קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד להגשת תשובה: 1. בהמשך להחלטה מיום 29.1.98 לפיה הוארך המועד להגשת תשובת הבנק - המשיב ביומיים נוספים, ובהתאם להחלטה מיום 20.10.98 של בית המשפט המחוזי לפיה תנומק ההחלטה בדבר הארכת המועד, להלן מפורטים נימוקי ההחלטה. כהערה מקדימה אומר כי מאחר שבאה הבקשה להארכת מועד ולאחר מכן הגיבה המבקשת באורח מפורט ולאחר שבהחלטת בית המשפט המחוזי ניתן להחליט בבקשה זו גם בלא לשמוע שוב את הצדדים, זאת על פי שיקול דעתי, באים נימוקי ההחלטה בלא לשמוע את הצדדים, שכן הצדדים הסכימו לאפשרות זו, וב"כ המבקשת ויתר על חקירת המצהיר. 2. הבקשה להארכת המועד להגשת תגובה ביומיים נוספים נומקה בכך שלאחר שהגיעה הבקשה על נספחיה לידי המבקשת, הועברו המסמכים לידי בא כוחה. על מכתב הלוואי של ב"כ המשיב הוטבעה חותמת "נתקבל" של המשיב וזו נשאה את התאריך 13.5.97. לדברי ב"כ המשיב, בדבריו שפורטו גם בתצהירו המצורף לבקשה, הוא סבר בטעות כי המסמכים התקבלו ביום 19.5 זאת מתוך שהספרה 3 נחזתה להיות כמו הספרה 9. עוד הוסיף ב"כ המשיב בנימוקי בקשתו כי ההודעה על מועד הדיון שנשלחה מבית המשפט התקבלה אצל ב"כ המשיב ביום 19.5 (ההודעה אך הודפסה ביום 13.5) וזאת כפי שמופיע הדבר בהודעה על מועד הדיון. 3. בפתח הדיון בבקשה העיקרית, בקש ב"כ המבקשת לדון תחילה בבקשה להארכת מועד: "שכן אם הבקשה תידחה אין טעם להיכנס לבקשה העיקרית. אני מפנה לתגובתי". דהיינו, ב"כ המבקשת וויתר על חקירתו של ב"כ המשיב שהיה חתום על התצהיר שתמך בבקשה להארכת מועד, ומכאן שהעובדות כפי שפורטו בתצהיר ואוזכרו לעיל אינן שנויות במחלוקת והמבקשת אינה חולקת על אמיתותן. 4. המסקנה מהעובדות המפורטות לעיל ושאינן שנויות במחלוקת הינה כי טעותו של ב"כ המשיב אשר קיבל את המסמכים לידיו תוך שסבר כי המסמכים הגיעו לידי המשיב עצמו ביום 19.5 הינה לא רק טעות שנעשתה בתום לב גמור, אלא זו טעות אפשרית וקרובה שכן מבלי להיות מומחה ניתן לראות כי הספרה 3 בתאריך 13.5 שבחותמת, נחזית להיות דומה מאוד לספרה 9. אומנם המדובר בחותמת של המשיב אולם זו טעות "בחוט השערה" שעד שאינה מתרחשת קשה מאוד לצפות את התרחשותה. נוסף על כך, העובדה שאין מחלוקת שההודעה על מועד הדיון שנשלחה מבית המשפט הגיעה לידי ב"כ המשיב ביום 19.5, מהווה נדבך נוסף לתרחיש הטעות של ב"כ המשיב ובכך, למעשה, הושלמה מסכת הטעות. המדובר בצירוף מקרים שאינו שכיח, ושגרם לטעות בתום לב שהביאה לאיחור של יומיים בלבד. אין לשכוח גם כי למבקשת ניתן צו זמני המעכב את תחילת ההגבלה עד להחלטה אחרת, וצו זה ניתן ביום 11.5.97. מכאן, שלא נגרם כל עיוות דין או פגיעה בזכות כלשהי שעמדה למבקשת שהייתה "מוגנת" אותה שעה בצו הזמני שמנע את תחילת ההגבלה, ולכן מירוץ הזמנים לקבלת תגובת המשיב איבד מעוקצו. כן אין להתעלם מכך שהצו ניתן כאמור ביום 11.5.97 ואילו ב"כ המבקשת שלח את הצו, הבקשה ונספחיהן יומיים לאחר מכן, ביום 13.5.97 (זאת כפי שעולה ממכתבו של ב"כ המבקשת למשיב, נספח א' לבקשה להארכת מועד). שורת הצדק הייתה מחייבת, מטעם זה בלבד, הארכת מועד של יומיים נוספים. 5. התוצאה מהאמור לעיל ולאור החלטת בית המשפט המחוזי כי דין הבקשה בהמ' 4898/97 להידחות והצו הזמני בטל, כל זאת כאמור בהחלטה מיום 19.5.97.הארכת מועד