

  57. שינוי ארנונה לאחר 10 שנים

  58. מכתב השגה על חיוב בארנונה

  59. שינויים בהגדרות צו ארנונה

  60. סיווג מרפאות לצורך ארנונה

  61. הקלה בארנונה למבנים חקלאים

  62. תשלום ארנונה בניה ללא היתר

  63. תשלום ארנונה על כניסה לעסק

  64. חובות ארנונה מלפני 20 שנה

  65. חוקיות הטבה בארנונה לחברות

  66. ארנונה למשפחה מעל 8 ילדים

  67. גביית ארנונה מחברה שהתפרקה

  68. הבטחה שלטונית לפטור מארנונה

  69. תשלום ארנונה באחוזת ראשונים

  70. ערעור על החלטת מנהל הארנונה

  71. חוב ארנונה לעיריית תל אביב

  72. אי קבלת תשובה להשגה בארנונה

  73. תביעה בגין ארנונה ומים - עיריית בת ים

  74. סיווג ''תעשיה'' לצרכי ארנונה

  75. גביית ארנונה מהבעלים של החברה

  76. שינוי סיווג ארנונה מחסן לעסק

  77. ארנונה על מחסן בגובה מטר וחצי

  78. חוב ארנונה לעיריית פתח תקווה

  79. מכתב הנחה בארנונה מראש המועצה

  80. אישור משרד הפנים לגביית ארנונה

  81. ארנונה על מפעלים במועצה אזורית

  82. איחור בתשובת מנהל הארנונה להשגה

  83. מחזיק מטעם הממשלה לצורך ארנונה

  84. תביעה לתשלום החזר תשלומי ארנונה

  85. תעריפי ארנונה שונים באותו אזור

  86. אי שימוש במחסנים - תשלום ארנונה

  87. השבת כספי ארנונה שנגבו שלא כדין

  88. ארנונה על חניון ציבורי ללא תשלום

  89. ארנונה על מרתף שאינו ראוי לשימוש

  90. גביית ארנונה בזמן הליכים משפטיים

  91. ארנונה על מבנה שאינו ראוי לשימוש

  92. תביעה כספית בגין חוב ארנונה בשכירות

  93. ארנונה על החלק היחסי בבניין משרדים

  94. אי שימוש במחסנים 6 חודשים - ארנונה

  95. מגורים עם ההורים במשק חקלאי - ארנונה

  96. הליכי גבייה בשל חובות ארנונה שקיומם הוכחש

  97. שינוי סיווג ארנונה מ"בית פרטי" ל"בית משותף"

  98. האם צריך לשלם חוב ארנונה בזמן שהייה בחו"ל ?

  99. טענת אי מגורים בנכס במסגרת תביעה לתשלום ארנונה

  100. האם אפשר להגיש השגה על ארנונה גם אחרי 90 יום ?

  101. סיווג ''מפעל תעשייתי'' כ''עסק אחר'' לצורכי ארנונה

  102. ארנונה: האם מספרה נחשבת "בית עסק" או "בית מלאכה" ?

  103. האם מותר לחייב אוטומאטית בריבית פיגורים על ארנונה ?

  104. השגה על הארנונה, בטענה כי שטחו בפועל קטן מהשטח המדווח

  105. סיווג מבנים לצורכי ארנונה - מבנה חקלאי - מבנה תעשייתי

  106. האם צריך לשלם ארנונה על "בריכה פתוחה" לא פעילה בחורף ?

  107. האם מכתבי דרישה לגביית ארנונה עוצרים את מרוץ ההתיישנות ?

  108. עתירה לביטול דרישת ארנונה בנכסים המשמשים בבניית מסילת ברזל

  109. חיובי ארנונה ששולמו ביתר עקב כך שכל חלק ממ"ר חויב כמ"ר שלם

  110. ביהמ"ש לעניינים מנהליים מוסמך לדון בענייני ארנונה בעתירה של אזרח כנגד החלטה של רשות

  111. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון