קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע ביטול החלטה על הפקדת ערובה להוצאות משפט: 1. זו בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא בבש"א 5840/98 (ת.א. 1648/98), אשר חייבה את המבקש להפקיד סך 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט כערובה להבטחת הוצאותיה של המשיבה, וכתנאי לאי מחיקת תביעתו של המבקש. (להלן: ההחלטה). מדובר בתביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו כתוצאה של פגיעת כדור של כוחות הבטחון של המשיבה. מדובר בתובע המתגורר בכפר אדנא שבאזור B, כפי שהוסכם בין ב"כ הצדדים, שהוא בשליטה ביטחונית ישראלית. השאלה שיש להכריע בה היא, האם זכאי המבקש לפטור מהפקדת פיקדון להבטחת הוצאות המשיבה. הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערעור וכאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 2. טיעוני ב"כ הצדדים: טענות ב"כ המבקש מסתכמות בכך שבית משפט קמא לא התייחס לטענות המבקש; לא ייחס משקל נכון להתנהגות המשיבה בכל הקשור להליכי ביניים; בגין המדיניות הנהוגה בישראל, נאלץ המבקש להגיש את תביעתו בארץ ולא במקום מושבו -אזור חברון, לאור זאת, הבקשה להפקדת ערובה הוגשה שלא בתום לב; בית משפט קמא לא הביא בחשבון את סיכויי הצלחת התביעה ואת מצבו הכלכלי וחוסר יכולתו של המבקש לממן ערובה גבוהה כזו. לעומתו, בפיו של ב"כ המשיבה טענה אחת והיא: לאור מקום מגוריו של המבקש, אם התביעה תכשל, לא תהיה למשיבה האפשרות לגבות את הוצאותיה אשר ייפסקו לה. 3. מקריאת ההחלטה עולה כי בית משפט קמא לא בחן שום שיקול זולת העובדה שהמבקש מתגורר באזור B, ובגין כך, יקשה על המשיבה לגבות את הוצאותיה באם תדחה התביעה. בכך לא סגי. הפקדת עירבון איננה צריכה לשמש תנאי בל יעבור וכמכשול בפני המבקש להיכנס לשערי בית המשפט, גם אם הוא מתגורר באזור B. מעבר לשיקול אשר נדון בהחלטה, קיימים עוד שיקולים נוספים: סיכויי ההצלחה של התביעה ומצבו הכספי של התובע. לאלה יש להוסיף, כמובן, שיקולי צדק. לאחר שקילת שיקולים אלה, בית המשפט צריך להשתכנע, כמדיניות משפטית, כי קיים צורך ממשי לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאות הצד שכנגד. שאלה דומה התעוררה לאחרונה בפני כב' השופט ד. חשין בבש"א 2230/99 זאב בר ואח' נ. עלי סביח. שם, לאחר שנסקרה הפסיקה הדנה בנושא הנדון, והנוגעת בעיקר להפקדת ערובה בערעור, נאמר כי: "דברים אלו נאמרו, כאמור, לעניין הפקדת ערבון ע"י מערער , ומכאן שהם נכונים מקל וחומר לגבי בעל דין בערכאה ראשונה, שהרי מערער הוא בעל דין שכבר ניתנה נגדו החלטה שיפוטית, והוא מטריח את יריבו לדיון נוסף בערכאת הערעור; ואילו מצבו של תובע, בהקשר זה, משופר בהרבה ממצבו של מערער, באשר הוא מבקש לממש לראשונה את זכותו החוקתית - זכות הפניה לערכאות - במיצוי זכויותיו בערכאה הדיונית". (ההדגשות במקור). כפי שציין כב' השופט ד. חשין, בהסתמכו על רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ. נילי מפעלי מתכת בע"מ, דינים עליון, כרך יד 915, בפסקה 5, המצוטט בהחלטתו, בתיק בר, נקודת המוצא היא "שאין להערים מכשולים בדרכו של תובע לבירור זכויותיו בבית המשפט". יש להוסיף, כפי שנאמר בתיק אויקל, מדובר בזכות "קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה", שאין לנעול את שערי בית המשפט בפני תובע, גם אם ידו לא תשיג לשלם את ההוצאות אם תובענתו תידחה. מעבר לדרוש אוסיף, לאחר שעיינתי בכתבי בי דין ובצרופות של התביעה, בעיקר המסמך הרפואי ותגובת המשיבה מיום 29.7.97, אין לומר כי התביעה משוללת כל יסוד ואין לה כל בסיס. לא אוכל לסיים מבלי להעיר עוד דבר, כאשר מדובר בתביעה מהסוג הזה נגד רשויות המדינה, הצו המוסרי מחייב שהמשיבה לא תעלה בקשות כאלה ולא תערים מכשולים בפני התובע, ולו למען בירור העובדות לאשורן, אם לא לטיהור שמה. מבחינה זו מוטב היה אילולא המשיבה לא היתה נוהגת כפי שנהגה. התוצאה היא שאני מקבל את הערעור ומבטל את ההחלטה. המשיבה תשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.ערובה להבטחת הוצאותערובההוצאות משפט