הארכת מועד עקב חוסר יכולת לשלם שכר טרחת עורך דין

איחור ביצירת הקשר עם עורך-דין או חוסר אפשרות לתשלום שכר טרחה אף הם אינם טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד. כבר נפסק לא אחת כי מערכת היחסים בין עורך- הדין לשולחו אינה מעניינו של בית המשפט ואינם בבחינת טעם מיוחד להארכת המועד (דב"ע נג9-95/, גת - הבנק הבינלאומי, פד"ע כה 552, 556 והאסמכתאות שם). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד עקב חוסר יכולת לשלם שכר טרחת עורך דין: 1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים מיום 27.7.99. 2. נימוקי ב"כ המבקשת להארכת המועד הינם כי המערערת הינה עקרת בית שהתקשתה להבין את משמעות פסק-הדין; כי "למצער לקח למבקשת זמן עד שיצרה קשר עם הח"מ (עורך דינה) להגשת ערעור", ומשפנתה כבר חלף המועד להגשת הערעור; כי למבקשת לא היתה אפשרות לשלם שכר טרחה ולבסוף הסכים בא כוחה לייצגה ללא שכר טרחה; מדובר בפסק-דין המטיל על המבקשת תשלום סכום עתק, שאינו בהישג ידה; למבקשת סיכוי טוב לזכות בערעורה ואין לדחותו מטעמים פורמליים בלבד. 3. מנגד טוען ב"כ המשיבה כי: הבקשה הוגשה כחודשיים וחצי לאחר מתן פסק הדין שהומצא לב"כ המבקשת במהלך הפגרה, עובדה שלא מנעה ממנו להכין את הערעור; המערערת היתה מיוצגת ואין לפיכך ממש בטענה שלא הבינה את משמעות פסק-הדין או לא ידעה מהו המועד להגשת ערעור; אשר לעיכוב ביצירת הקשר עם בא כוחה - אין בכך להוות טעם מיוחד; לגופו של עניין - אין ממש בערעור, מאחר ובית הדין קמא דחה את גרסתה העובדתית של המבקשת ואילו חישוב גובה החוב נעשה בהתאם להחלטת בית הדין הארצי (דב"ע מז4-8/ , הסתדרות עובדי המדינה - מדינת ישראל, פד"ע יט 327, 339). כמו כן טוען ב"כ המשיבה, כי מצד המבקשת היתה סחבת בניהול המשפט דלמטה ואין לתת יד לכוונת המבקשת להמשיך ולעכב את ביצוע תשלום החוב שנפסק לטובת למשיבה. 4.א. המערערת היתה מיוצגת בבית הדין קמא על ידי עורך דין ולפיכך הומצא פסק-הדין לידי בא כוחה. ההמצאה היתה בתקופת פגרה ולכן עמד לרשותה זמן כפול מהרגיל להגשת ערעורה. אף על פי כן לא עמדה במועדים הקבועים בחוק. אי ידיעת החוק אינה מהווה טעם מיוחד (ראה לובוצקי, סדר הדין בבית הדין לעבודה, ע' 336 והאסמכתאות בהערת השוליים 130) ובוודאי שאין היא יכולה לעמוד למי שהיה והינו מיוצג על ידי עורך דין. ב. איחור ביצירת הקשר עם עורך-דין או חוסר אפשרות לתשלום שכר טרחה אף הם אינם טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד. כבר נפסק לא אחת כי מערכת היחסים בין עורך- הדין לשולחו אינה מעניינו של בית המשפט ואינם בבחינת טעם מיוחד להארכת המועד (דב"ע נג9-95/, גת - הבנק הבינלאומי, פד"ע כה 552, 556 והאסמכתאות שם). ג. אף מצבה הכלכלי של המבקשת ואי יכולתה לשלם את שקבע פסק-הדין אינם מהווים טעם מיוחד. ד. חשיבות הבעיה שמבקש בעל דין להעמיד לדין אינה משמשת כשלעצמה טעם מיוחד. רק "אם יש הסבר סביר לצידוק האיחור, רשאי בית המשפט להביא בחשבון, נוסף עליו, גם את חשיבות העניין שהמבקש עומד להביא לפני בית המשפט" (ראה זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890). ה. אשר לסיכויי הערעור - אין זה מתפקידי כרשמת לשקול את סיכוייו, אך מאחר והוא מכוון בעיקרו כנגד קביעות עובדתיות, ספק אם בית הדין שלערעור יתערב בהן או בחישוב שנעשה בהתאם להנחיותיו-הוא. אשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים - בית הדין קמא קבע כי התיישנה הזכות המהותית מאחר ולא נתבעו תוך שנה. 5. אשר על כן, בהעדר טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד - הבקשה נדחית. 6. אשר להוצאות: בהתחשב בטענות בדבר מצבה הכלכלי של המבקשת הנני פוסקת לטובת המשיבה הוצאות בקשה זו בסך 500 ש"ח (כולל) בלבד. הארכת מועדשכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין