בקשה להעברת הדיון לבית משפט לעניינים מנהליים בירושלים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להעברת הדיון לבית משפט לעניינים מנהליים בירושלים: בעתירה זו, שעניינה הימנעותו של המשיב ממתן רישיון להפעלת בית ספר למדעים וטכנולוגיה בדבוריה, על פי בקשה שהוגשה ביום 27/03/07 ובקשה לביטול צו סגירה שהוצא לבית הספר, הועלו שתי בקשות הנוגעות לשאלת הסמכות המקומית להיזקק לעתירה והפורום המתאים לבררה: בקשת המשיב להעברת הדיון לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, בטענה כי הוא המוסמך לדון בה מבחינת הסמכות המקומית ומנגד בקשת העותרים, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו על פי סעיף 6 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 (להלן: "החוק"), ויורה על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק. העברת העתירה לבג"צ: 1. הסעיף הרלבנטי, סעיף 6 לחוק קובע כדלקמן: "מצא בית משפט לענינים מינהליים, לבקשת בעל דין, היועץ המשפטי לממשלה, או מיוזמתו, כי עתירה מינהלית שבפניו מעלה ענין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת, רשאי הוא, לאחר שקיבל את תגובת בעלי הדין, להורות על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק". הסדרת מסגרת לימוד לתלמידי בית הספר, המתנהל בדבוריה, נשוא העתירה, היא סוגייה חשובה, ללא ספק; אולם, חשיבותה איננה בעלת מעמד או רגישות מיוחדים, המצדיקים העברת הדיון בסוגיה לבג"צ. מדובר בסוגיה שאיננה חורגת מעניינו הפרטני של בית הספר המדובר, וככזו, המקום הראוי לבררה הוא בבית המשפט המנהלי המוסמך לדון בה. (ראה בעניין זה גם בג"צ 1762/09 ועד הורי בי"ס שובו במבשרת ציון ואח' נ. שרת החינוך ואח', מיום 24/02/09, אליו הפנתה המשיב בטיעוניו). הסמכות המקומית: 3. המשיב נסמך על הוראת תקנה 2 לתקנות בתי משפט מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן:"התקנות" או "תקנות סדרי הדין"), הקובעת, כי הסמכות המקומית לדון בעתירה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, שבתחום שיפוטו ניתנה החלטת הרשות, שכנגדה הוגשה העתירה; "2. מקום שיפוט (א)   עתירה מינהלית (להלן - עתירה) תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר נגדה מוגשת העתירה, ובהחלטה בענין מקרקעין - לבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין". 4. העותרים מפנים להוראת תקנה 21(ב) באשר למועד שבו נדרש המשיב להעלות טענת העדר סמכות מקומית, שלשונה כדלקמן: "(ב)  בקשה להעברת דיון מטעם משיב או מטעם היועץ המשפטי לממשלה, תוגש בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מסיום הדיון המוקדם בעתירה; ציווה בית המשפט על הגשת כתב תשובה בלי לקיים דיון מוקדם בעתירה, תוגש הבקשה לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת כתב התשובה". 5. טענת העדר הסמכות המקומית לא הועלתה בתשובת המשיב לעתירה, יחד עם זאת, לטענת ב"כ המשיב, הטענה הועלתה בישיבה הראשונה שהתקיימה בעתירה, בטרם נדונו טענות הסף שהעלה המשיב כנגד העתירה. יתירה מכך, טוען המשיב, כי בשונה מן ההלכה הנוהגת לגבי תביעה אזרחית, לפיה, צד מנוע מלהעלות טענת העדר סמכות מקומית אם לא העלה אותה בהזדמנות הראשונה ובית המשפט לא יעורר טענה כזו מיוזמתו, המצב הוא אחרת ביחס לעתירות מנהליות. שוני נוסף, עליו מצביע המשיב, נוגע לכך, שבסדרי הדין המנהליים נקבעה סמכות מקומית ייחודית, בעוד שהליכים אזרחיים המוגשים כנגד המדינה ניתן להגיש בכל בית משפט בארץ, שלו יש סמכות עניינית לדון בה. העתירה שבפנינו, כך נטען ע"י המשיב, הוגשה כנגד החלטת מנכ"ל משרד החינוך, שמקום מושבו בירושלים, ואם לא תענה הבקשה להעברת הדיון והעתירה לא תדחה על הסף, יאלץ המנכ"ל ליתן תצהירו בתגובה בעתירה, ולנדוד בין בתי המשפט כל אימת שתוגש עתירה כנגד סגירת בית ספר, ובכך תסוכל מטרת ההוראה המקנה סמכות ייחודית למקום קבלת ההחלטה. ב"כ המשיב מפנה עוד לטיעוני ב"כ העותרים, בבקשתו להעברת ההליך לבג"צ, שם אמר, כי ההליך נמצא בשלב טרומי ולא יגרם כל נזק מהעברתו. בשים לב לאמור, עותרת ב"כ המשיב לקבל את הבקשה ולהורות על העברת הדיון לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. 6. העותרים מתנגדים להעברת הדיון לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, לגישתם, אמנם מנכ"ל משרד החינוך נמצא פיזית בירושלים, אך הוא חלק מהמדינה, המצויה בכל מקום ובכל מחוז, ולכן לא יכולה להשמע טענת העדר סמכות מקומית. שנית, טוענים העותרים, כי הטענה בדבר העדר סמכות מקומית צריכה היתה להיות מועלית בכתב התשובה, בהתאם לתקנה 21 לתקנות, אולם המשיב לא העלה אותה בהזדמנות זו. עוד לטענת העותרים, מאז הועברו סמכויות בג"צ בהדרגה לבתי המשפט המנהליים, אזרח שגר בנצרת, רשאי לעתור נגד שר הפנים, לדוגמא, בבית המשפט בנצרת, אחרת כל העתירות היו מתבררות בירושלים, כך הדין גם ביחס לעתירה כנגד החלטתו של המנכ"ל. לראיה, מפנה ב"כ העותרים לפסקי הדין, אליהם הפנה בעתירה, אשר חלקם נדונו בבתי המשפט השונים ברחבי הארץ. 7. העותרים אינם חולקים על הטענה, כי הסמכות ליתן רישיון לקיומו של בית הספר נתונה, על פי הדין, למנכ"ל משרד החינוך. העתירה הוגשה כנגד המנעותו של המנכ"ל מלעשות שימוש בסמכותו, כאשר לפי הנטען, בקשתו של העותר מס' 1 להפעיל את בית הספר בדבוריה לא נדחתה ולא אושרה. בהקשר זה, קובע החוק בפרק ההגדרות, כי:   "החלטה של רשות" - החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה ובן מעשה או מחדל". תקנות סדרי הדין מאמצות את ההגדרה הקבועה בחוק למונח "החלטה של רשות", כך שהמונח כולל בחובו גם העדר החלטה. 8. תקנה 2(א) לתקנות סדרי הדין, קובעת מקום שיפוט ייחודי, על פי מקום קבלת ההחלטה, שכנגדה הוגשה העתירה. במקרה זה, מקום קבלת ההחלטה או אי קבלתה הוא בירושלים. בהקשר זה ראה פסק הדין שניתן ב- 1250/09 (מחוזי ירושלים) שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' מועצה המקומית קציר חריש, שם נאמר: "תקנה זו היא הנורמה הרלוונטית לעניין סמכותו המקומית של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה מינהלית, ולפיה, הסמכות המקומית נקבעת על פי מקום מתן ההחלטה. בענייננו, החלטת הרשות (המועצה) אשר נגדה הוגשה העתירה, התקבלה באיזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי בחיפה, והמקרקעין נשוא ההחלטה (ארבעה דירות) מצויות אף הן באיזור שיפוטו ... כלומר, שמקום מתן ההחלטה - והוא בלבד - קובע את הסמכות המקומית לדון בעתירה". (ראה גם בש"א (מחוזי חיפה) 31615/05 עמותת ביחד - רשת לקידום מצויינות בחינוך נ. רונית תירוש, מנכלית משרד החינוך, ). 9. למרות האמור, אינני מוצאת לנכון להעתר לבקשה להעברת הדיון, וזאת משום שהמשיב לא העלה בקשתו בהזדמנות הראשונה, כנדרש. במסגרת העתירה נדונו בקשה למתן צו ביניים ובקשה לתיקון העתירה; הצדדים התייחסו בהליכים אלו, בין היתר, גם לטענות הדרושות הכרעה בגוף העתירה, וכן הועלו טענות סף מקדמיות, שיש להכריע בהן. בית המשפט שמע את הטיעונים בעניין זה והעברת הדיון בשלב זה, פוגעת ביעילות הדיון. 10. לאור האמור, אין הצדקה להעברת ההליך בשלב זה של הדיון לבית משפט אחר, והבקשה נדחית. דיוןהעברת דיוןבית המשפט לעניינים מנהלייםירושלים