בקשה לביטול הליכי פשיטת רגל

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול הליכי פשיטת רגל: 1. עמדת המנהלת המיוחדת היא לבטל את הליכי הפש"ר; לעמדה זו הצטרף הכנ"ר; הטעםלעמדה זו הוא שמקור החובות של החייבת הם כתוצאה מביצוע עבירה פלילית בה הורשעה ובגינה אף ריצתה עונש מאסר ארוך (למעלה מ- 6 שנים). לבקשה לביטול הליכי הפש"ר הצטרף גם ב"כ הנושה שהגיש תביעת חוב. ותחילה הרקע להווצרות החוב. החייבת הגישה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה פושטת רגל. במסגרת הבקשה הצהירה החייבת כי "חובותי מגיעים לסך 1,210,570 ₪" וכי לה נושה אחד ותיק הוצל"פ אחד. מקור החוב היחיד עליו הצהירה, ובגינו פנתה להליכי הפש"ר הוא פסק דין שניתן ביום 6.2.06 "בעקבות תביעה נזיקית אשר הוגשה כנגדי ע"י ילדי (כאשר הזוכה בתיק הוא אחד מהם) וזאת על רקע קשירת קשר לרצח אביהם המנוח"; החייבת ציינה בתצהירה כי ריצתה מאסר של שש שנים ושבעה חודשים והשתחררה מהכלא "חסרת כל מנסה להשתקם ולהתקיים בכבוד" (סעיף 6 לתצהיר). 3. החוב היחידי עליו הצהירה, ובגינו פנתה החייבת להליכי פשיטת הרגל הוא כאמור החיוב שחויבה בפסק הדין בתמ"ש 6380/03 . פסק הדין בתיק תמ"ש הנ"ל ניתן על בסיס הרשעת החייבת בת"פ 68/96 ועל סעיף 42 א לפקודת הראיות הקובע כי ממצאים של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי; כבוד השופט רניאל קבע בפסק הדין כי החייבת "לא סתרה את האמור בפסק הדין הפלילי בשום דרך" ועל כן התייחס "לכתב האישום כאילו הוא הממצאים והמסקנות שמבקשים להסתמך עליהם" ועל יסוד אלה קבע כי החייבת "נושאת באחריות הנזיקית למותו. ועל שני הנתבעים [החייבת והאחר - א.נ.ח] לשאת בנזקי התובעים עקב פטירת המנוח". את האחריות להריגת המנוח קבע בית המשפט בפסק הדין לאחר שתאר את מעשי החייבת - כי החייבת ביחד עם אחר קשרו קשר לגרום לבעלה המנוח חבלה קשה וכך "השניים סיכמו שהנתבעת תשאיר באותו לילה את דלת ביתה לא נעולה, הנתבע יגיע באישון לילה ויכנס פנימה לחדר השינה, שם יביימו שניהם גניבה במקום..." וכך אכן ארע, הנתבע האחר הגיע כשברשותו סכין, פיזר מסמכים שונים כדי לביים גניבה ולאחר מכן דקר את הנתבע מספר דקירות "לאחר הדקירות עזב הנתבע את המקום והנתבעת (החייבת -א.נ.ח) שנשארה שם נמנעה מלהזעיק עזרה במשך שעתיים וחצי. מותו של המנוח נגרם מאיבוד דם פנימי וחיצוני... הנתבעים שניהם הורשעו בקשירת קשר לגרום למנוח חבלה מחמירה...הנתבעת הורשעה בסיוע להריגה" ובית המשפט קבע בתיק תמ"ש 6380/03 את אחריותה לפצות את הנושים וכלשונו "עקב מחדליה באי הזעקת עזרה למנוח המאבד דם למרות חובתה לעשות כן כאשתו, היא נושאת באחריות נזיקית למותו". בית המשפט קבע כי התובעים (הנושים עליהם הצהירה החייבת -א.נ.ח) זכאים לפיצוי מהחייבת וכי "לא רק שהנתבעים הרגו את אביהם של התובעים 1, 2 (הנושים- א.נ.ח) הם גם עשו זאת בצורה שהניחו לו לדמם למוות בבית המשפחה. אובדן האב אינו מעשה חד פעמי. יום יום למשך שארית חייהם יהיה האב חסר להם, ויום יום הם ישאו את חרפת הדרך שבה אימם מולידתם גרמה להריגת אביהם" ומשכך חייב בית המשפט את החייבת בתשלום פיצויים לכל אחד מבניה בסך 350,000 ₪, וכן חייב את החייבת לשלם לחמיה סך של 60,976 ₪ בגין אבדן תמיכה. (הציטוטים בסעיף זה הם מתיק תמ"ש 6380/03 -א.נ.ח). 4. עוד לציין כי גם בית המשפט העליון התייחס לחייבת בערעורה על גזר הדין ואמר "סקירת הפרשה בכללותה תלמדנו כי המערערת (החייבת -א.נ.ח) היתה הרוח החיה - אם ניתן להתבטא כך - במעשה קטילתו של בעלה, וכי אשרף - אשר העריץ את דודתו בדרה - שימש כלי בידה לביצוע זממה. חסד נעשה עם בדרה לעת שהורשעה אך בסיוע לקטילתו של בעלה, ולדעתנו עונש של 10 שנות מאסר הולם את מעשיה הרעים. אם כך ככלל, לא כל שכן שבדרה צפתה בבעלה גוסס ושותת דם ובמשך שעות לא הזעיקה עזרה להחיותו" (ע"פ 6575/97). כך התייחסו בתי המשפט למעשי החייבת. 5. הכנ"ר אמנם הסכים למתן צו כינוס שניתן ביום 25.6.09, והחייבת שוהה בהליכים אלה מאז, אלא שבדיון שנערך לפני ביום 18.3.10 ומשהובררו פרטי מקור החוב התנגדה המנהלת המיוחדת וגם הכנר להכרזת החייבת פושטת רגל, בשל מקור החוב שנוצר עקב מעשים פליליים וכי לא ניתן יהיה לסיים את ההליכים בדרך של הפטר, משכך ציינתי כי "נראה כי הדרך הנאותה בנסיבות התיק היא סיומו בדרך של הצעת הסדר נושים" ואפשרתי לחייבת להוותר תחת הגנת הפקודה ולבוא בדברים עם הנושים. אין מחלוקת אשר לנסיבות בהן נוצר החוב היחידי עליו הוצהר ואין מחלוקת כי היקף החוב ולמעשה הקריסה הכלכלית שבגינה פנתה החייבת להליכי הפש"ר נובעת ממעשיה כמתואר בכתב האישום בת.פ. 68/96 בהכרעת הדין ובגזר הדין, בפסק הדין של בית המשפט העליון ע"פ 6575/97 ובעקבותיהם בפסק הדין - תיק תמ"ש 6380/03 - שקבע את גובה החוב. אין ספק כי ביצוע העבירות שבגינן הורשעה, ועל בסיסן נקבע בתיק תמ"ש 6380/03 גובה הפיצוי שעל החייבת לשלם לתובעים - נושיה היחידים עליהם הצהירה עם כניסתה להליך כאן, שומטת כליל את הבסיס לטענה של תום לב ביצירת החובות, ואין לאפשר לטעמי, לחייבת בשום דרך לסיים הליך זה בדרך של הפטר כשהחוב האחד והיחיד הוא החוב לילדיה וחמיה בגין המעשים שביצעה. ממילא אין מקום לאפשר 'פתיחת דף חדש בחיים' במסגרת הליכים אלה, והמקום הנכון והראוי לאפשר סוג של סיום פרק זה הוא בדרך של מגעים עם הנושים, בני משפחתה, והגעה להסכם כלשהו, כפי שהצעתי בדיון הקודם. 8. מושכלות יסוד בהליכי פשיטת הרגל הן כי בקשת חייב להכריזו פושט רגל הוגשה בתום לב ולא על מנת לנצל את ההליך לרעה. דרישת תום הלב מתייחסת הן לתקופה עובר להליכי פשיטת רגל ובדיקת נסיבות יצירת החובות והן בתקופה שלאחר פתיחת הליכי פשיטת הרגל. "בחינת תום לבו של החייב באשר לאופן היווצרות החובות קודם להליכי פשיטת הרגל... עניינה בהיבטי הצדק וההגינות כלפי הנושים בעצם יצירתם של החובות, כמו גם בבחינת התנהלותו של החייב בשלב הדרדרותו הכלכלית מבחינת העקרונות הכלליים של תקנת הציבור והשמירה על החוק. היבט זה קשור קשר הדוק לעקרון לפיו "בל יצא חוטא נשכר", העובר כחוט השני בכל תחומי המשפט. אדם שיצר את חובותיו בחוסר תום לב, ופגע בכך בנושיו, ואפשר אף עבר על החוק ופגע בתקנת הציבור הכללית, לא ראוי שיזכה ביתרונותיו של הליך פשיטת הרגל, שנועד, בין היתר, לשיקומו הכלכלי-חברתי" (ע"א 7994/08 דוד גוטמן נ. הכנ"ר ). 9. בענייננו ולמקרא דברי בית המשפט לעניני משפחה בתיק תמ"ש 6380/03 שקבע את מקור החובות ולמקרא דברי בית המשפט העליון בהתייחסו למעשיה (ע"פ 6575/97) כמצוטט לעיל אין ספק כי החייבת עברה עבירה חמורה ביותר שבעקבותיה חויבה לשלם לנושיה (בניה וחמיה) את נזקיהם כפי שנקבע; אין גם מחלוקת כי בית המשפט לא הסיר מהחייבת את האשמה המוסרית לאירוע המוות כשקבע כי החייבת היתה "הרוח החיה.. במעשה קטילתו של בעלה" כי האחיין היה אך "כלי בידה לביצוע זממה" וכי "מעשיה רעים" בעיקר כש"צפתה בבעלה גוסס ושותת דם ובמשך שעות לא הזעיקה עזרה". מכאן שאין לדבר על יצירת החובות בתום לב, שכן "...ההנחה הבסיסית היא כי חייב אשר הפעילות שהביאה ליצירת חובותיו הייתה בלתי חוקית, אינו זכאי להגנה במסגרת הפקודה, שאם לא כן יצא חוטא נשכר..." אמנם "ייתכנו מקרים בהם, בשל שיקולים אחרים, יוכרז פושט רגל גם אדם שיצר חובותיו תוך ביצוע עבירות פליליות, אולם זאת רק במקרים בהם אין מדובר באי חוקיות של ממש, הנוגדת באופן מהותי את תקנת הציבור. לשם כך יש להביא בחשבון, את חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה, האם מדובר באי חוקיות קבועה או חד פעמית באופייה, את עוצמת הקשר בין אי החוקיות של העסק ובין יצירת החובות..." (פש"ר (י-ם) 6409/09 רוזנברג נ. הכנ"ר [ההדגשה אינה במקור -א.נ.ח]) . 10. לטעמי, העובדות בבסיס יצירת החובות אינם יכולים להתיישב עם מתן הפטר למי שאין לו כל חוב אחר למעט החוב שנוצר בעקבות העבירה הפלילית שבה הורשעה החייבת ושבגינה חויבה לשלם פיצויים לבניה ולחמיה. אני שבה ומציינת כי הדרך הראויה לסיים חיוב זה הוא בדרך של הסדר עם הנושים, אולם דרך זו אינה רלוונטית להליכי הפש"ר בעת הזאת לאחר שאפשרתי לה לעשות כך אך היא לא ניצלה ההזדמנות. 11. העבירה שביצעה החייבת ובה הורשעה, היא כאמור המקור לחוב היחידי ולכניסתה להליך זה ולטעמי יש משמעות ערכית להתייחסות למעשים שביצעה החייבת, לעובדה כי המעשים שעשתה היו נגד בעלה וגרמו לנזק לילדיה שלה- הם הנושים (כפי שתאר בית המשפט את ההשלכות של מעשיה על בניה בתיק תמ"ש 6380/03 -צוטט בסעיף 3 לעיל) ולא ניתן לדבר במקרה זה על תום לב ביצירת החובות בקשר לחייבת הזאת. כפי שאמר בית המשפט בע"א 6021/06 דגנית פיגון נ. הכנ"ר : "תום לב בהליכי הפש"ר אינו מושג העומד לעצמו, מבודד מערכי השיטה. הוא משולב ומתמזג בתפיסה הכללית של שיטת המשפט כולה, המחייבת אדם לנהוג בהגינות במגעיו עם זולתו, כתנאי לנכונותה של השיטה לבוא לעזרתו בעת צרה"; והייתי מייחסת את האמירה הזו למעשי החייבת בגינם הורשעה. 12. מכל האמור - ולאחר שהחייבת לא הגיעה להסדר כלשהו עם הנושים (ילדיה וחמיה) הגם שאפשרתי זאת - אני רואה לבטל את הליכי הפש"ר. יאמר כי ההסבר לכך שהחייבת לא הציעה כל הסדר (הסבר שלא ראיתי לקבל) היה כי מאז הדיון "לא הצלחנו לאתר את עו"ד בסטוני שהוא ב"כ 2 הנושים. המשרד סגור אז לא היה עם מי לדבר. אין לחברי יפוי כח לייצג את הנושים, עו"ד בסטוני מייצג אותם" (עמ' 5 ש' 16- 18) ומנגד דברי ב"כ הנושים כי המשרד פעיל וכי "ניתנו לו כל האפשרויות להציע הצעות..." והיא לא ניצלה אותם ומשכך עמדו הנושים על בקשתם לבטל את ההליכים לאחר שחלף פרק זמן ארוך, כדי לאפשר להם לפעול באופן משפטי נגד החייבת. 13. לפני סיום אציין כי ב"כ החייבת עמד על כך שהערעור שהגישה החייבת על החלטת המנהלת המיוחדת ישמע בטרם החלטה על המשך ההליכים; הגם שבדיון דחיתי את בקשתו, ואין צורך לחזור על החלטה זו וממילא מתייתר הדיון בערעור לאור החלטה זו לביטול ההליכים, ראיתי לומר מעבר לצורך, כי מהות הערעור מדגישה כשלעצמה את כוונתה היחידה של החייבת בכניסה להליכים אלה, קרי, לקבל סוג של פטור מפיצוי הנושים - בניה, שכן עיקרו של הערעור נסב על החלטת המנהלת המיוחדת לאשר את מלוא תביעת החוב -הוא סכום פסק הדין, לשלושת התובעים בפסק הדין, כפי שחויבה על ידי בית המשפט, שלא כמו עמדת החייבת כי יש לאשר רק את תביעת החוב של חמיה (על סך של כ-60,000 ₪) מאחר שהבנים הוספו לתביעת החוב באיחור. אין ספק כי גם באלה יש להצביע על מידת תום הלב ועל מטרת כניסת החייבת להליכים אלה - נסיון לקבל הפטר בגין חוב 'מופחת'. 14. כאמור אני מקבלת את עמדת הנושים, המנהלת המיוחדת והכנ"ר ומבטלת את הליכי הפש"ר. הכספים שנמצאים בקופת בכינוס יועברו לתיק ההוצל"פ לאחר תשלום שכר המנהלת המיוחדת והכנ"ר. פשיטת רגל