קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם גישור: ב"כ התובע מבקש ליתן תוקף של פסק דין להסכם שבין הצדדים שנעשה בהליך של גישור, ובהתבסס גם על החלטת נשיא בית משפט זה שהיפנה את הצדדים לגישור וקבע בהחלטתו, בין היתר, כי "אם הצדדים יגיעו להסכם, יתבקש בית המשפט לתת לו תוקף של פסק דין". לעומתו מסרב ב"כ הנתבע לא רק למתן תוקף של פסק דין לאותו הסכם אלא גם לעצם הגשתו לבית המשפט. מוסכם עליו, אומנם, דבר קיומו של הסכם בדבר מינוי מומחה, הסכם שנערך ונחתם על ידי שני הצדדים ביום 11.3.99 במרכז הישראלי לגישור, ואולם ב"כ הנתבע חולק על פרשנותו של הסכם זה, ועל מטרתו. לדידו מדובר במסמך שהוחלף בין הצדדים בהליך של גישור; זהו מסמך שקובע פרוצדורה להכרעה באחת הנקודות שבמחלוקת בין הצדדים, אך אין הוא מסוים דיו, ולראיה - אין נקוב בו סכום כסף לתשלום. דומני, כי הדין עם ב"כ הנתבע שסירב להגשת ההסכם לבית המשפט, בכלל, ולמתן תוקף של פסק דין, בפרט. אף כי יתכן כי מדובר בהסכם שכשלעצמו הינו תקף ומחייב, שכן אין מחלוקת שנעשה כדין ונחתם על ידי שני הצדדים, שומה עלי לבחון הסכם זה בגדרו של ההליך שבו נעשה, קרי, הליך של גישור. לא באה בפני עד כה הודעה מאת המפשר על כך שהצדדים הגיעו להסדר פישור. כדי ליתן תוקף של פסק הדין להסדר פישור, נדרשת הודעה של המפשר דוקא, על פי סעיף 79ג(ז) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- [להלן-החוק]. או אז, לאחר מתן הודעה כאמור, "בית המשפט יהיה רשאי ליתן להסדר תוקף של פסק דין". ענייננו-זה יוכיח צידוקה של הוראה זו. שכן, הצדדים לפישור לא רואים עין בעין את ההסדר שאליו הגיעו. המפשר הוא-הוא הגורם המקצועי-הנייטרלי המוסמך, שצריך להביא את בשורת הסדר הפישור לבית המשפט. וזאת עלינו לזכור כי "הסדר פישור" שהחוק ותקנות בתי המשפט (פישור), התשנ"ג1993-, [להלן - תקנות הפישור] מדברים בו, הינו "הסכם בין בעלי הדין על יישוב סכסוך שביניהם, שהושג בסיומו של הליך פישור" [ההדגשה שלי - נ' ס'; בהחלטתי זו, גישור ופישור - חד הם. דומני כי בכוונת המחוקק לבצע בקרוב תיקון למניעת בלבול בין המושגים באופן ש"פישור" יהיה ל"גישור".] וכיצד נדע כי הליך הפישור הסתיים? כזאת נדע לכשיחתמו בעלי הדין על הסדר הפישור, "והמפשר יקיימו בחתימתו" (סעיף 9(א) לתקנות הפישור). ועוד זאת: "נחתם הסכם הפישור, יודיע על כך המפשר לבית המשפט..." [תקנה 9(ב) לתקנות הפישור]. לא באה בפני חתימת קיום של המפשר, בפרט, ולא באה בפני כל הודעה מאת המפשר, בכלל. חלק מהותי מהליך הפישור, כך מובטח לצדדים בכל הליך של פישור עוד מלכתחילה, גלום בהוראת סעיף 5(ב) לתקנות הפישור: "המפשר לא יגלה כל מידע שנמסר לו במהלך הפישור למי שאינו צד לפישור". ולפי טיבו של הליך זה קובע סעיף 79ג(ד) לחוק כי "דברים שנמסרו במסגרת הליך פישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". בנסיבות אלה, חרף קיומו של הסכם בין הצדדים, הסכם שנעשה במסגרת הליכי הפישור, לא אוכל להעתר למבוקש וליתן תוקף של פסק דין להסדר זה, באין הודעה מאת המפשר. יתכן - אם כי אינני נוקט עמדה לענין זה - כי קמה לו, לתובע, עילת תביעה עצמאית על יסוד אותו הסכם. ואמנם, בקדם-המשפט ביקש ב"כ התובע, לחילופין, באופן כללי, ליתן לו רשות לתקן את כתב התביעה כדי להוסיף עילת תביעה המבוססת על ההסכם הנ"ל. לא אנקוט עמדה בשלב זה לענין התיקון האמור. בא כוח התובע, רשאי, כמובן, להגיש בקשה מנומקת כדין לתיקון כתב התביעה; ב"כ הנתבע יוכל להגיב, ולאחר מכן תינתן החלטה. עם זאת, הנני ממליץ לצדדים כי לאחר שעברו כברת-דרך במסגרת הליך הפישור, וכבר קיימות הסכמות ביניהם, שיעשו למיצוי המהלך זה. לא למותר יהיה להזכיר ולהדגיש את החובה לנהוג בהליך הפישור בהגינות ובתום לב. על כל פנים, הבקשה ליתן תוקף של פסק דין לאותו הסכם שנעשה בין הצדדים במסגרת הליך הפישור, בשלב זה, נדחית. חוזהגישורמתן תוקף של פסק דיןיישוב סכסוכים