קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי: לפנינו בקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים עבור התובע 1 (להלן 'התובע'). יצוינו מספר עובדות בטרם ניגע בגוף העניין: התובע לא הזכיר ולו ברמז, בכתב התביעה את דבר הצורך במינוי בתחום הפסיכיאטרי או נזק הקשור בתחום זה, בעוד שבאשר לביתו, התובעת 3, אכן נדרש הדבר בכתב התביעה. התובע פנה עוד בטרם הגשת התביעה, בנובמבר 1995, לטיפול פסיכיאטרי, אך לא טרח לציין זאת בכתב התביעה אלא בבקשה למינוי מומחה שהוגשה כשנה ושבעה חודשים לאחר מכן, ולא הגיש בקשה לתיקון כתב תביעה כדין [ראה גם ת"א (י-ם) 317/90 אבו ריאן נ' אלסעדה וקרנית צלטנר 890]. בשאלון שנשלח לתובע באשר למצבו הרפואי לפני התאונה, לא דיווח על כך שלקה בהלם נפשי קשה בעקבות מלחמת יום כיפור. עובדות אלו יותר מאשר מרמזות על תום ליבו של התובע 1.אולם גם אילו הייתי מוכן לדלג על משוכה זו, כדי שלא לנעול דלת בפני התובע, ולברר את כל נזקיו לאשורם (ראה רע"א שיק נ' מטלון ואח' פ"ד מד(2) 215), הרי שעיון בבקשתו לגוף העניין, חסך ממני את ההתלבטות בשאלה זו. ראשית הראיה הנדרשת לצורך החלטה בדבר מינוי מומחה רפואית, שהוגשה לי ע"י התובע, הייתה דיווח של רישום רפואי בתחנה לבריאות הנפש בבית שמש. אקדים ואומר, שתחום הרפואה הפסיכיאטרית, להבדיל מרב תחומי הרפואה האחרים, ניחן בחולשה יתרה בכל הנוגע לתביעות מעין אלו - קשה למצוא ממצא רפואי פיזי אשר יאושש או יפריך תלונותיו של הנפגע. בעניין זה גרס כב' הש' רובנשטיין [ת.א (י-ם) 14/95 בנבנישתי נ' אררט תק-מחוזי 96(2) 2827], כי - "בתחום הנפש, עפ"י טבעו, ישנו מקום לפרשנות מקלה, בהתחשב בתכלית חוק הפיצויים, להעמיד את הניזוק על מכונו ככל הניתן...". נציין כי בתיק זה השאלה הייתה אם לאור המלצת מומחה נוירולוג יש למנות פסיכיאטר, יש להדגיש גם כי אותו מומחה אף מצא ממצאים פסיכיאטרים מסוימים. דעתי שונה במקצת. בתחום כל כך בעייתי כתחום רפואת הנפש, אשר בו המומחה הרפואי ניזון רבות מפיו של הנבדק בלא כלים נחרצים לבדוק את תלונותיו, על השופט להיזהר שבעתיים ולבדוק האם אכן יש לפני השופט ראשית ראיה מהימנה, אם בכלל [ראה גם ת"א (י-ם) 317/90 לעיל]. במקרה דנן, הובאו בפני רישומים של תחנת בריאות הנפש ביחס לתובע. בכל הרישומים הללו לא מצאתי אף רמז לכך שלתובע יש מחלת נפש כל שהיא, נהפוך הוא ברבים מהרישומים על הפגישות עם הנתבע, נקבע כי אין לו כל סימנים דיכאוניים או פסיכוטים. יתר על כן, רב רובם של הרישומים בפגישות אלו נגעו בתיאור תלונותיו של התובע, בעוד מנגד באותם רישומים מודגש מספר פעמים ע"י הרופא המטפל כי האיש נמצא במהלכה של תביעה משפטית. נביא לצורך העניין מספר דוגמאות: ברישום מיום 30/4/96:ב"..אין הפרעות פסיכוטיות, אין סימנים של דיכאון...נמצא בתהליך משפטי" (הגדשה במקור). ברישום מיום 23/7/96: "הגיע לפני שבוע בשעה שלא הוזמן עם דרישה לתת לו חוות דעת לחברת הביטוח...(לאחר פרוט כל תלונותיו ציין הרופא כי התובע דרש)...ומגיע לו נכות בשל כך...מעוניין רק בקבלת פתקים "נבדקתי" לסבל שנגרם לו ע" תאונת הדרכים". על פניו נראה כי אין במסמכים אלו כל ראשית ראיה המאפשרת מינוי מומחה פסיכיאטרי, אדרבה, ברישומים אף ניכר חוסר אמון בתלונותיו של התובע. כאן שוב המקום להדגיש, כי ברישומם של תלונות בלבד, אין כדי לשוות לאלו ראשית ראיה על נזק פסיכיאטרי הנדרשת לצורך מינוי מומחה. לא יעלה על הדעת לומר, שבכל עת שתובע ימציא אישור כי התלונן על בעיות נפשיות, ימונה לו אוטומטית מומחה פסיכיאטרי. במקרה דנן, הרי שכפי שפרטתי לעיל, תום ליבו של התובע הוטל בספק, הרי שמכל שכן, כאשר מתבוננים על רישומים שברובם עוסקים בתלונותיו של התובע עצמו, הרי שיש להטיל ספק גם באמינותן של תלונות אלו שנרשמו. לאור עמדתי שפורטה לעיל, הרי שאני דוחה את הבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. מאחר והבקשה הייתה ללא כל בסיס בנסיבות שפורטו לעיל, ישלם התובע 1 לנתבעת הוצאות עבור בקשה זו, ללא כל קשר להוצאות בסך של 1500 ש"ח בצירוף מע"מ.התחום הנפשיפסיכיאטריהמומחהמינוי מומחה