קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה נגד המדינה ביזיון בית המשפט: השופט עמירם רבינוביץ המבקש הגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, (להלן- הבקשה) בטענה כי המשיבה (להלן: המדינה) לא מילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן בתיק ע"ע 508/08 מדינת ישראל-רוטנברג (ניתן ביום 30.6.2010), וטרם שילמה למשיב (מתמחה לשעבר של שופט) את התוספות הנדרשות בשיעורים של 25% ו-50% לפי העניין בגין גמול שעות נוספות. בבקשה נטען, כי הניסיונות החוזרים ונשנים של המבקש לפנות למדינה בעניין זה עלו בתוהו. עוד ביקש המבקש, "כי יושתו על המדינה הוצאות לדוגמא אשר יעלו בקנה אחד הן עם עצם מעשה בזיון בית המשפט והן עם זהות המשיבה והאחריות הכבדה המוטלת על כתפיה לפעול להגנת מוסד בתי המשפט וכבודו". בהחלטתי מיום 21.7.2011 נתבקשה המדינה להגיב על הבקשה עד ליום 1.8.2011. אולם לא התקבלה כל תגובה מטעם המדינה לבקשה. ביום 4.8.2011 נשלחה התראה למדינה בהודעת מזכירות, בה ניתנה למדינה הזדמנות נוספת להגיש את תגובתה לבקשה עד ליום 11.8.2011. אולם, גם בפעם זו המדינה לא הגישה כל תגובה לבקשה. לאור התנהגות זו של מדינה, ביום 5.9.2011 נתתי החלטה נוספת, לפיה משלא הוגשה תגובת המדינה לבקשה עד לאותו מועד, מוזמנים הצדדים לישיבת תזכורת בבית הדין. באותה החלטה נתבקשה המדינה, זו הפעם השלישית, להגיש את תגובתה לבקשה, וזאת עד ליום 11.9.2011. החלטה זו אף אושרה טלפונית על ידי מזכירות בית הדין. ברם, גם הפעם לא התקבלה כל תגובה מטעם המדינה. לישיבת התזכורת שנקבעה ליום 15.9.2011 בשעה 12:00 התייצב המבקש לבדו, ללא התייצבות מטעם המדינה. יצוין, כי בשל ההתראה הקצרה נשלחה ההודעה על מועד הדיון בפקס לצדדים וקבלתה על ידי המדינה אושרה על ידי מזכירות בית הדין טלפונית. במהלך ישיבת התזכורת מיום 15.9.2011, טען המבקש כי נציג מפרקליטות מחוז ירושלים יצר איתו קשר שבוע קודם בעקבות קבלת הזימון לישיבת התזכורת, אולם לישיבת התזכורת עצמה לא הופיע כאמור כל נציג מטעם המדינה. המבקש עמד על כך בישיבת התזכורת כי יפסקו לחובת המדינה הוצאות בשל התנהלותה. ביום 25.9.2011 התקבלה הודעה ראשונה של המדינה בהליך זה. אולם, לא ניתן היה להבין מהודעה זו, מדוע המדינה לא הגיבה לאף אחת מהחלטות בית הדין אשר פורטו לעיל, ומדוע לא התייצבה לדיון בישיבת התזכורת, אשר הודעה עליה נשלחה כאמור בפקס, ואף אושרה טלפונית על ידי המזכירות בפרקליטות מחוז ירושלים. אף טענת המדינה, לפיה לא קיבלה כלל את הבקשה הנה תמוהה. משזו נשלחה למדינה יחד עם ההחלטה להגיב על הבקשה בפתקית, וקיים אישור לקבלת הפקס באמצעותו נשלחה הבקשה וההחלטה. ביום 27.10.2011 התקבלה תגובה מפורטת מטעם המדינה, בהתאם להחלטת בית הדין. בתגובה זו טענה המדינה אך ורק לגופם של דברים, ובד בבד ניסתה להסביר, מדוע התעכב ביצוע פסק הדין מושא הבקשה עד כה. יחד עם זה, לא נמצאה בהודעתה של המדינה כל התייחסות להתנהלותה ולהתעלמותה השיטתית מהחלטות בית הדין. לאחר הגשת תגובות הצדדים לגופם של דברים, הודיעה המדינה ביום 28.11.2011 כי התשלום כמתחייב בפסק הדין מושא הבקשה הועבר לחשבון המבקש ביום 17.11.2011. בהודעה מיום 30.11.2011 אישר המבקש כי פסק הדין מושא הבקשה בוצעה לגביו, והתשלום הועבר לחשבונו ביום 20.11.2011. חרף עובדה זו, ביקש המבקש מבית הדין להמשיך ולדון בהליך הבקשה לביזיון בית המשפט וליתן בה הכרעה עקרונית. אנו לא מצאנו מקום בנסיבות העניין לחרוג מהכלל, לפיו אין בית הדין נדרש לסוגיה שהפכה תיאורטית. במקרה זה, המדינה העבירה את התשלום בהתאם לפסק הדין מושא הבקשה, ומשכך לא מצאנו עוד מקום להידרש לבקשה לגופה או להכריע בסוגיה העקרונית. נותר אפוא לדון ולפסוק בבקשת המבקש לפסיקת הוצאות. הצדדים התבקשו להודיע עמדתם ביחס לשאלה זו, ושניהם הודיעו כי הם מותירים את העניין לשיקול דעת בית הדין על יסוד החומר הקיים בפניו. נפתח ונאמר, כי התנהלות בלתי מובנת זו של המדינה שלא הגיבה להחלטות חוזרות ונשנות של בית הדין, ואף לא התייצבה לישיבת התזכורת, היא חמורה ביותר, ויש בה משום זלזול בהחלטות בית הדין. יצוין, כי במסגרת התגובות שכן הוגשו לבסוף מטעם המדינה, לא הסבירה המדינה ולו בנימוק אחד את התנהלותה זו, אף לא בתגובתה בעניין שאלת ההוצאות. המדינה גם לא מצאה לנכון להתנצל על התנהגותה זו ולו במילה אחת. השופט מ' חשין (בדימוס) היטיב לבטא את מורת רוחו של בית המשפט נוכח התנהלות המדינה במקרה דומה: "על כל אלה נאמר אנו: אם כך ינהג בעל-שררה בצו בית-משפט ובהתחייבות שהוא נוטל על עצמו, מדוע לא כך ינהג אחד-העם? הנאמר כי ממנו, מן השר, יראו וכמותו יעשו? והשאלה תתייצב בדרך ולא תניח לנו לעבור על פניה: מנין ישאב אב עוז ותעצומות-נפש לחנך את ילדיו כי ילכו בדרך-המלך, אם יראו אותו הולך בדרך שאינה דרך-המלך? והשאלה שאלה. תשובה לשאלה לא מצאנו" )בג"ץ 4247/97 סיעת מרצ במועצת עיריית ירושלים נ' השר לענייני דתות, טרם פורסם, ניתן בהחלטה בבקשה לביזיון בית משפט ביום 15.12.1998). גם אנו מביעים את מורת רוחנו מהתנהגות זו של המדינה, ויש בכך רק מעט ממה שיש בליבנו על התנהגות זו של המדינה. לאחר ששקלנו את הבקשה לפסיקת הוצאות, אנו מחליטים לאור התנהלות המדינה כמפורט לעיל לחייב את המדינה לשלם למבקש הוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כאמור בסעיף 9 להחלטה זו הבקשה לביזיון בית משפט נמחקת. לנוכח התנהלות המדינה בהליך, תעביר המזכירות עותק מהחלטה זו לידי פרקליט המדינה ולמנהל בתי המשפט. ביזיון בית המשפטתביעות נגד המדינה