קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי לידה לעצמאית: השופט מורל: .1בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת ליפס - דן יחיד; תב"ע מז/74-0) דחתה את תביעת המערערת לתשלום דמי לידה מהכנסתה כעובדת עצמאית, כהענקה מטעמי צדק, על-פי תקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), תשל"ה- 1975(להלן - התקנות). .2העובדות היו כדלקמן; - א) המערערת החלה לעבוד כעובדת עצמאית ביום 1.1.1984, ולפני כן עבדה כשכירה; ב) המערערת הגישה את הדו"ח הרב-שנתי למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) ב- .10.6.1985בעקבות זאת נערכה שומה, והיא שילמה את דמי הביטוח במלואם; ג) ב- 12.7.1985ילדה המערערת, וקיבלה דמי לידה על-פי הכנסתה כעובדת שכירה; ד) המוסד סירב לשלם למערערת דמי לידה גם על-פי הכנסתה כעובדת עצמאית, משום שלא היתה רשומה ככזאת, ובשל איחור בתשלום דמי הביטוח. .3את הסיבה לאי-הרישום במועד (כשנה וחצי לאחר שהחלה לעבוד כעצמאית), ולאיחור בתשלום דמי הביטוח, מסבירה המערערת בעדותה בבית-הדין קמא; שם סיפרה כי משהחלה לעבוד כעצמאית, פנתה למנהל החשבונות שלה שיסדיר את כל הדרוש, ובין השאר, גם במוסד. מנהל החשבונות אמר לה, שעליה להשיג אישורים שונים הדרושים לו כדי להציגם למוסד. את האישורים השיגה רק בסוף מאי .1985בפעולותיה אלה, טענה המערערת, עשתה הכל כדי להירשם במוסד במועד כעובדת עצמאית; היא סמכה על מנהל החשבונות, ואם טעתה בכך - הרי שזו טעות בתום לב, מחוסר ידע, ולא מתוך כוונה להתחמק מתשלום דמי ביטוח. .4בערעורה לפנינו טענה המערערת כי טעה בית-הדין קמא כאשר קבע שאין להחיל את האמור בתקנה 3(10) לתקנות. עוד טענה המערערת כי לא ידעה ולא הובהר לה, שהיה אפשר להירשם גם לפני שהשיגה את כל האישורים. לפיכך, הוסיפה המערערת ואמרה, אי-תשלום דמי הביטוח במועד נבע מסיבות שלא היו תלויות בה, ויש כאן תום לב מצידה, כאמור בתקנה 3(10) לתקנות. .5בתקנה 3לתקנות נאמר - " .3בכפוף לאמור בסימן ג' יתן המוסד הענקה במקרה שלא אושפזה יולדת או נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום לפי סעיף 33לחוק או לשלם דמי ביטוח, כולם או מקצתם, ונוצר פיגור לפי סעיפים 98או 181לחוק מחמת אחד מאלה: (1) עד (9) - - - (10) סיבה אחרת שלפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שבא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה". .6בדב"ע מב/13- 0[1] (להלן - עניין ראובן) נדונה תקנה זו, ונפסק שאין פרש את פסקה 10(כמואת שאר תשע הפסקות) כעומדת בפני עצמה, אלא - "יש לפרשה תוך התייחסות לקטע הפותח את התקנה כולה" (שם [1], בע' 395, סעיף 4). לאמור, אף אם נתקיים כל האמור בפסקה 10, עדיין אין די בכך, וצריך שיתקיים גם האמור בקטע הפותח את התקנה - "כאשר לא מתקיים הרישא - לא תועיל אחת הפסקות - - - הקובע הוא, אם אמנם 'נבצר מהמבוטח' לקיים את החובה שבה מדובר - - -" (שם [1]) .7אין אנו סבורים שהשתלשלות העניינים, כפי שתוארה על-ידי המערערת, מכניסה את המקרה שלפנינו למסגרת פסקה 10, שכן אי-ידיעה, טעות, שכחה וכיו"ב אינן מהוות צידוק לאי-מילוי החובה כחוק (עניין ראובן, שם [1], בע' 396מול האות ג). אך גם אילו אמרנו שפסקה 10חלה, עדיין אין המערערת יכולה לזכות, שכן העובדות שהמערערת הציגה אותן כסיבה לאי-הירשמה כעצמאית, ולכך שלא שילמה דמי הביטוח בעניין זה, בסעיף 7לפסק-דינו. .8הערעור נדחה.לידהדמי לידהעצמאים