קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לערוך חקירה נגדית: זוהי בקשה להתיר חקירתו הנגדית של מומחה רפואי שמונה על-ידי ביהמ"ש בתחום הפסיכיאטרי. התובע הגיש תביעה לפיצויים עקב תאונת דרכים שלטענתו גרמה לו לפגיעה ולנכות בתחום הנפשי וצרף לתביעתו, כנדרש על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, חוות דעתשל רופא בתחום הפסיכיאטריה, אשר קבע כי התובע סבל מהפרעות הסתגלותיות שהיו תוצאה מאישיותו הבסיסית אך מגבלות אלה הוחמרו ומצבו הנפשי של התובע התערער כתוצאה מהתאונה ובהתאם לכך קבע את שיעור הנכות שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה. לאחר מכן, ועל-פי דרישת הנתבעים, נבדק התובע גם ע"י רופא מטעמם אשר קבע כי מגבלותיו של התובע מקורן באישיותו הבלתי יציבה בעלת קווים אנטי-חברתיים שהיתה קיימת עוד לפני התאונה, והביע דעה כי לא נגרמה לתובע כל נכות פסיכיאטרית כתוצאה מהתאונה. במהלך בירור המשפט, לקראת ביום ראיות התביעה, מונתה ע"י בית- המשפט מומחית רפואית בתחום זה אשר חוותה את דעתה, בדומה למומחה מטעם הנתבעים, כי מגבלותיו של התובע מקורן בהפרעות באישיות שהיו קיימות עוד לפני התאונה ולא נגרמה כל הפרעה נפשית הקשורה לתאונה ולכן לא המליצה על קביעת אחוזי נכות בהקשר זה. לאחר קבלת חוות דעתה של המומחית הרפואית, נשמעו עדי ההגנה ובסיום עדותם ביקש ב"כ התובע בקשה זו להתיר חקירתה הנגדית של המומחית. ב"כ הנתבעים התנגד לכך, טען שאין לכך מקום, שהבקשה הוגשה באיחור, ושלא בשלב המתאים, ומכל מקום הציע להפנות תחילה למומחית שאלות הבהרה בכתב ורק לאחר מכן לדון בבקשה למתן רשות לחקירה נגדית. נראה לי, כי התנגדותו של ב"כ הנתבעים היא משוללת יסוד ויש להתיר לב"כ התובע לממש את זכותו היסודית לחקירה נגדית, זכות החקירה הנגדית על-ידי בעל דין של רופא שהגיש חוות דעת רפואית מטעם בעל הדין שכנגד, אושרה בפסק הדין ב-ע"א 707/79 ווינר את טיקו נ' אמסלם [1], תוך ציון שזכות זו מעוגנת בחוק ובפסיקה ותוך הסתמכות על הוראות סעיף 26(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש]. בית-המשפט העליון חזר ואישר הלכה זו גם ב-ע"א 228/81 יובל, חברה לביטוח, נ' פומס [2], תוך הדגשה שביה"מ חייב להתיר חקירה שכנגד אלא אם כן ברור מראש שהחקירה מיועדת לצרכים בלתי רלבנטיים ותוך הדגשה שהשימוש בסמכות לאסור או להגביל את החקירה הנגדיח צריך להעשות בזהירות רבה ובמקרים נדירים ביותר. במקרה הנוכחי מדובר אמנם בחוות דעת של מומחה רפואי שמונה ע"י ביה"מש להבדיל מחו"ד של רופא שהוגשה מטעם בעל דין, אך גם חו"ד של מומחה שמונה על- ידי ביה"מש היא בגדר של עדות מומחה לפי סימן ג' פרק ב' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971[5]. הדבר נקבע, אומנם אגב אורחא אך כמושכל ראשון, בפסק-הדין ב-ע"א 521/77 ברוור נ' רשות הנמלים מפי כב' השופט עציוני בזו הלשון [3]: "אומנם אינני סבור כי כשממנים רופא מומחה, הוא צריך להפוך לפוסק רפואי - כשם שהוצע באחת ההצעות בעבר - וזאת בין היתר בגלל הוראות סעיף 26(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, המאפשרות לכל צד לבקש ולחקור את המומחה ומחייבות את ביה"מש להעתר לבקשה זו,...". בהמשך פסק-הדין אומנם מציין כבוד השופט עציוני כי הוועדה המייעצת לשר המשפטים לענין סדר הדין האזרחי, המליצה על תיקון פקודת הראיות באופן שיהיה לשופט שיקול דעת להרשות או לא להרשות חקירת מומחה רפואי,אך הדבר טרם נעשה על אף שתקנות סדר הדין האזרחי בענין מומחים רפואיים תוקנו לאחר מתן פסק הדין האמור (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), תשל"ט- 1979[6]). לדברים אלה ניתן למצוא סימוכין גם בנוסח התקנות עצמן וגם בעקרונות היסודיים של דיני הראיות וסדרי הדין בבתי-המשפט. בתקנה 172(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע למשל כי משמונה מומחה לפי בקשת כל בעלי הדין או בהסכמתם לא יהיו בעלי הדין רשאים להביא עדות נוספת של מומחה לענין הנידון אלא ברשות ביהמ"ש ומטעמים שיירשמו. "עדות נוספת" משמע, שגם חוות הדעת הקודמת, זו של המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש, הוא בגדר עדות ולפיכך חלות עליה הוראות סעיף 26(א) לפקודת הראיות. בתקנות עצמן לא נעשה כל נסיון להגביל את זכות החקירה הנגדית בדומה להגבלת הזכות האמורה להביא עדות נוספת, ומכאן יש ללמוד, כי לא היתה כל כוונה להגביל זכות זו, מה גם שהיא מעוגנת, כאמור, בחקיקה ראשית ולא ניתן להגבילה בחקיקת משנה של תקנות סדר הדין האזרחי [6]. בתקנה 176לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע, כי בעל דין רשאי לבקש בכתב, באמצעות ביהמ"ש, הבהרות מהמומחה על חוות דעתו. יש לראות בכך תוספת, לפי נוסח התקנה אף ללא צורך ברשות ביהמ"ש אלא רק באמצעותו, אך לא תחליף או צמצום או ביטול של זכות החקירה הנגדית. מהבחינה העיונית מן הראוי לציין, כי מומחה רפואי שמונה ע"י ביהמ"ש אינו פוסק, אלא מגיש חוות דעת וכבר נקבע לא אחת כי ההכרעה הסופית, גם בשאלות שברפואה הנכללות בחוות דעת, מסורה לביהמ"ש ואם כך ברור שאין לשלול את האמצעי היסודי של החקירה הנגדית כדי לאפשר לביהמ"ש לגבש את הכרעתו בענין זה. שלילת זכות החקירה הנגדית תהפוך את המומחה הרפואי לפוסק, דבר שעומד בסתירה מוחלטת לכוונת המחוקק ואינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק והתקנות כפי שפורטו לעיל, דבר הבא לידי ביטוי גם באפשרות למנות במקרה הולם מומחה רפואי נוסף במפורט בתקנה 177לתסד"א (ראה פס"ד בת"א (נצ') 304/72 פ"מ תשל"ה (2) 548). משנקבע כי הוראות סעיף 26(א) לפקודת הראיות חלות גם על חוות דעת של מומחה שמונה ע"י ביהמ"ש, הרי שיש לציין כי החקירה הנגדית על-פי סעיף זה אינה רק זכותו של בעל הדין, אלא חובתו של בית-המשפט שהרי נאמר בסעיף: "ובית-המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך" ומכאן שאין לביהמ"ש שיקול דעת והוא חייב להיעתר לבקשה אשר כזו. בפועל מן הראוי להשתדל לצמצם ככל הניתן חקירות נגדיות של מומחים רפואיים שמונו על-ידי ביהמ"ש, להפנות תחילה את בעלי הדין לשאלות הבהרה בכתב ולהיזקק לחקירה נגדית רק במקרים מיוחדים המצדיקים זאת, כל זאת בכפוף לכך שהזכות היסודית בעינה עומדת ובודאי יש לה הצדקה במקרים, כמו המקרה הנוכחי, שבהם מבוססת חוות הדעת לא רק על בדיקה רפואית אלא גם על תולדות עברו, התנהגותו ודרך תפקידו של התובע עובר לתאונה, דברים שביהמ"ש אמון על בדיקתם וקביעתם, וחקירה נגדית יכולה לשמש אמצעי יעיל יותר משאלות הבהרה בכתב כדי לברר על אלה עובדות הסתמך המומחה ומה מידת המשקל שנתן להם. גם העובדה שהבקשה לחקירת הנגדית של המומחה הוגשה לאחר שמיעת עדי התביעה אין בה כדי לשלול את החובה להעתר לה. חוות דעתו של מומחה שמונה על-ידי ביהמ"ש אינה חלק מראיות התביעה ולפיכך אין התובע חייב לבקש זאת לפני סיום הבאת ראיותיו והשלב המתאים לבירור ראיות שהובאו מטעם ביהמ"ש הוא אכן בסיום המשפט ולא קודם לכן. התובע יכול, במפורש או מכללא, לוותר על זכות החקירה הנגדית (ראה בר"ע 187/80 [4]) אך במקרה הנידון אין מקום למסקנה כזו, על אף שהתובע לא הגיב על הטענות העובדתיות שנכללו במכתבו של ב"כ הנתבעים למומחה הרפואי. ראשית, לא ברור שהעתק מכתב זה נשלח לתובע או לבא-כוחו ושנית, אין להסיק הסכמה לכל אותן עובדות שעה שהתובע הביא במסגרת ראיותיו, ראיות אחרות ושונות, על דרך עבודתו ותפקידו לפני התאונה ולאחריה. יש, איפוא, להתיר חקירתה הנגדית של המומחית הרפואית שמונתה ע"י בית-המשפט. עם זאת ברור שבשלב זה על התובע לשאת בהוצאות עדותה שכן הוא זה שמבקש את עדותה והמבקש לסתור או לקעקע את חוות דעתה כפי שהוגשה לביהמ"ש, לכן תוצא ההזמנה למומחית להתייצב לחקירה הנגדית רק לאחר שהתובע יפקיד בקופת ביהמ"ש סכום של 000, 50שקל להבטחת שכר המומחית והוצאותיה בקשר לחקירה הנגדית. על התובע להפקיד סכום זה תוך 15יום מיום מתן החלטה זו ואז יקבע מועד החקירה הנגדית.חקירה נגדיתדיוןחקירה (בבית משפט)