קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על הברחת סמים לכלא: השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 8924-04-10 (כבוד השופט א' שיף), אשר השית על המערער עונש של 51 חודשי מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה למשך 5 שנים. העובדות הצריכות לעניין 1. על פי עובדות כתב האישום הראשון שהוגש נגד המערער (להלן: כתב האישום הראשון), ביום 20.11.08, בעת שחזר לכלא מחופשה, נתפס המערער כשבתחתוניו סמים מסוכנים כדלקמן: הרואין במשקל כולל של 33.37 גרם נטו, חשיש במשקל כולל של 88.429 גרם נטו ו-33 כדורי MDMA. המערער הודה בעובדות אלה, אולם טען שמדובר בסמים שרכש לשימוש עצמי בתוך הכלא. לדבריו, נוכח מחירם המופקע של הסמים בתוך כתלי בית הכלא השתלם לו לרכוש אותם בחוץ. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה לפיה הסמים הוחזקו לצריכה עצמית, זאת מן הטעם שהמערער לא הצליח לסתור את החזקה המופיעה בסעיף 31(3) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה), לפיה מי שהחזיק סם מסוכן בכמות הגדולה מזו המפורטת בתוספת השנייה לפקודה, חזקה שהחזיק בו שלא לצריכה עצמית. משכך, הרשיע בית המשפט את המערער בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) לפקודה. 2. ביום 14.3.11 הוגש נגד המבקש כתב אישום נוסף (להלן: כתב האישום השני). על פי עובדות כתב האישום השני, נתפס המערער על ידי המשטרה ביום 9.3.11 בסמוך לגדר החיצונית של בית הכלא "כרמל" כאשר ברשותו סמים מסוכנים כדלקמן: הרואין במשקל כולל של 26.33 גרם נטו, חשיש במשקל כולל של 77.65 גרם נטו וקנבוס במשקל כולל של כ-17 גרם נטו. עובר למועד הטיעונים לעונש בתיק הראשון ביקש המערער להודות בעובדות כתב האישום השני ולצרפו לכתב האישום הראשון. בית המשפט נעתר לבקשה והרשיע את המערער במיוחס לו בכתב האישום השני. 3. על פי החלטת בית המשפט, הוגש בעניינו של המערער תסקיר שירות מבחן. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המערער בן 28, ריצה במצטבר במהלך חייו תשע שנות מאסר, ומעורבותו בפלילים והתמכרותו לסמים החלה לאחר שהשתחרר משירותו הצבאי בשל אי התאמה. צוין כי המערער פנה ליחידה לטיפול בהתמכרויות בשלהי 2009, אולם שיתוף הפעולה החלקי מצידו ובדיקות השתן שהעידו על כך שהוא ממשיך להשתמש בסמים הובילו לסיום הטיפול. אמנם במסגרת מעצרו הביע המערער בפני שירות המבחן רצון לחזור לטיפול, אולם שלל השתלבות בקהילה טיפולית. משכך, התרשם שירות המבחן כי המערער אינו בשל לטיפול, ולכן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו, אלא המליץ להשית עליו ענישה מוחשית. מתסקירו המשלים בעניינו של המערער עלה כי שירות המבחן התרשם שהוא נעדר כוחות לעבור תהליך גמילה מסמים ומדפוסי התנהלותו העבריינית. 4. בגזר הדין, עמד בית המשפט על חומרתה של עבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בפרט כאשר מדובר בסם קטלני מסוג הרואין, כמו גם על העובדה שמדובר בניסיון להחדיר את הסמים המסוכנים אל בין כתלי בית סוהר. עוד פורט עברו הפלילי הרחב של המערער, אשר כולל הרשעה בעבירות סמים, אלימות ורכוש. בית המשפט המחוזי מצא חומרה יתירה בעובדה שהעבירה מושא כתב האישום השני בוצעה כשנתיים לאחר שהורשע בעבירה מושא כתב האישום הראשון ועובר למועד הטיעונים לעונש. לזכותו של המערער זקף בית המשפט את נסיבות חייו הקשות, את פציעתו בתאונת דרכים בהיותו ילד, ואת העובדה שהודה בעובדות כתב האישום השני. טענות הצדדים 5. המערער הגיש לבית משפט זה ערעור המופנה נגד חומרת העונש. המערער טוען כי עונש המאסר שהושת עליו הינו חמור, וכי בית המשפט לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות הקשות כפי שהן משתקפות בתסקיר שירות המבחן. כן לא ניתן משקל ראוי לפגיעת הראש ממנה סובל המערער, אשר גרמה לו פגיעה קוגניטיבית ופיזית. לבסוף מסביר המערער כי הסיבה לכישלון בגמילה מסמים היא, בין היתר, העדר תמיכה מצד משפחתו והסובבים אותו. 6. המשיבה סבורה שבית המשפט הביא בחשבון במסגרת גזר דינו את כל השיקולים הצריכים לעניין, ומדגישה את חומרת העבירות בהן הורשע המערער ואת העובדה שרק שנתיים לאחר שהורשע במקרה הראשון הוא נתפס שוב עם סמים מסוכנים ליד בית כלא. נוכח עברו הפלילי העשיר של המערער, ניכר שאינו מפנים את החומרה שבמעשיו. באשר לפציעה שנגרמה למערער בהיותו ילד נטען כי צורף מסמך רפואי שהמערער נפגע בראשו בהיותו בן 11, אולם אין כל התייחסות למידת השלכתה של הפגיעה על יכולתו להבין את חומרת מעשיו. הכרעה 7. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו למשל: ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, פס' 8 לפסק דינו של השופט גרוניס (, 3.7.2006)). לא מצאנו כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים הללו. בית המשפט המחוזי פירט את כל השיקולים הרלוונטיים, הן אלו לחומרא והן אלו לקולא, ואיזן ביניהם באופן שאינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתו. 8. אין צורך להכביר מילים באשר לחומרת העבירות שבהן הורשע המערער. המערער נתפס כאשר ברשותו נמצא, בין היתר, סם מסוג הרואין, הוא המסוכן והקטלני שבין הסמים המסוכנים, וזאת בניסיון להחדיר את הסמים אל תוך כתלי בית הכלא. בעניין זה נכתב: "נדמה כי אין מחלוקת על חומרתו של נגע הסמים, וחמור לא פחות הוא הניסיון להחדיר סמים אל תוך הכלא. גורמי שב"ס נלחמים בתופעה זו עקב השלכותיה על החיים בתוך הכלא, ולצורך זה הם נוקטים באמצעים מגוונים. אולם, הניסיונות לעקוף את אמצעי הבקרה נמשכים ללא הרף" (ע"פ 5388/09 מדינת ישראל נ' פלוני, פסק דינו של השופט א' א' לוי (, 9.11.2009)). כפי שציין בית המשפט המחוזי בגזר דינו, החדרת סמים אל תוך בתי כלא משפיעה לרעה על התנהגותם של האסירים ופוגעת באפשרות שיקומם. בנוסף, העובדה כי המערער נתפס כשנתיים לאחר הרשעתו בכתב האישום הראשון בנסיבות דומות כשברשותו שוב כמות גדולה של סמים וכי הרשעתו בשני כתבי האישום הללו באה לאחר הרשעות רבות בעבירות סמים, רכוש ואלימות במשך שנים רבות מחייבת התייחסות מחמירה ומרתיעה. עוד ראוי להזכיר כי שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער בשל העובדה כי אינו בשל לטיפול וגמילה מסמים, וכי תחת זאת המליץ להשית על המערער ענישה מוחשית. לצד האמור, זקף כאמור בית המשפט המחוזי לזכותו של המערער את נסיבות חייו הקשות ואת התאונה שבה היה מעורב בילדותו, ולא מצאנו כי יש להפחית מעונשו של המערער בגין אלה מעבר להתחשבותו של בית המשפט המחוזי בשיקולים אלו, והאיזונים שערך לגבי מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין העונש. בשים לב לחומרת העבירות בהן הורשע, נסיבות  ביצוען ועברו הפלילי העשיר של המערער מחד גיסא, ולנסיבותיו האישיות מאידך גיסא, מצאנו כי עונש המאסר שהושת עליו הוא ראוי והולם, ואין עילה להתערב בו (לעניין רף הענישה בעבירות אלה שבוצעו בנסיבות דומות ראו למשל: ע"פ 6048/04 אדגואיצאנו נ' מדינת ישראל (, 12.7.2005)). הערעור, אפוא, נדחה. בית סוהר / כלאמאסרסמיםסחר בסמים