מה הדין בסוגיית ביטול הכרעת דין בהעדר הנאשם ? לנאשם מוקנת הזכות להיות נוכח במהלך משפטו. אולם,נאשם שהוזמן לתחילת משפטו ולא התייצב, מותר לדון אותו שלא בפניו,בין היתר,אם ביקש שמשפטו יתנהל שלא בפניו והוא מיוצג ובית המשפט סבור שלא יהיה בשפיטתו שלא בפניו משום עיוות דין. סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],תשמ"ב- 1982 דן בהליך של הגשת בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין , אשר ניתנו בהעדר הנאשם ושהוגשה תוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין. בית המשפט יבטל את פסק דינו אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי ההתיצבות או אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. מכאן,קיימת פרוצדורה הקבועה בחוק ,לפיה ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הכרעת דין בהעדר: 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט הראשי מיבלום;בש"א 1004/98 (תשנ"א / 86 - 84 - 8)) מיום 19.8.1998 . 2. בחודש אפריל 1991 הגישה המדינה שלושה כתבי אישום כנגד המבקשת וכנגד מנהל ממנהליה ,בגין עבירות על פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש],תש"ל- 1970 ותקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה),תשמ"ח- 1988. בהליכים בפני בית הדין האזורי ייצג את המבקשת עו"ד א. בן-ארי. בדיון שהתקיים ביום 10.6.1991 ביקשו הצדדים לאחד את הדיון בשלושת התיקים. עו"ד בן-ארי,אשר ייצג את המבקשת, הודה בעבירות שיוחסו למבקשת בכתבי האישום ,במסגרת עסקת טיעון. על סמך ההודאה ,הרשיע בית הדין האזורי את המבקשת בעבירות שיוחסו לה בשלושת כתבי האישום שהדיון בהם אוחד. בית הדין קמא הטיל על המבקשת בשלושת התיקים קנס כולל בסך של 3,000 ש"ח. בנוסף נקבע,כי הקנס ישולם בשלושה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.9.1991. 3. ביום 2.7.1998 הגיש עו"ד א.קליין ,ב"כ המבקשת דהיום , לבית הדין האזורי "בקשה לביטול פסה"ד שניתן בהעדר ומבלי שהמבקשת זומנה לדין ולחלופין למתן פטור מתוספת הקנס בהתאם לסעיף 69 לחוק העונשין במעמד המבקשת בלבד ולעיכוב ביצוע גזה"ד עד לסיום הדיון". בית הדין התבקש לבטל את פסק הדין מיום 10.6.1991,שניתן בהעדר המבקשת ,מבלי שכתבי האישום הומצאו לה ומבלי שהודאתה באישום כל שהוא. לטענת מנהל המבקשת ,לעו"ד בן-ארי לא ניתן יפוי כוח מטעם המבקשת ,הוא לא קיבל את הסכמתה להודות באישומים ולהגיע לעסקת טיעון ,לא הודיע למבקשת כי אכן נעשתה עסקת טיעון וכי ניתן פסק דין כנגד המבקשת ונפסק כי עליה לשלם קנס. רק בחודש יוני 1998 נודע למבקשת כי הוטל עליה קנס ,עת הגיעה למשרדי המבקשת לראשונה דרישה לתשלום הקנס מהמרכז לגביית חובות .סכום הקנס עומד כעת על סך של 24,000 ש"ח. 4. לטענת ב"כ המדינה בדיון שהתקיים ביום 10.6.1991 היא ערכה עם עו"ד א. בן-ארי עסקת טיעון בשם שני הנאשמים,לפיה יימחק המנהל מכתב האישום ,המבקשת תודה בכתב האישום המתוקן והקנס המוסכם יעמוד על 3,000 ש"ח. לעסקת הטיעון ניתן תוקף לאחר שעו"ד בן-ארי הודה בשם המבקשת. 5. בית הדין קמא,בהחלטתו מיום 19.8.1998 , דחה את הבקשה ,תוך שאימץ את האמור בתגובתה של ב"כ המדינה. בית הדין קמא הוסיף כדלקמן: "אין הסבר מניח את הדעת ,בתצהיר שתומך את הבקשה ,לשיהוי הרב בהגשת הבקשה,בפרט נוכח העובדה כי המבקשת אינה יכולה לטעון כי לא ידעה על ההליך הפלילי,ומפליא שלא בררה- בכל מקרה-מה קרה בבית הדין בהליך זה. לכן,אף אם נלך לשיטתה של המבקשת ,נראה כי המבקשת העדיפה שלא להתעניין,אפילו אצל בא כוחה(!),מה קרה,וטענותיה מלאכותיות ואינן מתיישבות עם שורת ההגיון". על החלטה זו בקשת רשות הערעור שבפני ובקשה לעיכוב הליכים. 6. לפני חזר ב"כ המבקשת על טענותיו ,כפי שהועלו בבית הדין קמא ,כי פסק הדין ניתן שלא כדין,בין היתר,מהטעם כי כתבי האישום לא הומצאו לה ואישורי המסירה שנועדו עבורה הוחזרו בציון "העתיק מגוריו לכתובת בלתי ידועה". ב"כ המבקשת הדגיש ,כי בחודש יוני 1998 נודע למבקשת לראשונה על גזר הדין והבקשה הוגשה ביום 2.7.1998 ,מיד בסמוך לגילוי. לטענתו של ב"כ המבקשת ,על-פי הדין הפלילי לא היה רשאי בית הדין קמא לדון את המבקשת בהעדרה,בלא שניתנה הודאה בכתב בכל העובדות בכתבי האישום או בלי שביקשה בכתב או בעל-פה שמשפטה יערך בהעדרה ובית הדין היה סבור כי לא יגרם לה עיוות דין. ב"כ המדינה מתנגדת לבקשה ובתגובתה מסרה כי בבירור שערכה עם עו"ד א. בן-ארי,נמסר לה כי הלה אכן ייצג את המבקשת ,לאחר שמונה על-ידי מנהל המבקשת,בכל ההליכים בפני בית הדין קמא וכי פרטי עסקת הטיעון היו ידועים למנהל המבקשת וכי עו"ד בן-ארי עדין מייצג את המבקשת בעניינים אחרים. 7. לאחר עיון בבקשה על נספחיה,בתיקי בית הדין האזורי,בהחלטה נושא הבקשה ובתגובה שהגישה המשיבה,אני מחליט ,כי אין ליתן רשות ערעור. 8. הטעמים להחלטתי: א. לא מצאתי כל טעות משפטית המצדיקה שמיעת ערעור. ב. לנאשם מוקנת הזכות להיות נוכח במהלך משפטו. אולם,נאשם שהוזמן לתחילת משפטו ולא התייצב, מותר לדון אותו שלא בפניו,בין היתר,אם ביקש שמשפטו יתנהל שלא בפניו והוא מיוצג ובית המשפט סבור שלא יהיה בשפיטתו שלא בפניו משום עיוות דין. במקרה דנן,המבקשת היתה מיוצגת על-ידי עורך -דין בבית הדין קמא. בית הדין סומך על דבריו של עורך-דין המופיע בפניו וטוען כי הוא מייצג נאשם,מודה באמור בכתב האישום ומגיע בשמו לעסקת טיעון. אף לאור האמור במכתבו של עורך-דין א. בן-ארי אל ב"כ המדינה ,מיום 28.10.1998 ,המאשר כי ייצג את המבקשת בהליכים בבית הדין קמא והאמור בתגובתה של ב"כ המדינה כי הלה עדיין מייצג את המבקשת בעניינים אחרים,לא מתקבלת על הדעת טענתו של ב"כ המבקשת,כי עסקת הטיעון נערכה ללא ידיעת המבקשת וכי גזר הדין לא הובא לידיעתה. ג. נימוקי בית הדין האזורי מקובלים עלי. בית הדין האזורי לא האמין לגרסתה של המבקשת. ערכאת ערעור ,ככלל, אינה מתערבת בקביעותיה של הערכאה הדיונית בנושא מהימנות. לא מצאתי במכלול הנסיבות דנן מקום לסטות מהכלל האמור. ד. נציין,סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],תשמ"ב- 1982 דן בהליך של הגשת בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין , אשר ניתנו בהעדר הנאשם ושהוגשה תוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין. בית המשפט יבטל את פסק דינו אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי ההתיצבות או אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. מכאן,קיימת פרוצדורה הקבועה בחוק ,לפיה ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם. במקרה דנן,אף על פי שהבקשה הוגשה לאחר המועד הנקוב בחוק,בחן אותה בית הדין קמא לגופה והחליט לדחותה. המקרה אינו מעלה כל שאלה בעלתחשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור. 9. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשת תשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 5,000 ש"ח.משפט פליליהכרעת דין