בשנת 2010 ביקש המבקש להתחתן עם בת-זוגו הנוכחית, בין אם בין כותלי הכלא ובין אם במסגרת חופשה מיוחדת שתינתן לו לצורך כך. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יציאת אסיר לחתונה / בקשת אסיר להתחתן:  בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (מרכז) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מרכז (כבוד סגן הנשיא א' טל), בעת"א 28964-03-11 מיום 22.3.11. 1. המבקש הורשע בשנת 2000 בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש שביצע באשתו דאז, ונגזרו עליו 4 חודשי מאסר בפועל. בהמשך, בשנת 2001 הורשע המבקש בביצוע שורת מעשי שוד, בגינם נגזרו עליו 8 שנות מאסר בפועל לאחר שערעור שהגישה המשיבה על קולת העונש התקבל. בסמוך לאחר מכן, באותה השנה, הורשע המבקש בעבירות אלימות כלפי בת-זוגתו דאז ובהמשך הורשע גם בעבירת איומים כלפי אשתו לשעבר. בגין עבירות אלה נדון המבקש למספר חודשי מאסר נוספים. בשנת 2007, לאחר שהחל המבקש לרצות את עונשו, הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה, סחיטה באיומים, הטרדה מינית ואיומים, שאותן ביצע באסיר אחר בין כותלי בית הכלא. בגין עבירות אלה נגזרו על המבקש 5 שנות מאסר נוספות בפועל. בעקבות זאת, הופסקו בשנת 2007 יציאותיו של המבקש לחופשות.  2. בשנת 2010 ביקש המבקש להתחתן עם בת-זוגו הנוכחית, בין אם בין כותלי הכלא ובין אם במסגרת חופשה מיוחדת שתינתן לו לצורך כך. כבר בשלב זה הבהיר המשיב למבקש כי עמדת רבנות שירות בתי הסוהר (להלן: רבנות שב"ס) היא כי לא ניתן לקיים חופה וקידושין באמצעות רב מטעמה בין כותלי בית הכלא, בלא שתותר התייחדות בסמוך לאחר מכן. נוכח עבירת המין שבה הורשע המבקש ומעשי האלימות שנקט כלפי אשתו לשעבר ובת-זוג נוספת, התבקשו חוות-דעת מטעם ועדת אלימות במשפחה (להלן: ועדת אלמ"ב) ומטעם המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן). בחוות-הדעת הומלץ שלא לאשר את יציאתו של המבקש לחופשה עקב רמת מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו. באשר לבקשה להתייחד עם בת-הזוג, צוין בחוות-הדעת מטעם ועדת אלמ"ב כי לנוכח מסוכנותו המינית, לא ניתן בשלב זה לערוב לשלומה של בת-הזוג במפגש התייחדות ולכן הוועדה המליצה שלא לאשר גם קיום מפגשי התייחדות. על רקע זה, החליט המשיב לדחות את בקשת המבקש לצאת לחופשות בכלל ולחופשה מיוחדת בפרט, וגם לדחות את בקשתו להתייחד עם בת-זוגו. בנסיבות אלה, גם לא ניתן היה לערוך טקס כלולות בין כותלי בית הכלא לנוכח עמדתה ההלכתית של רבנות שב"ס, כמפורט לעיל. 3. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי (מרכז) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"א 12965-11-10 מיום 12.1.11) וביקש להתיר לו להינשא לבת-זוגו וליתן לו חופשה חריגה לצורך קיום טקס הנישואין מחוץ לכותלי בית הכלא. בית המשפט (כבוד השופטת ו' מרוז) ביקש לשמוע את עמדת בת-הזוג של המבקש. בית המשפט התרשם כי מדובר באישה בוגרת שידועות לה כל העובדות, וחרף זאת דבקה בהחלטתה להינשא למבקש ולהקים עימו משפחה. נקבע כי לכאורה משידועות לבת-הזוג מלוא העובדות, לא היה מקום למנוע את טקס הנישואין ואת מפגשי ההתייחדות עם המבקש. עם זאת, לנוכח האמור בחלק החסוי שצורף לחוות-הדעת של ועדת אלמ"ב, הוחלט כי ראוי לאפשר הן לבת-הזוג, הן לוועדת אלמ"ב, לבחון פעם נוספת את עמדותיהן. במידה שבת-הזוג תדבק בעמדתה, ציין בית המשפט כי יש לבחון את שאלת נישואיו פעם נוספת בטרם תחלוף עוד שנה. העתירה נדחתה, אפוא, בסייג האמור. 4. בסמוך לאחר מתן החלטת בית המשפט, שב וביקש המבקש כי תותר יציאתו לחופשה מיוחדת לצורך קיום טקס נישואים עם בת-זוגו במשולב עם חתונת אחייניתו, שצפויה היתה להתקיים ביום 24.3.11 באולם אירועים בדימונה. בהתאם לפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, הובא עניינו של המבקש פעם נוספת בפני ועדת אלמ"ב. זו שבה והמליצה שלא להתיר את יציאתו של המבקש לחופשות ולא לאפשר קיום התייחדות עם בת-הזוג לנוכח רמת מסוכנותו הגבוהה. בעקבות זאת, החליט המשיב לדחות את בקשתו של המבקש לצאת לחופשה מיוחדת, זאת, בין היתר, גם נוכח מידע מודיעיני בדבר התנהגות שלילית מצד המבקש בין כותלי בית הכלא. 5. המבקש עתר נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי (מרכז) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"א 28967-03-11 מיום 22.3.11). בית המשפט (כבוד סגן הנשיא א' טל) דחה את העתירה בקובעו כי החלטת המשיב שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה מיוחדת לרגל קיום טקס נישואיו סבירה ומוצדקת היא, בהתחשב בעמדת ועדת אלמ"ב שלא לאפשר למבקש להתייחד עם בת-זוגו בשל מסוכנותו המינית, הגם שבת-הזוג הבגירה מוכנה להינשא לו ולהתייחד עימו. עוד נקבע כי גם עמדת המשיב שלא לאפשר למבקש להינשא בין כותלי בית הכלא מבלי לקיים התייחדות לאחר טקס הקידושין היא עמדה סבירה המבוססת על עמדת רבנות שב"ס, ואשר לא נסתרה בחוות-דעת הלכתית אחרת. 6. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, היא הבקשה שלפניי. המבקש סבור כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית. לטענתו, החלטת בית המשפט קמא פוגעת בזכויותיהם החוקתיות של אסירים, לרבות הזכות לכבוד, לאוטונומיה אישית, לחיי משפחה ואף להורות. לגופו של עניין, טוען המבקש כי החלטת בית המשפט שוללת את זכותו להינשא לבחירת לבו בצורה בלתי מידתית. הוא מטעים כי בת-זוגו היא אהבת נעוריו, כלשונו, וחרף עובדת מאסרו בחרה להינשא לו. עוד טוען המבקש כי ועדת אלמ"ב לא שקלה את עניינו בשנית בניגוד להוראת כבוד השופטת מרוז. לדבריו, חוות-הדעת שהוגשה לעיונו של כבוד השופט טל לא היתה עדכנית. כן יוצא המבקש חוצץ נגד עמדתה ההלכתית של רבנות שב"ס, וטוען כי קיימת גישה הלכתית המאפשרת להינשא גם בלא עריכת התייחדות בסמוך לאחר החופה. לבסוף, מדגיש המבקש כי אינו מתנגד להינשא לבת-זוגו בתוך כותלי בית הכלא. סיכומו של עניין, עותר המבקש לבטל את החלטתו של בית המשפט קמא ולהתיר לו להינשא כדת משה וישראל. 7. בתגובתו לבקשה, הציע המשיב פתרון קונקרטי, לפיו ככל שיעלה בידי המבקש להצביע על רב מוכר שמוכן להשיאו על אף שלא תותר התייחדות בסמוך לאחר עריכת החופה, תאושר בקשתו לערוך טקס נישואים בין כותלי בית הכלא בהתאם לנוהלי המשיב. ככל שהמבקש יוכיח כי לא עלה בידו למצוא רב כאמור, וככל שבת-זוגו תחתום על כתב התחייבות לפיו המשיב ומדינת ישראל לא יישאו באחריות לכל נזק שעלול להיגרם לה ותצהיר בפני בית משפט זה כי היא עומדת להינשא למבקש וכי היא מודעת לעבירות שבהן הורשע, תתאפשר למבקש התייחדות קצרה בת חצי שעה עם בת-זוגו בסמוך לאחר עריכת החופה, כך שניתן יהיה לערוך את החופה באמצעות רב מרבנות שב"ס בין כותלי בית הכלא. הובהר כי לנוכח המלצת ועדת אלמ"ב, לא תותר בעת הזו התייחדות נוספת למעט אותה התייחדות חד-פעמית, כמפורט לעיל. 8. בתגובה לתגובת המשיב, עתר המבקש לקיום דיון דחוף בעניינו הואיל ולטענתו, המשיב התייחס בתגובתו רק לבקשת המבקש להינשא לבת-זוגו והתעלם מבקשתו להביא עימה ילדים לעולם, שאף היא היתה במוקד הבקשה. 9. כידוע, ככלל, רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם מתעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או נושא בעל חשיבות כללית (ראו, למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (, 26.6.86); רע"ב 9011/02 גולדנברג נ' מדינת ישראל (, 9.2.03); רע"ב 4539/97 יונס נ' מדינת ישראל (, 5.10.97)). לא התרשמתי כי טענותיו של המבקש מבססות שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינו הפרטי. הבקשה סבה בעיקרה על נסיבותיו האישיות של המבקש ואינה משליכה על עניינם הרחב של אסירים המבקשים להינשא או להתייחד בעת ריצוי מאסרם. על אף ניסיונותיו של המבקש לשוות לבקשה אופי עקרוני הנוגע לזכותו של אסיר להינשא ולהקים משפחה, הרי שעיקר הבקשה סב סביב אופן מימושה של זכותו להינשא בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. אוסיף כי התרשמתי שהצעתו של המשיב מספקת ומידתית בנסיבות העניין. ההצעה מאפשרת למבקש לממש את רצונו להינשא לבחירת לבו בין כותלי בית הכלא, בין אם באמצעות רב מוכר מטעמו, בין אם באמצעות רבנות שב"ס. במובן זה, באה הבקשה על סיפוקה ולפיכך אין לומר כי זכותו של המבקש להינשא נפגעה בנסיבות העניין. יש להדגיש כי המבקש עצמו מצהיר בבקשתו כי אין הוא מתנגד להינשא לבת-זוגו בתוך בית הסוהר. באשר לבקשה להקים משפחה עם בת-הזוג. תחילה אטעים כי אין חולק שעומדת למבקש הזכות העקרונית לחיי אישות (ראו: עע"א 4714/04 עמיר נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נט(6) 145 (2005)). זאת, גם בנסיבות שבהן המטרה היא להקים משפחה. במקרה שלפנינו, דומה כי הבקשה להתייחד עלתה באופן נלווה ומשני לבקשה להינשא לבת-הזוג, בעקבות עמדתה של רבנות שב"ס כי לא ניתן לקיים טקס קידושין וחופה בלא לערוך התייחדות בסמוך לאחר מכן. בל נשכח כי בהתאם לפתרון שהציע המשיב, ככל שלא יעלה בידי המבקש לאתר רב מוכר שיסכים להשיאו בלא התייחדות, תותר למבקש ולבת-זוגו התייחדות חד-פעמית לאחר קיום החופה באמצעות רבנות שב"ס. ככל שיחפוץ המבקש לשוב ולהתייחד עם בת-הזוג, הרי שפתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה מתאימה, שתיבחן בנפרד על ידי הגורמים המוסמכים על סמך הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים בעת הגשת הבקשה. אשר על כן, הבקשה נדחית. בית סוהר / כלאאסיריםנישואין / חתונה