קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד עקב טעות אנוש: לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים מיום 30.6.98. המבקשת מודה כי פסק הדין הגיע לידיה בסוף חודש אוגוסט 1998 (בדיקת התיק בבית הדין האזורי מעלה כי בוצעה מסירה כדין ב- 17.7.98), אך עקב הפגרה, השביתה במשק, העברת המשרד והסכסוכים בין השותפים לא הוגש הערעור במועדו. בכ' המבקשת מבקש לראות בנסיבות הנ"ל נימוק להארכת המועד ומסתמך על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים, לפיו טעות אנוש היא סיבה מספקת וכן כאשר הנסיבות לא היו בשליטת בית דין. מנגד טוען ב"כ המשיב כי אין בטענות המבקשת משום טוב מיוחד, מה עוד שאין מדובר בנסיבות חיצוניות, שאינן בשליטת המבקשת, ולפיכך אין לקחתן בחשבון לצורך גישתו הסלחנית של בית הדין. לגרסתו ישבה המבקשת בחיבוק ידיים בתקוה כי המשיב לא יפעל לגביית החוב ורק משהתברר לה כי נפתח תיק הוצל"פ - פנתה בשלב מאוחר זה ובקשה להגיש ערעור. כן נטען שמדובר בקביעות עובדתיות שאין מתערבים בהם בערעור. לרשות המבקשת עמדו, בטרם עברה משרד והחלו סכסוכי השותפים, קרוב לחודשיים להגשת ערעורה - כאמור לעיל מסירה כדין בוצעה למשרדיה ביום 17.7.98 ועקב הפגרה והשביתה במשק היה המועד האחרון להגשת ערעור יום ה- 10.9.98. העובדה ש"רק לאחר שנעשה סדר בתיקים נמצא פסק הדין" (סעיף 5 לתצהיר מר יואב צבר, ממנהלי המבקשת) אינה בגדר טעות אנוש, מה גם שטעות אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד עפ"י פסיקת בית הדין הארצי. לכל היותר יכולה היא להוות נסיבה מקלה, בהצטרפה לנימוקים אחרים, וזאת כאשר אינה נובעת מרשלנות, הזנחה, או זלזול בסדרי הדין (ראה דבע 13-24/11 עיסא עבייד ימית חניה גרירה ושרותים בע"מ פדע כט 648). לא זה המקרה שלפני. אף פסק הדין שעליו מבקש ב"כ המבקשת להסתמך (המ' 5727/94, המ' 2332/94 בבית משפט השלום בירושלים) ושלפיו "ניתן להתחשב בטעות כזו (טעות אנוש) כצידוק להארכת מועד", מסייג את האמור לטעות אנוש "שאינה נובעת מרשלנות, הזנחה או זלזול בסדרי דין". כפי שכבר נאמר לעיל - לא זה המקרה שלפני. נסיבות העניין - ככל שהן נוגעות לחלוף הזמן עד ליום 10.9.98, למעבר המשרד ולאי הימצאו של פסק הדין במשך תקופה ארוכה - מצביעות על רשלנות והזנחה. אשר לסכסוכי השותפים - אם מחלוקת בין צד ובא כוח אינם מהווים טעם מיוחד להארכת המועד (ראה נג 9-95 גת - הבנק הבינלאומי הראשון פדע כה 552) קל וחומר סכסוך פנימי בתוך המבקשת. כן אין לקבל את הטענה שהנסיבות לא היו בשליטת המבקשת ולכן אין מקום לנקיטת גישה סלחנית (ראה נג 9/95 הנ"ל). סיכויים להצליח בערעור, כשלעצמם, אינם מהווים טעם מיוחד להארכת מועד. מכל מקום עסקינן בפסק הדין מפורט ומנומק המבוסס על עובדות שנקבעו ע"י בית הדין קמא, לאחר שמיעת העדויות, וברמה הלכאורה, לפחות, ספק אם בית הדין של ערעור יתערב בהן. לאור כל האמור לעיל ומשלא הוכח כל טעם מיוחד להארכת המועד - הבקשה נדחית. אולם, אם תעתר המבקשת להצעת ב"כ המשיב בסעיף 13 לתגובתו (הפקדת מלוא פסק הדין, לרבות פיצויי ההלנה, בידי ב"כ המשיב) וזאת תוך 21 יום - יהיה מקום לשקול מחדש את הבקשה ולהאריך את המועד להגשת ערעור בהסכמה. המבקשת תשלם למשיב הוצאות בקשה זו בסכום (כולל) של 350.- ש"ח. לסיום, ברצוני להעיר הערה לסדר, ב"כ המבקשת התרעם בתגובתו על האיחור של ב"כ המשיב בהגשת התגובה -אך הוא עצמו השהה את תגובתו מאז ה- 11.3.99. גם משניתנה החלטתי מיום 22.4.99 (שנשלחה אליו ב- 26.4.99), ואשר העניקה לו ארכה של 15 יום - המתין עד ליום 9.6.99. על כך נאמר "טול קורה מבין עינייך". הארכת מועד