קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה להזמנת עדים: 1. תיק זה קבוע לשמיעת ההוכחות ליום 16.11.98, על-פי החלטה שניתנה ביום 13.7.98. רק ביום 8.11.98 הוגשה בקשה מטעם הנתבעים להזמנת העדים, שאותם ברצונם להעיד במהלך המשפט, תוך התחייבות לבצע מסירה אישית. הבקשה נדחתה מן הטעם, שגם עד זכאי לקבל הזמנה למשפט מבעוד מועד ולהערך בהתאם, מבחינת יומנו ויתר צרכיו. מכיוון שבבקשה לא נכלל הסבר לסיבת האיחור בהגשתה, לא הותרה ההזמנה למרות ההצעה לבצע מסירה אישית. עתה מונחת לפני בקשה חוזרת בנדון, שבה מוסבר, כי מכיוון שהתנהל משא-ומתן, שסיומו הוערך בהצלחה, לא נשלחו הזמנות לעדים ובשל כך נוצר האיחור. לאחר שהתברר לבסוף, כי לא עלה בידי הצדדים לגבש ביניהם הסכם פשרה, הוגשה הבקשה לזימון העדים. 2. תקנה 182(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, קובעת חובת המצאת הזמנה לעד "זמן מספיק לפני המועד הנקוב בה ... כדי ליתן לו שהות מספקת להתכונן ולהגיע למקום הנדרש". הווי-אומר, שלא רק נוחות הצדדים ומיצוי הדיון בבית המשפט הם הקובעים והמכריעים בנדון, אלא יש לאזן זאת גם עם נוחיותו ועם צרכיו של העד, אינטרס של מי שאיננו צד להליך המשפטי. בנסיבות שלפנינו הודע על מועד המשפט זמן ניכר מראש ולא נראית מניעה, אפילו אם התנהל משא-ומתן רציני ואינטנסיבי, לשגר לעדים הזמנות זמן סביר מראש, תוך ציון האפשרות לכך שההזמנה תבוטל. במקרה שכזה היה מתקיים האיזון, בין האינטרס המשפטי לבין האינטרס של העד, שלעתים לא מעטות יש לו עניינים פרטיים לרוב וגם הוא אינו צריך להיות פנוי תמיד להזמנה מיידית וקצרת מועד, ליתן עדות בבית המשפט. 3. עם זאת, קיימות כמובן נסיבות מיוחדות שבהן אין מנוס אלא להעדיף את הליך הדיון המשפטי המהיר על פני נוחיותו של העד. כך הם פני הדברים במקרים דחופים ויוצאי דופן, שאז קובעת תקנה 182, כי אם "דרש בעל-דין הזמנת עד במועד שהוא פחות מ15- ימים לפני התאריך שנקבע לברור המשפט, רשאי בית המשפט או הרשם לסרב להוציא את ההזמנה; הוצאה הזמנה, לא תשמש אי הענות של העד להזמנה עילה לדחיית ברור המשפט, אלא מטעמים מיוחדים שירשמו". הנה-כי-כן, הכלל הנו שאין להטריח עד לעדות בבית המשפט בהתראה הקצרה מ15- יום, אף אם לבית המשפט נותר שיקול הדעת לעשות כן במקרים ראויים. גם אז, אי ההתייצבות אינה יכולה לשמש עילה לדחיית ברור המשפט. פרקליטם המלומד של הנתבעים מפנה לסנקציה שבסיפא, אולם עדיין אין בבקשה שכנוע מספיק מדוע יש להחיל, בתוקף שיקול הדעת, את היוצא מן הכלל, שעה שהמדובר בהזמנה ששוגרה באיחור, אך מכיוון שנוהל משא-ומתן. ניהול משא-ומתן בין הצדדים לפני מועד ההוכחות או במהלך המשפט הנו דבר רגיל ושגרתי, על-כן אין בו הצדקה להמנע מלהזמין עדים מבעוד מועד ואגב כך לחסוך מהם פגיעה מעבר למידה. אנו ערים כמובן לכך, שאם תותר ההזמנה לעדים יתייצבו רובם, מתוך כיבוד החלטות בית המשפט, ובכך ינוצל הזמן לשמיעת הראיות. ואולם, בכך בלבד אין לדעתנו כדי להצדיק את הפעלת שיקול הדעת באופן העלול לפגוע בהם מעבר לנדרש. זהו לדידנו האיזון הראוי בנסיבות שלפנינו. 4. יצוין עוד, כי באמור אין עדיין כדי למנוע מבאי-כוח הנתבעים לפנות אל העדים ישירות, על-מנת לבקשם להתייצב לעדות במשפט, אלא, שכאמור לא ראינו הצדק לשגר אליהם הזמנה רשמית מטעם בית המשפט. עוד אין באמור, כדי להסיק שעדות העדים האמורים, כולם או מקצתם, לא תתאפשר במועד מאוחר יותר, בכפיפות לשמיעת טענות ועמדות הצדדים בנדון. בנושא זה יהא בוודאי לבא-כוח התובעת מה לומר. יוטעם בנוסף, כי האמור לעיל חל גם על מי שהוזמן להמציא מסמכים בלבד, שכן איסוף מסמכים והכנתם הנם גם כן פעולות הדורשות זמן ומשאבים מהעד, שיש לאפשר לו לבצעם תוך פרק זמן מתקבל על הדעת ולמזער כפי הנקוב בתקנות. לפיכך, גם לעניין זה לא ראינו טעם להחיל את היוצא מן הכלל. 5. פועל יוצא מן הנאמר הנו, שלא מצאנו להורות על משלוח הזמנה פורמלית לעדים, לישיבה הקרובה, מן הטעם שבעניין דידן גובר האינטרס הכללי של העדים, לא להיות מוטרדים ומוזמנים בהתראה קצרה למדי, באין הצדק המניח את הדעת לכך. 6. לאור האמור נדחית גם הבקשה החוזרת להזמנת עדים במסירות אישיות.עדיםדיוןהזמנת עדים