קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הברחת הרואין מסוריה: השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כתילי) בת"פ 52794-12-10 מיום 31.5.11, שבגדרו הושתו על המערערים, שהורשעו בעבירות סמים ושיבוש הליכי משפט, עונשים אלה: על המערער 1 הוטלו שבע שנים וחצי של מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ותשלום קנס בסך 30,000 ₪ או שישה חודשי מאסר; על המערער 2 הוטלו חמש שנים וחצי של מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. רקע וגזר דינו של בית המשפט המחוזי ב. כנטען בכתב האישום, במהלך החודשים ספטמבר-נובמבר 2010 עמדו בקשר X והמערער 1, במטרה לייבא סם מסוכן מסוג הירואין מסוריה לישראל. X והמערער 1 עמדו יחדיו בקשר עם סוחר סמים לבנוני בשם טאנוס, המכונה "אבו הייתם", אשר היה מקור אספקת הסם. ג. במהלך חודש אוקטובר 2010 שלח טאנוס, בתיאום עם X והמערער 1, 3 עד 6 ק"ג הירואין לכיוון גבול ישראל-סוריה, באמצעות בלדר סורי המכונה אבו מחמד. אבו מחמד הגיע אל קרבת גבול ישראל-סוריה באזור מג'דל אל-שמס והמתין תקופת מה במקום בעוד הסמים ברשותו. המערער 1 העביר לאבו מחמד מעל לגדר הגבול כרטיס SIM כדי שיוכלו לעמוד בקשר. השניים עמדו בקשר טלפוני רציף וסיכמו ביניהם את פרטי העברת הסמים. X שילם חלק מדמי הבלדרות לאבו מחמד ולמערער 1 בעבור חלקם בעסקה זו.   ד. לקראת סוף חודש אוקטובר 2010 קשר המערער 1 קשר עם המערער 2 על מנת שהאחרון ידאג לקבלת הסמים, אשר נועדו להיזרק מן הצד הסורי של גדר הגבול. למטרה זו קשר המערער 2 קשר עם אחד סרור אבו זיד שיאסוף את הסמים שייזרקו, בתמורה לסכום של 20,000 ₪. ביום 6.11.10 הסיע המערער 2 את אבו זיד לגבול והורידו בנקודת ההברחה המיועדת. במקביל עמדו X והמערער 1 בקשר עם טאנוס ואבו מחמד, והמערער 1 עידכן את המערער 2. באותו לילה אכן זרק אבו מחמד את הסמים מעבר לגדר הגבול. בטרם הצליח לאתר את הסמים, נעצר סרור אבו זיד על ידי המשטרה. לאחר שנודע למערערים על מעצרו של אבו זיד תיאמו X, המערער 1 והמערער 2 גירסאות שקריות, שאותן ימסרו למשטרה אם ייעצרו. ה. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, שלפיו הוגש כתב אישום מתוקן כנגד המערערים 2-1, ללא הסכמה באשר לעונש. המערערים הורשעו על פי הודאתם בעבירות של עסקה אחרת בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג- 1973 ובשיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. ו. בית המשפט המחוזי גזר כאמור על המערער 1 שבע שנים וחצי של מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ותשלום קנס בסך 30,000 ₪ או שישה חודשי מאסר תמורתם. על המערער 2 הוטלו חמש שנים וחצי של מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. אבו זיד, שהוגש כנגדו כתב אישום נפרד, הורשע על פי הודאתו בעבירה של עסקה אחרת בסם מסוכן. בית המשפט (סגן הנשיא כתילי בת"פ 52793-12-10 מיום 31.5.11) הטיל עליו 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל ועשרה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. X גם הוא הורשע בהתאם להודאתו, והוטלו עליו (סגן הנשיא כתילי בת"פ 52794-12-10 מיום 4.7.11), בהתאם להסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים, 20 חודשי מאסר בפועל ו- 16 חודשי מאסר על תנאי. ז. בית המשפט הדגיש, כי על הענישה בעבירות הקשורות בייבוא ובהפצת סמים להיות מרתיעה וקשה, וזאת נוכח העובדה כי נגע הסמים גורם לעלייה בשיעור הפשיעה, לאבדן הביטחון ולהרס חייהם של אנשים רבים. בית המשפט לא שעה לטענת המערערים שיש ליתן משקל לעובדה שהעסקה לא הושלמה, שכן אי השלמתה לא היתה פועל יוצא של רצון המערערים, אלא פרי עמלן של רשויות האכיפה. טענות הצדדים ח. לטענת המערער 1, הקלה המשיבה באופן בלתי מידתי עם X. הסדר הטיעון, לטענתו, הפר את עקרון השויון ועקרון אחידות הענישה; נאמר כי טיעוני המשיבה בהתייחס למצב הראייתי בתיק כנימוק להסכמתה להסדר מחוסרי בסיס, ודי היה ביסודו של דבר בהודאתו של X כדי להרשיעו בנסיבות. כן צוין, שהיה באפשרות המשיבה להעיד את המערערים, אך זאת לא עשתה. ט. לטענת המערער 2, העונש שהוטל עליו אינו פרופורציונלי לחלקו, והוא הופלה לרעה ביחס לשאר הנאשמים בפרשה. הודגש גם מטעמו, כי על הרוח החיה, היוזם והמתכנן, X, הושת עונש פחות בהרבה. לטענתו, שגה בית המשפט משהתייחס אליו בחומרה רבה מעבר לחלקו בעסקה, שהצטמצם למציאת סרור אבו זיד ולהסעתו למקום איסוף הסם. נטען עוד, כי גם הפער בין העונש שהוטל עליו לבין זה שהוטל על סרור אבו זיד, שחלקו במעשים אינו שונה בהרבה, תמוה. לבסוף נטען, כי שגה בית המשפט כאשר לא נתן משקל ראוי לעובדה, כי אין למערער 2 עבר פלילי בתחום הסמים. י. בפנינו טענו באי כוח המערערים, שאמנם מדובר בעבירה חמורה, אך העונש שהוטל על המערער 1 אינו הולם את חלקו בפרשה, ומכאן הפליה. באת כוח המשיבה טענה, כי מדובר בעבירה חמורה, המצדיקה ענישה מרתיעה ומכבידה. הוסף, כי חלקו של המערער 1 בעבירה היה דומיננטי משל המערער 2, ובכך יש להצדיק את הפער בענישה ביניהם, כפי שבא לידי ביטוי גם בכתב האישום. הוסבר, כי הסדר הטיעון המקל שנחתם עם X מקורו בקושי ראייתי בהוכחת מעשיו, אשר לא נצפה קודם לכן. הכרעה י"א. עבירות הסמים, ובפרט כל הקשור בייבואם ובהפצתם, הן חמורות וטומנות בחובן סכנה לחברה שאין צורך להכביר עליה מלים, ועל הענישה להיות בהתאם: "אכן, נגע הסמים הפוגע קשות בחברתנו מחייב מלחמת חורמה והעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים צריכים להשתלב במאבק הכולל להדברת הנגע. על כן, יש ליתן משקל ממשי לשיקול ההרתעתי אל מול השיקולים האישיים, אשר משקלם יהיה נמוך יותר במקרים כגון אלה". (ע"פ 9482/09 ביטון נ' מדינת ישראל (השופט ג'ובראן), פסקה 24). לא כל שכן כשהמדובר בסם מסוג הירואין כמות גדולה מאוד, ובתעוזה של הברחה מעבר לגבול. על פני הדברים לא היה דופי בעונש שהוטל לגופו, וניתן להבין את המסר הראוי שביקש בית המשפט קמא להעביר. י"ב. עם זאת סברנו כי אכן קיים פער משמעותי בין העונש שהוטל על המערערים לזה שהוטל על X, דמות המפתח בהשתלשלות האירועים מושא כתב האישום. עניינו של X אינו לפנינו, אך תשובת המדינה בעניין זה לא הניחה את דעתנו די הצורך. י"ג. אכן, אחידות הענישה - רעיון שיש בו הוגנות ויש בו חשיבות ליצירת אמון - אינה קלה ליישום: "אין הענישה 'פעולת מחשב', לנסיבותיו של נאשם משקל לכל הדעות גם כשהמדובר בכתב אישום אחד ובשותפות, אף אם ההקפדה על אחידות במקרים כאלה רבה יותר" (ע"פ 8050/04 ג'מיל נ' מדינת ישראל , פסקה ו(2)). גם לא נתיימר לומר כי תמיד מושגת "אחידות"; אחידות מלאה אינה אפשרית כמובן, שהרי אין ככלל תיק זהה למשנהו. י"ד. בסופו של יום קיימת מגמה ברורה בפסיקתו של בית משפט זה, להחמיר בענישה בסחר בסמים, לא מצאנו איפוא להפחית באופן מהותי מאוד מן העונשים שהוטלו, אך לתת ביטוי מסוים לאמור מעלה. אשר להבחנה בין המערער 1 למערער 2, זו נעוצה בחלקם השונה בתיק. חלקו של המערער 1 במובהק משמעותי יותר: הוא עסק בתכנונה ובהוצאתה של העסקה אל הפועל, והוא שגם פנה למערער 2 לשם סיוע. כללם של דברים, בהתחשב בחלקם של המערערים למול חלקו של X וכן בהינתן עברם הפלילי שאינו מכביד, החלטנו להפחית מעונש המאסר בפועל של כל אחד מהמערערים שנה ומחצה, כך שעונשו של מערער 1 יעמוד על שש שנות מאסר בפועל, ושל המערער 2 על ארבע שנים. נשוב ונטעים: ההפחתה נובעת אך ורק מנסיבות ההשוואה לX, הא ותו לא.  ט"ו. הערעורים מתקבלים איפוא בהתאם לאמור.סמיםסחר בסמים