הכלל הבסיסי בסוגיית בקשה לעיכוב ביצוע החלטה הינו, כי 'הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים' (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)). למרות זאת, תקנות 467 ו-468 לתקנות סדר הדין האזרחי מקנות לבית המשפט שיקול דעת לעכב ביצועו של פסק דין. שניים הם השיקולים אותם בוחן בית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. שיקולים אלה תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה (עע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל-אביב, פ"ד נו(2) 163). במסגרת מאזן הנוחות בין הצדדים בוחן בית המשפט בעיקר האם, במקרה שהערעור יתקבל, יהיה זה בלתי אפשרי, או למיצער קשה ביותר, להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 3604/02, רע"א 4015/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 509; ע"א 2239/05 נציגי מובילי החלב העצמאיים נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית (לא פורסם, ניתן ביום 5.6.05)). כן נבחנים הנזק למבקש מביצוע מידי של פסק הדין לעומת הנזק לזוכה מעיכובו (ע"א 9784/05 עיריית תל-אביב-יפו נ' גורן (לא פורסם, ניתן ביום 1.12.05) - בש"א 3215/06 - הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ ואח' . (לא פורסם, 26.4.2006) על כך יש להוסיף, כי במיוחד יזהר ביהמ"ש בעיכוב ביצוע חיוב כספי, שכן ההנחה היא כי נזק כספי הינו בר השבה (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מג(2) 172 (1989)). לפיכך, תשלום בגין חיוב כספי יעוכב רק במקרים חריגים (ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (ניתן ביום 30.08.2006). עיכוב ביצוע