בקשה להחזרת רישיון נהיגה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להחזרת רישיון נהיגה: מונחת בפני בקשתו של המבקש להשיב לידיו את רישיון הנהיגה שלו אשר נפסל מנהלית ביום 25.11.10 לתקופה של 60 יום. הרקע לפסילה המנהלית הנ"ל הוא אירוע תאונתי אשר בו היה מעורב רכב אשר היה בחזקתו הבלעדית של המבקש כרכב אשר שייך אמנם למעסיקתו של המבקש אך לדברי המבקש מדובר ב"רכב שצמוד" אליו ורק הוא נוהג בו. (ראה לענין זה את הודעתו של המבקש במשטרה מיום 25.11.10 שורות 17-18). לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי אכן אירע לכאורה אירוע תאונתי אשר בו היה מעורב הרכב הנ"ל וזאת באופן של פגיעה של רכב זה ברכב חונה. (תצלומים של נזקי התאונה מצויים בתיק החקירה). כרקע נוסף להבנת העניין אוסיף ואפרט את הדברים הבאים העולים לכאורה מחומר החקירה : - לאחר התאונה נמצא רכבו של המבקש באתר התאונה כשהוא נעול. - לא נמצאו לכאורה סימני פריצה ברכבו של המבקש. - עדת ראיה ציינה כי שמעה בעת האירוע רעש של פגיעה, הביטה והבחינה בבחור צעיר וגבוה עם שיער קצוץ כשהוא מנסה להניע את הרכב (רכבו של המבקש ע.נ.) , ומשלא עלה הדבר בידו, עזב רגלית את המקום, ואח"כ, לאחר מספר דקות, חזר למקום, בדק את הרכב, נעל אותו, ושב והסתלק רגלית מהמקום. - מספר שעות לאחר האירוע התאונתי הנ"ל הגיש המבקש תלונה במשטרה בטענה כי רכבו נגנב. - בנו של המבקש מר רחמים מורדן הוא בלתי מורשה לנהיגה. (מעולם לא הוציא רישיון נהיגה). - מתצלומים שבהם צולם בנו הנ"ל של המבקש ואשר מצויים מחומר החקירה עולה לכאורה כי מדובר בבחור צעיר עם שיער קצוץ. - לדברי המבקש יש רק מפתח אחד לרכב (השני מצוי אצל המעסיקה) וכן יש קודן להנעת הרכב. - לדברי המבקש הוא ישן בעת הרלוונטית, וכן המפתח היה בכיסו, וכי ראה גם את בנו ישן בבית. - לדברי בנו של המבקש, כשבוע לפני האירוע ישב הוא במכונית, בכסא הנהג, ושמע מוזיקה, אך לדבריו מעולם לא נהג, אינו יודע כלל לנהוג, וגם לא יודע קוד הקודן ברכב. - לדברי המבקש אין הוא מאמין שבנו נהג ברכב. - המבקש ובנו הביעו הסכמה בחקירתם להיבדק בפוליגרף. - חקירת המשטרה בפרשה זו טרם הסתיימה. המחלוקת המהותית בין הצדדים בהליך שבפני התמקדה למעשה בשאלה האם למרות שניכר מחומר החקירה שלא המבקש הוא שנהג ברכב בעת האירוע, קיימת הצדקה לפסילה המנהלית של רישיונו. הצדדים טענו בפני בהקשר זה וזאת אגב הפניה כמובן לסעיפים 27 ב. ו-47 לפקודת התעבורה. ככל שהבנתי את מהותו של החשד של התביעה בפרשה זו, מדובר בחשד כי מי אשר נהג ברכבו של המבקש בעת האירוע היה לא אחר מאשר בנו של המבקש, וכי בשל היותו של הבן בלתי מורשה לנהיגה, נעשה ניסיון של המבקש לחפות ולגונן על בנו באמצעות הגשת תלונה למשטרה על כי רכבו נגנב. אודה על האמת - ואומר זאת בזהירות רבה מאוד ובכל הסתייגות ראויה אפשרית - כי בשים לב לעולה לעת עתה מחומר החקירה ניתן בהחלט להבין את הרקע שמביא את התביעה לחשד זה, (ויודגש: חשד). אלא שאם צודקת התביעה בחשדה זה אזי הכרח הוא גם לומר שהיא עצמה סבורה כי הלכה למעשה לא המבקש הוא זה אשר נהג ברכב וגרם לאירוע התאונתי דנן. ואם גירסת ההגנה וגירסת התביעה גם יחד (כל אחת במובן שונה) היא שלא המבקש נהג ברכב - כאשר עמדת התביעה היא כי לכאורה בנו של המבקש נהג ברכב, ואילו עמדת ההגנה היא כי הרכב נגנב (וננהג ע"י גנב שביצע את התאונה), אזי נדרש אני לשאול האם יש כאמור הצדקה לאשר את המשך פסילת רישיונו של המבקש אשר אליבא דכל הדעות (בעת הזו לכל הפחות) ניכר שלא נהג כלל ברכב בעת האירוע. כידוע, פסילה מנהלית נועדה למנוע סכנה לציבור מהמשך נהיגה ע"י נהג שביצע לכאורה עבירה נתונה בנהיגה .(וראה לענין זה כמובן את נוסחו של סעיף 47 לפקודת התעבורה). לא נעלמת מעיני הוראת סעיף 27 ב. לפקודת התעבורה לפיה אם נעשתה עבירת תעבורה ברכב רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה... זולת אם הוכיח מי נהג ברכב... או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו. מדובר כידוע בחזקה, ומדובר כידוע בחזקה הניתנת לסתירה. יתכן כי במשפט אשר יתקיים, אם יתקיים ,כלפי המבקש כנאשם, יעלה בידו לסתור את החזקה, ויתכן שלא. יתכן שיתברר כי הרכב נגנב, ויתכן שלא. יתכן שהמבקש יעמוד לדין על התרת נהיגה לבלתי מורשה לנהיגה, ויתכן שלא. יתכן שהמבקש אף יעמוד לדין על הגשת תלונת שווא על גניבת רכב, ויתכן שלא. בשלב זה כאמור טרם הסתיימה החקירה ונדרשת זהירות בכל אמירה. עיקרו של הענין שבפני הוא כאמור שאלת הצדקת המשך פסילתו המנהלית של המבקש מלנהוג. באשר לקיומן של ראיות לכאורה ביחס למבקש הרי שמחד גיסא ניכר שיש דווקא ראיות לכך שלא הוא נהג ברכב. מאידך גיסא ניכר שיש ראיות לכאורה לכך שתיתכן הרשעתו של המבקש כנאשם (לכשיוגש, אם יוגש, כתב אישום) באחריות לתאונה מכח אחריותו כבעל הרכב כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת התעבורה ועל פי הוראת סעיף 27 ב. לפקודת התעבורה. לטעמי, מקום שבו מצויה בפני המשפט דרך לבחון ולטפל באירוע הלקוח מן המציאות באיזמל מנתחים משפטי עדין כדי לרדת ולהגיע למהות ולהשיג את המהות, יש להעדיף דרך זו על פני שימוש בכלי שהינו פחות חד ופחות ממוקד. סעיף 27 ב. לפקודת התעבורה מאפשר - ובצדק - הרשעתו של נאשם בעבירה שנעשתה ברכב אף אם תמונת המצב העובדתית הלכאורית היא כי לא הוא ביצע הלכה למעשה עבירה זו , אלא שלא עלה בידו של אותו נאשם לסתור את החזקה דנן במשפט. אלא שההליך שבפני הוא הליך שונה, ועניינו פסילת רישיונו של נהג על יסוד כך שנחשד הוא בהתנהלות נתונה על הכביש בנהיגה , ובהתנהלותו זו בנהיגה (ובשים לב גם לעבר תעבורתי) מעיד הוא על עצמו כי המשך נהיגתו מהווה סכנה. במקרה שבפני ניכר כאמור כי הן התביעה והן ההגנה סבורות כי המשיב לא נהג ברכב ולא גרם לתאונה. החשד שהמבקש מחפה על בנו איננו חשד המעיד על דרך נהיגתו של המבקש בכבישים. נדרש אני לשאול עצמי לפיכך - בהציבי כאמור את המהות לנגד עיני - הכיצד אוכל לקבוע כי מהמשך נהיגתו של המבקש בכבישים נשקפת סכנה בנהיגה , שהרי אם כלל לא נהג ברכב אזי אין בפני אירוע נהיגה כלשהו ע"י המבקש ומדוע לפיכך יוסיף רישיונו להיות פסול כאשר אין לכאורה יסוד להצביע על סכנה מדרך נהיגתו . יתכן שהמבקש ישלם מחירים גבוהים מאד במשפט - באם יוגש כתב אישום ויורשע בדין - ואולם מחירים אלה אינם חלק מההליך שבפני. החזקה המצויה בסעיף 27 ב. לפקודת התעבורה נפקותה במקומו מונח ,ובמסגרת משפט ושמיעת ראיות ניתנת לנאשם אפשרות לסתור אותה. אלא שכאשר עסקינן בבחינה של פסילה מנהלית ובבחינה האם מנהג מסויים נשקפת סכנה באם יוסיף לנהוג, נדרשת לטעמי בחינה ממוקדת יותר אשר תשיג, ולא תחמיץ, את מטרת המחוקק, בהליך ספציפי זה, בהרחקתו של נהג מהכביש לתקופה נתונה בשל דרך נהיגתו בכבישים. אשר על כן, ועם כל ההזדהות עם תחושותיה של התביעה לנוכח חומר החקירה המצוי לעת עתה בידיה, אין בידי מנוס מלומר כי במישור המהותי - ובהליך הנתון שבפני - השכל הישר מכתיב כי באם לכל הדעות ניכר לכאורה שלא המבקש הוא שנהג ברכב, אזי יש לומר כי בראיות לכאורה לפיהן המבקש הוא שנהג ברכב וגרם לתאונה ועזב את המקום, יש יותר מאשר כירסום. לא מצאתי בפסקי הדין שהוגשו לי ע"י התביעה כדי הצבעה על דוגמא הדומה למקרה דנן במישור ההסכמה בין הצדדים על כי לא המבקש הוא שנהג ברכב אלא דווקא נהג אחר נהג בו. לכשתסתיים החקירה ובאם יועמד המבקש לדין ויורשע - ישלם את המחיר העונשי. בשלב זה כאמור, ובהליך שבפני, אין בידי לקבוע עפ"י הראיות שבפני כי מהמשך נהיגתו של המבקש בכבישים התעוררה סכנה בעקבות אירוע תאונתי זה. לאור כל המפורט ומנותח לעיל אני נעתר לבקשה להשבת רישיונו של המבקש לידיו.משפט תעבורההחזרת רישיון נהיגהרישיון נהיגה