קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להבהרת פס''ד: לפניי בקשת עיריית תל אביב (להלן: "המבקשת") להבהרת פסק דינה של כב' השופטת סאמט מיום 22.5.08, שניתן במסגרת תיק עב 11399/06- אברהם כהן נ' עיריית תל אביב. המבקשת טוענת כי הבקשה מוגשת בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"). מנגד, מר אברהם כהן (להלן: "המשיב") הגיש מצידו בקשה למחיקת הבקשה על הסף בשל חוסר סמכות. העובדות לענייננו: ביום 7.8.06 הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת (תיק עב 11399/06) לתשלום שכר עבודה ורכיבים נוספים. הצדדים ניהלו ביניהם מו"מ במטרה להגיע לפשרה בתיק, והסכמות הצדדים הועלו על הכתב במסמך שכותרתו הסדר לסיום העסקה (להלן: הסכם הפרישה). המסמך נחתם על ידי הצדדים, ואף קיבל תוקף של פסק דין, וזאת בהתאם להחלטה של כב' השופטת (בדימוס) ורדה סאמט מיום 22/5/08 (להלן: "פסק הדין"). לימים התברר כי קיים פער משמעותי בין האופן שבו המבקשת מפרשת את ההסכם הפרישה לבין האופן בו מפרש אותו המשיב. המבקשת ביצעה את התשלומים בהתאם לאופן בו היא מפרשת את ההסכם, וביום 14.9.09 הגיש המשיב כנגד המבקשת בקשה לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק הוצל"פ 01-15582-49-3). ביום 18.11.09 הגישה המבקשת, במסגרת תיק ההוצל"פ (היא החייבת בתיק ההוצל"פ), בקשה בטענת "פרעתי" ובה טענה כי קיימה את מלוא חיוביה על פי פסק הדין. ביום 31.5.11 התקיים הדיון בתיק ההוצל"פ בפני כב' רשם ההוצאה לפועל סומך עדי. בהחלטה, שניתנה במעמד הדיון, קבע הרשם כדלקמן: "לעמדת החייבת כאמור אין זה מסמכותו של רשם ההוצל"פ לדון בסוגיות הקשורות בפרשנות אומד דעתם של הצדדים בעת כריתתו של ההסכם וסמכות זו שמורה לבית הדין. אם כך, לא השכלתי להבין מדוע היה מקום להגיש בקשה זו או לחילופין להימנע מהגשת בקשה מתאימה ביחס לכוונות הצדדים בהסכם, משך תקופה ארוכה זו, לבית הדין. היום בדיון העלתה החייבת טענותיה אלו ביתר שאת ויכול וטעם יש בהם, אלא שאיני יכול להתעלם מהשיהוי הרב בהתמשכותם של ההליכים ובפרט לנוכח העובדה שבסמוך למועד הגשת הבקשה בטענת הפרעתי ניתן צו לעיכוב הליכים כנגד החייבת לנוכח הפקדת ערובה כספית ומעברו השני של המטבע נותרה יתרת חוב בסכום של 270,000 ₪ נכון להיום שטרם נפרעה וכל עוד סוגיית הפרעתי לא נדונה מקומה להשתלם לזוכה. אשר על כן ועל מנת לאזן בין האינטרסים של הצדדים סבורני כי אין מקום לחסום את החייבת מפני פניה לבית הדין אלא שיש להתחשב בזמן הניכר שעבר מאז פתיחתו של תיק זה והגשת הבקשה על ידה ועיכובם של ההליכים במשך תקופה זו ומשום כך קובע אני כדלקמן: א.בתוך 45 ימים מהיום תפנה החייבת בבקשה מתאימה לבית הדין האזורי לעבודה ביחס לפרשנות ההסכם בסוגית הסעיפים השנויים במחלוקות בין הצדדים. ב..". ביום 28.11.11 הגישה המבקשת את הבקשה דנן וזאת, לטענתה, לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. לטענתה, על בית הדין ליתן הבהרות לגבי פסק הדין אשר אישר את הסכם הפשרה בין הצדדים. המבקשת טוענת כי יש להבהיר את הסוגיות העולות בהסכם הפשרה הנוגעות להפרשה לקרן השתלמות ולקופת תגמולים; תשלום מיוחד; ופדיון ימי חופשה. מנגד, המשיב טוען כי בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, רק בידו של רשם ההוצאה לפועל לפנות בבקשת הבהרה ולא למי מהצדדים. לכן, לטענתו, משלא נעשה כך במקרה דנן הרי שדין הבקשה להידחות מחוסר סמכות. דיון והכרעה: כפי שיפורט להלן, דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי בפוסקו את פסק דינו, סיים בית הדין את מלאכתו ואין הוא רשאי להבהיר עוד את פסק הדין (בג"צ 897/78 אליהו יגאל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לג (2) 6; דב"ע מט/9-145 ההסתדרות הכללית נ' חברת שקם בע"מ ואח', פד"ע כא 257; דב"ע מו/3-80 מרום שירותי תעופה בע"מ- פינקלשטיין, פד"י יח 73, 77). הכלל האמור נועד להגשים את הרעיון בדבר סופיות הדיון והצורך למנוע התדיינויות נוספות בעניין שכבר הוכרע בו. לגבי פסק דין המאשר פשרה, ההלכה היא כי משניתן פסק דין להסכם פשרה- שני פנים לפסק הדין: האחד- זהו פסק דין לכל דבר ועניין; והשני- זהו הסכם שהושג בין הצדדים (דב"ע מה/3-79 טמיר- מ"י, פד"ע יז 120). עם אישור הפשרה גמר בית הדין את מלאכתו ואין לבוא אליו עוד לשם ביצועה, אלא במקרה שנקבע הדבר בפשרה עצמה (דב"ע נג3-96 ראיק יוסף ח'מיס נ' בית הספר התיכון "טרה סנטה" פד"ע כו 255 (להלן: "עניין ח'מיס"). בעניין ח'מיס ציין בית הדין הארצי כי לכלל האמור מספר חריגים: "א.בית הדין מוסמך לתקן טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת, על פי הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, החל בבית הדין לעבודה על פי סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969..; ב.בית הדין מוסמך לתת הבהרה לפסק דינו על פי פנייה של ראש ההוצאה לפועל, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז 1967, ותקנה 20 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (דב"ע מד/ 3-144 כהן-עיריית כפר סבא, פד"ע כד 429, 431, בעמ' 431; ג. כאשר דיני ההוצאה לפועל אינם חלים (סעיף 7 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), התשי"ח-1958) 'מסורה היוזמה לבעל הדין לפנות לבית המשפט, כדי שיבהיר, על דרך ההצהרה את פסק דינו ובכך יתאפשר יישומו'..". ההדגשה לא במקור- א' ד"ט). בענייננו, כאמור, המבקשת סומכת את בקשתה על החריג הקבוע בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. הסעיף קובע כדלקמן: "היה רשם ההוצאה לפועל סבור שפסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו, רשאי הוא לפנות בכתב לבית המשפט שנתנו כדי לקבל הבהרה; אין בפנייה זו כדי לעכב את ביצועו של אותו חלק של פסק הדין שאינו טעון הבהרה". תקנה 20 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 קובעת כדלקמן: "פנה ראש ההוצאה לפועל לבית המשפט לשם קבלת הבהרה, יציין את חלק פסק הדין הטעון הבהרה, ובית המשפט לפני שישיב, יתן לצדדים הזדמנות להשמיע את טענותיהם לפניו; תשובת בית המשפט תהווה חלק מפסק הדין בכל הנוגע לביצועו; העברת פסק הדין להבהרה לא תעכב את ביצועו ככל שהוא ניתן לביצוע כולו או חלקו, בלא הבהרה. ". ההוראות האמורות חלות על פסקי דין של בתי הדין לעבודה, בהתאם לסעיף 37 לחוק בתי הדין לעבודה, תשכ"ט 1969. עינינו הרואות כי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל מאפשר פנייה לבית הדין למתן הבהרה לפסק דינו, אך בקשה כזו צריכה להיות מוגשת ע"י ראש ההוצאה לפועל ולא ע"י בעל הדין או בא כוחו. ראו לעניין זה רע"א 6856/93 בנימין חוטר נ' גבריאל מוקד, פ"ד מח(5) 785 : "..מקום בו הבנת החיוב ופרשנותו אינם עולים מתוך פסק הדין ונסיבותיו, רשאי ראש ההוצאה לפועל לפנות לבית המשפט לצורך הבהרת פסק הדין. במקרים של חוסר בהירות יידרש אפוא השלב השני באכיפת החיוב, היינו שלב הבהרת פסק הדין לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. הפנייה לפי סעיף 12 הינה של ראש ההוצאה לפועל. היא איננה פניית הצדדים עצמם..". ראו לעניין זה גם רע"א 103/03 יהושוע פירו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, מיום 27.4.03): "הליך זה היה שגוי מן הטעם שעל בעל דין הסבור שהחלטה צריכה הבהרה, לשכנע תחילה את ראש ההוצאה לפועל שרק בידו לפנות לבית המשפט בבקשת הבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל (ראה ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב 667..". באשר להליך לפיו ראוי לפעול לצורך הבהרת הסכם שאושר בפסק דין, נקבע בעניין ח'מיס כי: "משהתעורר צורך בהבהרת הסכם שאושר בפסק דין, יכול בעל הדין הנוגע בדבר לפנות ללשכת ההוצאה לפועל 'כדי להניעה לבקש מבית המשפט הנוגע בדבר כי יבהיר את פסק דינו או חלק ממנו (סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967)' או 'לפנות מחדש לערכאות בהליך כסדרו כדי לטעון לשינוי נסיבות מהותי ולבקש את הסעד הנובע מכך' (ע"א 149/88, בעמ' 292). כמו כן, פתוחה בפני בעל דין הדרך לפתוח, בנסיבות המתאימות, בהליך של המרצת פתיחה לפי תקנה 252 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולבקש 'החלטה בשאלה של פירוש הנובעת מתוך המסמך' (י' זוסמן, שם בעמ' 108-106; לעניין אימוץ הליך דיון של המרצת פתיחה בבית הדין לעבודה, ראו דב"ע נב/3-60 ההסתדרות הכללית- ברזילי, פד"ע כג 475)". יצוין, כי אינני מקבלת כלל את טענת המבקשת לפיה בקשה דנן הוגשה על פי הוראתו של רשם ההוצאה לפועל. כל שצוין בהחלטת הרשם הוא כי המבקשת תפנה לבית הדין בבקשה מתאימה, ביחס לפרשנות ההסכם והסעיפים השנויים במחלוקת בין הצדדים. כאמור, המבקשת בחרה בהליך שאיננו ההליך המתאים בנסיבות העניין. אשר לבקשה החליפית, להתיר את הגשת הבקשה דנן כהמרצת פתיחה, אציין, כי בשלב זה אין בידי לקבוע באם המסגרת המשפטית המתאימה להכרעה במחלוקת שבין הצדדים היא בהמרצת פתיחה. על פני הדברים, אפשר שעל מנת להכריע בשאלות הנוגעות לאומד דעתם של הצדדים להסכם הפרישה, יהיה צורך לשמוע עדויות באשר לנסיבות החתימה על ההסכם. מכל מקום אינני רואה צורך להכריע בעניין כעת, כאשר הבקשה התלויה ועומדת בפני היא בקשה להבהרת פסק דין. סוף דבר: הבקשה להבהרת פסק דין נדחית. המבקשת תשלם למשיב הוצאות בקשה זו לרבות שכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪. בקשת הבהרה