קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי תיווך על עסקה שלא במקרקעין / דמי תיווך על עסקה שלא במקרקעין: 1. התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה ע"ס 22,120 ש"ח המבוססת לטענתו על עסקת תיווך של בדים בין הנתבעת לבין חברה יצרנית אנגלית בשם LISTER וזכאי לעמלה בשיעור של 5% משווי העסקה בסכום של 80,000 לירות שטרלינג. 2. הנתבעת הן בכתב הגנתה והן בתצהירו של מנהלה מר טביב דניאל הכחישה כי רכשה בדים מחברת LISTER והכחישה את חובתה לשלם לתובע עמלה. 3. בישיבת בית המשפט מיום 8.7.98 החלטתי כי על הצדדים להגיש תצהירי עדיהם בחקירה ראשית ואכן הגיש התובע תצהיר (ת1/) שנחקר עליו וכן הגיש מוצג (ת2/) בצירוף מסמכים. 4. הנתבעת הגישה תצהיר של מנהלה מר טביב דניאל (נ1/). 5. התובע לא היה מיוצג ע"י עו"ד ורוב המסמכים שהוגשו נכתבו בחלקם בכתב יד ובאיכות גרועה של צילומים, דבר שהקשה על בית המשפט לבדוק את תוכנם. 6. התובע בכתב התביעה ציין כי עסק בזמן הרלוונטי לתביעה כמתווך בסחר חוץ של יצרני טקסטיל לבין יצרנים בארץ (סעיף 1 לכתב התביעה) ואילו בסיכומיו (סעיף 2) טוען כי עבד כסוכן חוץ כדי לשרת את הקונים בארץ ואת הספקים בחו"ל. 7. התובע הן בעדותו בפני והן בתצהירו חזר וטען כי בחודש פברואר 1996 לאחר ניהול מו"מ קודם בינו לבין מנהל הנתבעת בדבר מחיר הבדים שהוקטן מ4.25- לירות שטרלינג למטר ל4- לירות שטרלינג שלחה הנתבעת לחברת LISTER הזמנת בדים ע"ס 80,000 לירות שטרלינג לפי פקס שהעתקו צורף למוצג ת2/. 8. התובע מודה כי הנתבעת לא פתחה מכתב אשראי כמקובל ואני קובע לפי עדותו של מנהל הנתבעת כי לא נתקבלה כל סחורה מחברת LISTER. 9. התובע מודה בעדותו (עמוד 3 לפרוטוקול) כי הנתבעת לא רכשה את הסחורה וההזמנה בוטלה. 10. בסעיף 8 לכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעת הייתה אמורה להסדיר את מכתב האשראי אך מכתב זה לא הוסדר ולא נפתח ומזה ניתן לקבוע כי הנתבעת בסופו של דבר לא רכשה סחורה. 11. לאחר עיון במוצגים ובסיכומי הצדדים, אני מחליט לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים: א. אני קובע כי אכן הצדדים באו בדברים, קיימו פגישות ושיחות ואף נשלח פקס לחברת LISTER בנייר המכתבים של הנתבעת אך לא נקשרה עסקה מחייבת שכן לא נפתח מכתב אשראי כנדרש ליבוא סחורה. ב. לא הגיעה הסחורה לארץ, דבר שמצביע שלא הייתה כל עסקה מחייבת ולכל היותר הייתה ההצעה מצד הנתבעת לביצוע עסקה שלא יצאה לפועל. ג. לא הוכח כי אכן התחייבה הנתבעת לשלם לתובע דמי תיווך, שכן התובע הודה כי בזמן הרלבנטי שימש כסוכן יצרן בחו"ל של חברות זרות והיה צריך להוכיח כי במקרה זה מגיעים לו דמי תיווך ושיעור דמי התיווך מהנתבעת, דבר שלא הוכח. 12. אכן נגרמו לתובע הוצאות שונות של משלוח פקסים, מכתבים ובזבוז זמן במשא ומתן ארוך עם הנתבעת, אך עסקה מחייבת לא נקשרה והסחורה לא הגיעה לארץ ודין תביעתו להדחות. 13. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ובנסיבות העניין ולאור ההוצאות שנגרמו לתובע, אין צו להוצאות. מקרקעיןדמי תיווךתיווך