בית המשפט קיבלת את הבקשה לחתימה על פסיקתא ומחק את הבקשה לביטול פסק הדין, ומקבל את הבקשה לחתימה על פסיקתא. זו נחתמת במקביל. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לחתימה על פסיקתא: 1. עליי להכריע האם לחתום כעת על "פסיקתא", או שמא לבטל את ההחלטה (פסק הדין) בתיק זה. 2. התיק הובא לפניי לאחר שהוגשה בו בידי המבקש "בקשה למתן פסיקתא". בקשה זו הוגשה ביום 25.1.12. מובן שעיינתי מיידית בתיק עצמו; הסתבר, כי המדובר בתובענה שהוגשה על ידי המבקש (להלן: "עו"ד פלאט" או "המבקש") ביום 2.12.09, והוכתרה בכותרת: "בקשה למינוי נאמן נוסף". המשיבים באותה בקשה היו רשם ההקדשות, האפוטרופוס הכללי, עו"ד שרית בידרמן (להלן: "שרית") ועו"ד אלי ישמחוביץ' (להלן: "אלי"). בבקשה למינוי נאמן נוסף עתר עו"ד פלאט למנות עוד נאמן לצדו, זאת בהקדשות האלו: הקדש ע"ש "קרן אלי" והקדשות ע"ש "קרן הנכדים", שהוקמו על פי הוראות צוואתו של המנוח ברנרדו ישמחוביץ' ז"ל (להלן: "המנוח"). בבקשה נטען כי בצוואת המנוח, אשר קוימה בצו בית המשפט לענייני משפחה, מינה המנוח את המבקש כאחד משלושת הנאמנים להקדשות (שהם הקדשות פרטיים); שני הנאמנים הנוספים שמונו על ידי המנוח היו אחיו, דוד ישמחוביץ', וגיסתו הגב' טוסקה ישמחוביץ' (תושבי פאראגוואי). המבקש מפרט בבקשתו את נסיונותיו לקבל את הסכמת השניים למינוי, כמו גם פניות אל בתו ובנו של המנוח (שרית ואלי) ואל בן משפחה נוסף, רפאל ישמחוביץ' (להלן: "רפאל"), אך איש מהם לא נתן הסכמה לשמש כנאמן ולא פתר למעשה את הצורך במינוי כאמור. בהעדר הסכמה, עתר כאמור המבקש למינוי נאמן נוסף, על מנת לנהל באופן יעיל את הרכוש הרב שאמור לעבור להקדשות בעת חלוקת נכסי עזבונו של המנוח. 3. למחרת הגשת התובענה, ביום 3.12.09, ניתנה "הודעה" מטעמו של סגה"נ, כב' השופט (בדימוס) יהודה זפט, בנוסח הסטנדרטי שגובש בזמנו בתיקים שנפתחו בדרך של המרצת פתיחה, בזו הלשון: "בהזמנה שצורפה להמרצת הפתיחה נאמר כי משיב רשאי להגיש תשובה בתוך המועד הנקוב שם. לא נכתב בהזמנה מה תהיה התוצאה של הימנעות מהגשת תשובה במועד. משיב הבוחר לעשות שימוש בזכותו להימנע מהגשת תשובה, אום אומד [צ.ל. אם עומד - א.ז] על זכותו להתנגד לבקשה ולהתייצב לדיון, יודיע כך בכתב לבית המשפט בתוך המועד הקבוע בהזמנה להגשת תשובה, ויציין בהודעתו אם בכוונתו לחקור את המצהיר מטעם המבקש/ים. ואם הוגשו תצהירים מטעמם של מספר מבקשים, יציין את מי מהם הוא מבקש לחקור. בית המשפט יהיה רשאי לפרש את הימנעותו של משיב ממתן תשובה או הודעה כהסכמה לבקשה, וליתן פסק דין שלא בפני המשיבים ללא זימון לדיון". 4. ביום 10.12.09 הודיע בא כוח היועץ המשפטי לממשלה כי אין בדעתו להתערב בהליכים. ביום 30.12.09, הודיע רשם ההקדשות כי אין לו עניין או מעמד בתיק זה, הואיל ומדובר בהקדש פרטי ולא בהקדש ציבורי. ביום 3.5.10, הודיעה שרית כי היא מסכימה לבקשת המינוי. ביום 6.5.10 הגיש עו"ד פלאט בקשה למתן החלטה; הוא פירט את התגובות האמורות של המשיבים 1, 2 ו- 3, וציין כי ביצע מסירה למשיב 4 (אלי), באמצעות עו"ד יוחאי נאמן, עוד ביום 29.12.09. בו ביום ניתנה על-ידי כב' הש' זפט החלטה, "כמבוקש", על גבי התובענה. למעשה, המדובר בהחלטה סופית, קרי בפסק דין, אשר מקבל את התובענה. 5. כעבור מספר חודשים פנה המבקש לבית המשפט בבקשה "לקבלת החלטה משלימה". באותה בקשה נאמר כי על פי ההחלטה מיום 6.5.10 נעתר אמנם בית המשפט לבקשה למינוי נאמן נוסף, אך לא קבע את זהותו; לפיכך הציע המבקש למנות כנאמן נוסף את אחד מהשניים: רו"ח צביקה אבידוב, או עו"ד דוד ששון. כב' השופט זפט נתן ביום 19.12.10 החלטה משלימה זו: "אני ממנה כנאמן נוסף את רו"ח צביקה אבידוב". 6. ביום 14.7.11, כשבעה חודשים לאחר המינוי האמור, הגיש אלי בקשה "לביטול החלטה למינוי נאמנים". באותה בקשה עתר אלי לבטל את ההחלטות מיום 6.5.10 ומיום 19.12.10, לטענתו, מאחר ואילו ניתנו במעמד צד אחד, ומבלי שנשמעה עמדתו או עמדת רפאל, אשר על פי הוראות הצוואה היה אמור להתמנות כנאמן. עוד נטען בבקשה כי הקרנות טרם הוקמו ולא ניתן כלל למנות נאמנים לקרן לא קיימת. הבקשה סקרה בהרחבה את הסכסוך המשפחתי והמשפטי, אשר ההליך הנוכחי מהווה אך חלק ממנו. עוד הודגש בבקשה כי המינוי לא עולה בקנה אחד עם רצונו של המנוח, בדבר מתן רוב לבני משפחה בניהול הנאמנות. 7. אלי הסביר בבקשה זו את העיכוב שחל בהגשתה. לדבריו, עו"ד פלאט בחר שלא לצרף כצד לבקשתו את רפאל (אשר התלבט ארוכות אם לקבל עליו את המינוי, אך לבסוף הודיע לאלי כי הוא מסכים); התובענה עצמה הומצאה לעו"ד (יוחאי נאמן) אשר התפטר מייצוגו של אלי כשנה קודם לכן, ואשר לאלי אין כל קשר איתו. אלי מודה אמנם כי דבר מינוי הנאמן הנוסף נודע לו בסוף דצמבר 2010, במהלך דיון בבית המשפט לענייני משפחה. לטענתו, העיכוב של שבעת החודשים מאז ועד לחודש יולי 2011 נבע מכך שרפאל התלבט ארוכות, ואף ביקש כמה פעמים במהלך החודשים ינואר-יוני שהות על מנת לשקול את העניין. משראה אלי שהזמן נוקף, הגיש את בקשתו האמורה לביטול ההחלטות. 8. ביום 21.9.11, הגישו הנאמנים, עו"ד פלאט ורו"ח אבידוב, "בקשה לדחייה על הסף של בקשה לביטול החלטה על מינוי נאמנים". בבקשתם האמורה הם טוענים כי אלי לא צירף לבקשת הביטול בקשה להארכת מועד, ואף לא נימק טעמים מיוחדים להארכה כזו. 9. בבקשות אלו לא ניתנה החלטה, זאת עד שהגיש עו"ד פלאט בקשה נוספת לתיק, ביום 25.1.12, היא הבקשה למתן פסיקתא. הבקשה הובאה לפני הרשם, כב' השופט חגי ברנר, אשר ראה לנכון לא לחתום על הפסיקתא, אלא החליט, ביום 9.2.12, "לתגובת המשיבים". או אז פנה אלי לבית המשפט בתגובה, אשר מפנה את תשומת הלב לבקשתו לביטול המינוי (אעיר, כי מן הראוי היה לפרט בבקשה למתן פסיקתא, כי טרם ניתנה החלטתו של כב' השופט זפט בבקשה לביטול המינוי ובבקשה לסילוק בקשה זו על הסף). כב' הרשם הורה על העברת התיק לשופט, והתיק, כאמור, נותב אליי. לאחר מספר החלטות ביניים נוספות קיימתי דיון במעמד הצדדים ביום 30.5.12. 10. מטבע הדברים, בטרם חתימה על הפסיקתא, יש להחליט תחילה האם פסק דינו של כב' השופט זפט עומד על כנו, או שמא יש לבטלו (בביטוי "פסק הדין" אני מתכוון כמובן לשתי ההחלטות, זו מיום 6.5.10, וההחלטה המשלימה מיום 19.12.10). על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שכנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך 30 ימים מיום שהומצא לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ... ". כידוע, לגופו של עניין, ראוי לברר את סיבת אי ההתייצבות או אי הגשת כתב הטענות, שכן אם יתברר כי לא הומצאה הזמנה כדין, כי אז יש לבטל את פסק הדין מתוך "חובת הצדק"; אם הייתה המצאה, עדיין יכול בעל הדין המבקש ביטול להסביר את מחדלו. בנוסף, ראוי לבחון את סיכויי ההצלחה של מבקש הביטול, אם יבוטל פסק הדין. 11. בענייננו, אין חולק כי התובענה לא נקבעה לדיון. אין חולק גם על כך שאלי לא הגיש תשובה להמרצת הפתיחה. פסק הדין ניתן אפוא "באין כתבי טענות מצד שני" (ההודעה מיום 3.12.09, על פי הרישום במחשב, נמסרה למשרדו של אלי, ברח' יעבץ 3, תל אביב, ביום 9.12.09 (לידי גב' ישראלה מושקוביץ); ההזמנה לדין, מאותו יום, נמסרה באותה כתובת, ביום 15.12.09 (לידי גב' אסנת וקנין) (אישורי המסירה סרוקים ב"נט המשפט")). 12. כאן יש להידרש להיבט המיוחד של ההליך, תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה. כידוע, אין להשיב לתובענה כזו בדרך של הגשת כתב הגנה, אלא, בהתאם לתקנה 256 לתקנות, "משיב בהמרצת פתיחה הרוצה להגיש תשובה להמרצת פתיחה, יגיש לבית המשפט וימסור עותק ממנה למבקש בתוך ארבעים וחמישה ימים ממועד המצאת המרצת הפתיחה או עד ארבעה עשר ימים לפני מועד הדיון בה, לפי המוקדם, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת...". בתיק זה, ובהתאם לפרקטיקה שנהגה בבית המשפט כאן בהמרצות פתיחה, אכן ניתנה "הוראה אחרת", היא אותה "הודעה" מאת כב' השופט זפט, מיום 3.12.09. כמצוטט לעיל, הודע לצדדים כי בהעדר תשובה לתובענה, יוכל בית המשפט לתת פסק דין אף ללא דיון. מן הדין להפנות, בהקשר זה, לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 6678/09 ספדיה נ' גלעד (2011). באותו פסק דין נדונה השאלה, האם רשאי בית המשפט ליתן פסק דין בהעדר תשובה, בתובענה שנפתחה בדרך של המרצת פתיחה, מבלי שנקבע דיון בה. נפסק, כי, ככלל, אין מנוס מלקיים דיון בהמרצת פתיחה, אף אם לא הוגש כתב תשובה, זאת לאור לשונה של תקנה 256, אשר אינה מחייבת הגשת כתב תשובה. לצד זאת, העיר כב' השופט גרוניס (כתוארו אז), כי "... יש טעם רב בטיעונים התומכים באימוצו של הסדר לפיו כאשר משיב בהמרצת פתיחה אינו מגיש תשובה, רשאי בית המשפט ליתן פסק דין בלא לקיים דיון. ברם, שינוי כאמור צריך לבוא על דרך קביעתה של הוראה מפורשת בתקנות. בהחלט ראוי לשקול תיקון התקנות ברוח זו. יוער, כי ייתכן שאף כיום יכולים בתי המשפט לנקוט פתרונות מעשיים שונים, דוגמת שליחת התראה למשיב בהמרצת פתיחה, לפיה אם לא יגיש כתב תשובה או לא יודיע כי הוא עומד על קיום דיון, עשוי להינתן נגדו פסק דין. ואולם, פתרון זה, אף שיכול למנוע קיום דיונים ללא צורך, אינו מעוגן בלשון התקנות" (פיסקה 11 לפסק הדין). דומה, כי הגם ש"פתרון מעשי" מסוג זה אינו מעוגן בלשון התקנות, אין לשלול על הסף נקיטה בו. ואכן, דעתי היא, כי התראה ברוח זו יכולה אכן להישלח למשיבים בהמרצת פתיחה, ולהוות בסיס למתן פסק דין בהעדר תשובה אף ללא דיון, במיוחד שעה שתקנה 256 עצמה, אשר מקנה רשות (ולא מטילה חובה) להגיש כתב תשובה, מכפיפה את עצמה להוראה ספציפית אחרת כלשהי ("... זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת"); אותה התראה יכולה בהחלט להיחשב כ"הוראה אחרת". מן האמור עולה, כי פסק דינו של כב' השופט זפט ניתן כדין. 13. אין חולק כי אלי ידע אודות פסק הדין (אף במובחן מהידיעה אודות הגשת התובענה) לכל המאוחר במהלך דצמבר 2010. בהתאם לתקנה 201 לתקנות היה עליו להגיש את בקשת הביטול בתוך 30 יום, אלא שהוא עשה זאת רק כעבור כשבעה חודשים. מן הדין היה להגיש תחילה בקשה להארכת מועד. כזו לא הוגשה, ומטעם זה לבדו היה מקום למחוק את בקשת הביטול. גם אם אבחן את הטעם להארכת המועד, כפי שפורט בגוף בקשת הביטול, אין בידי לקבלו. הארכת מועד מהסוג האמור מצריכה טעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 528 לתקנות). טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים, ובהם משך האיחור, האם הבקשה הוגשה בתוך המועד, מהות ההליך, הסיבה שבגינה חל עיכוב בהגשת ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך שלגביו מתבקשת הארכת מועד. מטבע הדברים, ככול שמשך האיחור הוא רב יותר, כך גובר בהתאמה כובד הטעמים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשה, שכן חלוף הזמן מעצים הן את אינטרס בעל הדין שכנגד והן את אינטרס הציבור לסופיות ההליכים. במקרה זה מדובר באיחור משמעותי ביותר, של כחצי שנה (מעבר לתקופת 30 הימים); הבקשה, כמובן, לא הוגשה בתוך המועד; סיבת העיכוב ("המתנה" עד שרפאל יסיים את התלבטויותיו) - איננה סיבה סבירה, כזו שמצדיקה את מתן הארכה. בין לבין, הסתמך המבקש על פסק הדין, הנאמן הנוסף (רו"ח אבידוב) החל בעבודתו, ושני הנאמנים ביצעו פעולות שונות תחת כובעם זה. בנסיבות אלה נדמה שכלל אין להידרש לשאלת סיכויי ההליך, אם יבוטל פסק הדין. 14. למעלה מן הצורך אעיר, בהקשר אחרון זה, כי סיכויים אלה מוטלים בספק רב, בלשון המעטה; שמו של רו"ח אבידוב כלל לא הועלה מלכתחילה ע"י עו"ד פלאט; לאחר קבלת התובענה, הפנה המבקש את תשומת לב כב' השופט זפט כי לא נקבעה בהחלטה זהות הנאמן הנוסף; עו"ד פלאט הציע אפוא את אחד מהשניים - רו"ח אבידוב או עו"ד ששון; כב' השופט זפט היה זה שבחר ברו"ח אבידוב. אין כל טענה מהותית-עניינית כנגד מינוי זה, למעט טענת "קירבה" כללית לעו"ד פלאט; וחשוב מכך - האלטרנטיבה, שהיא היא עומדת בבסיס טיעוניו של אלי, קרי מינויו של בן משפחה, של רפאל כנאמן, ספק רב אם היא עומדת על הפרק. ראשית, רפאל (שהוא גם משיב בבקשת הביטול), לא הגיש תצהיר ולא התייצב לדיון. שנית, במהלך החלק ה"לא פורמלי" של הדיון, שבמהלכו ניסיתי לקדם הסכמות כלשהן, הודיע אלי, במענה לשאלתי היכן רפאל, והאם הוא יכול להתייצב מיידית לדיון, שהוא (אלי) מבקש בעצם לא למנות את רפאל, אלא חבר, בשם מר ליכטנשטיין, אשר בקי בחיי העסקים (אמירה זו לא נרשמה אתמול בפרוטוקול, אך, ככל שיידרש הדבר, ניתן לתקנו בהתאם). 15. מכל הטעמים האמורים אני מוחק את הבקשה לביטול פסק הדין, ומקבל את הבקשה לחתימה על פסיקתא. זו נחתמת במקביל. אלי יישא בהוצאות המבקש בסך 5,000 ₪. אין בהחלטה זו כדי לקבוע מסמרות אם וככל שתוגש בידי מי מהצדדים בקשה למינוי נאמן שלישי. פסיקתאמסמכים