בקע מפשעתי ביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקע מפשעתי ביטוח לאומי: סגן הנשיא (קובובי): .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט לובוצקי - דן- יחיד; תב"ע מז/143-0) לפיו נקבע כי הבקע המפשעתי בו לקה המשיב ביום 29.5.1986מהווה תאונת עבודה במשמעות סעיף 40לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- .1968 .2סעיף 40הנ"ל אומר (במה שנוגע לענייננו) כי - "אין רואים בבקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם - הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל... עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך שבעים ושתים שעות מהופעת הבקע; 3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך שבעים ושתים שעות מהופעתם להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל-פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; אולם...". .3תביעתו של המשיב לדמי פגיעה בעבודה נדחתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי בשל אי-מילוי שני תנאים מאלה המנויים בסעיף 40, התנאי של "מאמץ לא רגיל" (פסקה [1] שבסעיף) והתנאי של קבלת טיפול רפואי "תוך שבעים ושתים שעות מהופעת הבקע" (פסקה (2) שבסעיף). בערעורו דנן, אין המוסד עומד עוד על הטענה שלא נתמלא התנאי הראשון,כך שלבירור עומדת אך ורק הטענה שלא נתמלא התנאי של קבלת טיפול רפואי תוך שבעים ושתים שעות מהופעת הבקע. .4העובדות הרלבנטיות לענייננו הן כי הבקע המפשעתי הופיע ביום 29.5.1986- יום ה' לשבוע - ואת הטיפול הרפואי קיבל המשיב לראשונה ביום ב' שלאחריו, .2.6.1986אין חולקין שחלפו למעלה משבעים ושתים שעות, ואף-על-פי-כן ראה השופט המלומד להכיר בתביעה מטעמים אלו: - " אם נתחשב בעובדה שהמדובר בסוף שבוע שבו שירותי הרפואה הסדירים אינם עובדים, הרי שהתובע נזקק לטיפול רפואי במועד. אולם, גם אם ילקח "יום השבת" בחשבון, הרי כאמור, תכליתו של התנאי כולה במישור ההוכחתי, ובמישור הזה אין כל פגיעה בזכות מוקנית של הנתבע, משום שזה סביר והגיוני כי הנפגע פונה לעזרה רפואית מיד לאחר שמתברר לו שגם מנוחת השבת אינה מועילה למכאוביו" (ההדגשה במקור). הדיבור "במישור ההוכחתי" הושאל, במותאם, מן האמור בדב"ע מו/89- 0[1], שמובאות הימנו הביא השופט המלומד כתנא דמסייע לקביעתו כי חרף חלוף המועד החוקי, נתמלא במקרה דנן, התנאי שבפסק (2) לסעיף 40לחוק ("תוך שבעים ושתים שעות"). .5ייאמר מיד: לא כי. אין הנמשל למשל דמי. בדב"ע מו/89- 0[1] הנ"ל נפסק שהמבוטח אמנם חרג מתחום שבעים ושתים השעות, אך היה זה מפאת נסיבות בהן, לדעת בית-הדין, נבצר מהמבוטח לקבל טיפול רפואי בעוד מועד, בבחינת מעשה של כוח עליון - ובשל כך, נסלח לו. ואילו כאן, עוסקים אנו בנושא שונה בתכלית: הכללת השבת בתחום שבעים ושתים השעות הסטטוטוריות, בפסיקתו של בית-הדין קמא, פסיקה עליה נסוב ערעור זה. .6את טיעונו השתית בא-כוח המוסד על סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א- 1981(להלן - חוק הפרשנות), שזו לשונו: ".10(ג) במניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל-פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה" בענייננו, הוסיף וטען, לא היתה השבת היום האחרון שבתקופה היום האחרון היה יום א' לשבוע והפניה לרופא היתה ביום ב'. .7אבן נכונה טענת המוסד ויש לקבלה. אמנם לא ב"ימים" ("ימי תקופה") מדובר בסעיף 40(2) כי אם בשעות - אך אין חולקין על כך ששבעים ושתים שעות הן שלושה ימים. לו רצה המחוקק להתיר את הרצועה, ולפטור את נפגעי הבקע המפשעתי מעולו של סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, רשאי היה לעשות כן, על-פי הוראות סעיף 1לחוק הפרשנות הקובע כי "חוק זה יחול לגבי כל חיקוק... אם אין הוראה אחרת לעניין הנידון ...". ואמנם כך עשה, באומרו בפיסקה (3) שבאותו סעיף 40, כי ההודעה למעביד או למוסד צריכה להימסר, אף היא, תוך שבעים ושתים שעות אך בכפוף לסייג האומר: "להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון, וכו'..." .8נביא לבסוף, מדברי בית דין בדב"ע מב/139- 0[2]: "אין 'לנכות' ממסגרת זמן זו, ימי שבת וחג כדי להגיע לשבעים ושתים שעות 'נטו'". .9הערעור מתקבל. אין צו להוצאות.בקע מפשעתיביטוח לאומיבקע