הוצאת תצהירים מתיק בית המשפט

במסגרת הדיון בבקשה בטענת פרעתי במסגרת בקשת המשיבים למימוש המשכנתא, הגישה המבקשת ארבעה תצהירים של עדים מטעמה. כבוד הרשמת הורתה על הוצאת התצהירים האמורים מתיק בית המשפט. על החלטה זו הוגשה בקשת הערעור להלן: קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאת תצהירים מתיק בית המשפט: רקע ותמצית טענות הצדדים המבקשת עותרת, כי בית המשפט ייתן לה רשות לערער על החלטת כבוד הרשמת אוסילה אבו אסעד מיום 13.10.10 וידון בבקשה כבערעור. נגד המבקשת נפתח תיק בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת. במסגרת התיק האמור הגישה המבקשת בקשה בטענת פרעתי. לבקשה צורפו תצהירי המבקשת ואביה. במסגרת תצהירו טוען אבי המבקשת, כי ביום 5.4.03 נחתם בין המנוח נעמאן גרגורה ז"ל (להלן: "המנוח") לבין המבקשת ושני אחיה הסכם קומבינציה לפיו המבקשת ואחיה יבנו בניין על קרקע המצויה בבעלות המנוח ובהמשך יקבלו 2/3 מהבניין והקרקע והמנוח יקבל 1/3 מהבניין והקרקע. במסגרת ההסכם, נתנה המבקשת למנוח בטוחה לביצוע ההסכם בדמות משכנתא על זכויותיה בחלקה 4 גוש 17527. אבי המבקשת טוען בתצהירו, כי שנים לאחר סיום עבודות הבנייה, מלבד העבודות אשר לא ניתן היה לסיים, הגיש המנוח בקשה למימוש המשכנתא. לטענתו, השטר הינו ללא הגבלת סכום ובקשת הביצוע הינה על סך של 504,000 ₪ עם אופציה להגדלת הסכום. הבקשה למימוש המשכנתא הוגשה על ידי המנוח והמשיב מס' 2. השניים טענו, כי שטר המשכנתא נועד להבטיח כל סכום שהיזם חייב לבעלים. המנוח והמשיב מס' 2 טענו, כי התגבשה זכותם לממש את המשכנתא. ביום 14.9.09 הגישה המבקשת בקשה בטענת פרעתי, במסגרתה טענה, כי השעבוד הינו להבטחת תשלום סכום אשר היזם חייב לבעלים או שנוצר מאי מילוי חובות היזם. לפיכך טענה המבקשת, יש לבדוק האם היזם חייב סכום כלשהו לבעלים והאם נוצר חוב מאי מילוי התחייבויות היזם. עוד טוענת, כי בהתאם להוראות ההסכם אין לבעלים זכות לפיצוי מבלי שיוכח שהיזם הפר את ההסכם. לטענת המבקשת, היא עמדה במועדים אשר נקבעו בהסכם ואף השלימה את העבודות לפני המועדים שסוכמו. כן טענה, כי חלק מהעבודות, ובעיקר עבודות הקשורות בחלוקה הפנימית, לא בוצעו בהסכמת הצדדים, מסיבות שונות. אבי המבקשת מוסיף וטוען, כי נעשו ניסיונות להשכיר את המבנה בשלמותו. משניסיונות אלו לא צלחו, ביקשה המבקשת להשכיר את חלקה ואף הסכימה לשכור את חלקם של המשיבים כדי להשכיר את המבנה בשלמותו, אולם המשיבים חזרו בהם מהצעה זו. בהמשך נערך בין הצדדים הליך בוררות ובסופו חתמה המבקשת על הסכם באשר לחלוקת המבנה. ההסכם האמור נשלח למשיבים לצורך חתימתם עליו. המבקשת החלה לחפש שוכרים לחלקה במבנה אולם מספר רב של פונים הוברחו על ידי המשיבים אשר טענו בפניהם, כי אינם מסכימים שהבניין או חלק ממנו יושכר בטרם יסתיימו הבעיות בין השותפים וטענו, כי יוציאו צווי מניעה. חלק מהשוכרים האמורים חתמו על תצהירים אשר הוגשו בתמיכה בטענת פרעתי. לטענת המבקשת, בדיון אשר נערך ביום 13.10.10 טען עו"ד קובטי, כי התצהירים נשלחו בדואר לבא כוח המשיבים ביום 7.10.10 וטען שהמצהירים אינם בשליטתו וכי רק לאחרונה השתכנעו לחתום על התצהירים. בא כוח המשיבים התנגד להגשת התצהירים אשר הוגשו ימים ספורים לפני הדיון והוסיף, כי אין בתצהירים האמורים כדי להוסיף לתיק, שכן ההסכם והטענות ברורים. לאחר ששמעה את טענות הצדדים הורתה כבוד הרשמת על הוצאתם של ארבעת התצהירים, שלושה של שוכרים פוטנציאליים ואחד של האדריכל נסים נח'לה, מתיק בית המשפט. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. המבקשת טוענת, כי הרשמת טעתה עת הורתה על הוצאת התצהירים מתיק בית המשפט ועסקינן בפגיעה בזכות העמידה והטיעון שלה. המבקשת טוענת, כי הרשמת טעתה עת לא קיבלה את נימוקיה והסבריה באשר לאי הגשת התצהירים מבעוד מועד. עוד טוענת, כי הרשמת טעתה עת קבעה, כי הגשת התצהירים הנוספים מהווה תיקון לבקשה בטענת פרעתי ולפיכך לא התירה הגשתם משלא הוגשה בקשת תיקון. המבקשת טוענת, שהתצהירים הוגשו לשם תמיכה בטענה באשר לאי האיחור בהשלמת הבנייה ואי הפרת ההסכם, טענות אשר הועלו במסגרת הבקשה בטענת פרעתי. לפיכך, הרי שאין עסקינן בתיקון או עריכת מקצה שיפורים. לטענתה, הרשמת טעתה שעה שהעדיפה את כללי הפרוצדורה על פני חקר האמת. לטענתה, החלטת הרשמת מנוגדת להלכה הפסוקה ולכן יש לבטלה. עוד טוענת המבקשת, כי המצהירים אינם בשליטתה וכי בעת שפנתה אליהם, הם סירבו לחתום על תצהיר ורק לאחרונה עלה בידה לשכנע אותם לחתום על התצהירים. בנוסף ציינה, כי נוהל משא ומתן ונעשו ניסיונות לסיים את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט והיא האמינה, כי המשא ומתן יניב פרי ולא יהיה צורך בתצהירים. אבי המבקשת הוסיף, כי מצבו הבריאותי לא אפשר לו לפעול במלוא המרץ בקידום ניהול התובענה. לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות. לטענתם, אין ממש בטענת אבי המבקשת לפיה בניית הבניין הסתיימה לפני חמש שנים. לטענתם, המבקשת מבקשת למשוך זמן בניהול הליכים שונים בכדי שיעלה בידה לסיים את בניית הבניין, כך שתהיה לה הגנה כלשהי מפני בקשת מימוש המשכנתא. המשיבים הוסיפו, כי אבי המבקשת אינו בעל דין והוא לא המציא אסמכתא המסמיכה אותו לפעול בשם המבקשת. לטענתם, מתצהיר המבקשת לא עלתה סיבה אחת המצדיקה מחדליה. לטענת המשיבים, טענות הנוגעות לנסיבותיו של אבי המבקשת אינן רלוונטיות. ככל שראתה המבקשת, כי אין בידי אביה, בשל מצבו הרפואי, לפעול בעניין התובענה הרי שהיה עליה לעשות כן בעצמה. המשיבים טוענים, כי המבקשת לא פעלה כראוי שעה שהניחה את התצהירים נשוא הערעור בפני ערכאת הערעור שכן בקשת רשות הערעור אמורה להתייחס להחלטת הרשמת אשר לא התירה צירופם המאוחר ויתר הטענות אינן רלוונטיות שכן כבוד הרשמת לא נתנה החלטה בטענות הצדדים לגופן. לטענתם, יש להתעלם מהטענות העובדתיות אשר נטענו במסגרת הבר"ע, שכן טרם ניתנה החלטה בטענת פרעתי אשר העלתה המבקשת. המשיבים טוענים, כי עסקינן בערעור מוסווה על החלטה אשר טרם ניתנה באשר לטענת הפרעתי. לטענתם, בקשת המימוש הוגשה בחודש יולי 2009, טענת הפרעתי הוגשה ביום 14.9.09 ותגובתם הוגשה בחודש נובמבר 2009. המשיבים מוסיפים, כי הדיון בטענת פרעתי נקבע ליום 13.10.10 ובכל התקפה לא הגישה המבקשת בקשה כלשהי בנוגע לתצהירים בהם עסקינן. לטענתם, המסמכים הרפואיים של אמה של המבקשת קודמים להליכים האמורים ועל כן לא ברור כיצד היה במצבה כדי להשליך על קידום ההליכים המשפטיים. באשר לאישורים הנוגעים לאבי המבקשת טענו המשיבים, כי אחד האישורים ניתן רטרואקטיבית וכי בדיקה אחרת אשר נערכה לו נערכה לאחר הדיון בטענת פרעתי. המשיבים טוענים, כי אין לקבל את הסבר המבקשת באשר למועד בו הוגשו התצהירים ולפיו המצהירים לא היו בשליטתה. לטענתם, ככל שהיה ממש בטענה זו, הרי שלא היו מוגשים תצהירים של המצהירים ותחת זאת הם היו מוזמנים דרך בית המשפט. לטענתם, אחד המצהירים הינו האדריכל של הפרויקט אשר הוקם על ידי אביה והוא פעל בשם אבי המבקשת. לטענתם, המצהירים היו בשליטת אבי המבקשת אשר גייס אותם ברגע האחרון בניסיון לשפר מצבו. לטענת המשיבים, הם אינם מכירים את המצהירים ולא באו עמם במגע. המשיבים הוסיפו, כי לא היה בידם להשכיר את המושכר, כי העבודות טרם הסתיימו וכי הם טרם קיבלו חזקה בחלקיהם. המשיבים ציינו, כי בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, יש לצרף לבקשה בטענת פרעתי תצהיר התומך בבקשה וכל תצהיר אשר לא צורף לבקשה לא יוגש אלא ברשות הרשם. המשיבים שבים וטוענים, כי המבקשת לא הגישה בקשה כאמור ותחת זאת ניסתה להשחיל את התצהירים. לטענתם, התצהירים אף מהווים הרחבת חזית אשר אינה מתיישבת עם טענותיה המקוריות של המבקשת. המשיבים ציינו, כי המבקשת הגישה להם העתק התצהירים ביום הדיון, כך שלא ניתנה להם שהות סבירה לבדוק תוכנם ולהגיב בהתאם. לטענת המשיבים, החלטת כבוד הרשמת הייתה סבירה, נכונה, מוצדקת ומתחייבת בנסיבות העניין, זאת בעיקר לאור התקופה הארוכה אשר חלפה ממועד פתיחת ההליך ועד למועד הדיון, תקופה בה היה בידי המבקשת להגיש תצהיריה, אלמלא פעלה ממניעים פסולים. בהמשך העלו המשיבים, באריכות, טענות באשר להסכם הקומבינציה והפרתו, התייחסו לטענה לפיה מדובר בבניין גמור וראוי לאכלוס וטענו, כי התגבשה זכותם לפתוח בהליכי מימוש שטר המשכנתא. טענות שאינן רלוונטיות להליך שלפני והיה בהן רק כדי להעמיס על תגובתם שלא לצורך. ביום 5.4.11 הודיעו הצדדים על הסכמתם, לפיה החלטת בית המשפט תינתן על סמך כתבי הטענות אשר הגישו ללא צורך בהתייצבותם. דיון ומסקנות במסגרת הדיון בבקשה בטענת פרעתי במסגרת בקשת המשיבים למימוש המשכנתא, הגישה המבקשת ארבעה תצהירים של עדים מטעמה. כבוד הרשמת הורתה על הוצאת התצהירים האמורים מתיק בית המשפט. על החלטה זו הוגשה בקשת הערעור שלפניי. אני מתירה למבקשת לערער ודנה בבקשה כבערעור. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הערעור להדחות, כמפורט. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, היה על המבקשת לצרף את התצהירים לבקשתה. המבקשת מנועה מלהגיש תצהיר אשר לא צורף לבקשה, אלא אם ניתן לה היתר לעשות כן. המבקשת לא הגישה בקשה להוספת התצהירים ולא ניתן לה היתר לעשות כן. תחת זאת ימים ספורים טרם הדיון בבקשה, הגישה המבקשת הודעה על הגשת תצהירים, זאת כאמור מבלי שביקשה, כי יותר לה להגיש תצהיריה באיחור ניכר ומבלי שניתן לה היתר כאמור. במהלך הדיון טענה המבקשת, כי הגישה את התצהירים במועד בו הגישה מאחר והמצהירים אינם בשליטתה והם סירבו לחתום על תצהירים עד לאחרונה. כבוד הרשמת דחתה טענת המבקשת באשר לסיבה בגינה הוגשו התצהירים במועד בו הוגשו וקבעה, כי משהוגשו התצהירים אין מקום לקבל את הטענה, כי עסקינן בעדים אשר אינם מצויים בשליטת המבקשת. המבקשת טוענת, כי הרשמת טעתה עת לא קיבלה את נימוקיה והסבריה באשר לאי הגשת התצהירים מבעוד מועד. הבקשה בטענת פרעתי הוגשה בחודש ספטמבר 2009. הדיון בבקשה נערך בחודש אוקטובר 2010, כשנה לאחר הגשת הבקשה. בכל מהלך התקופה האמורה לא הגישה המבקשת בקשה כלשהי באשר לתצהירים האמורים. המבקשת לא ביקשה, כי יותר לה להגישם באיחור וכן לא הגישה בקשה לזימון העדים בהעדר הסכמה מצידם לחתום על תצהיר, כנטען על ידה. ככל שהיה ממש בטענת המבקשת לפיה המצהירים סירבו לחתום על התצהירים עד ימים ספורים לפני הדיון, הרי שלא ברור מדוע לא הגישה בקשה לזמנם לעדות. אין מחלוקת, כי היה בידי המבקשת זמן רב אשר במהלכו היה בידה לפעול בנדון. העובדה שהמבקשת לא הגישה בקשה כאמור, או בקשה כלשהי בעניין זה, מעוררת ספק משמעותי באשר לטענתה. בנסיבות אלו, מצאתי, כי עמדת כבוד הרשמת בעניין זה נכונה וסבירה. במסגרת הבקשה שלפניי שבה המבקשת על טענתה לפיה המצהירים לא היו בשליטתה והוסיפה, כי נוהל משא ומתן ונעשו ניסיונות לסיים את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט ולטענתה האמינה, כי המשא ומתן יניב פרי ולא יהיה צורך בתצהירים. אף אם תתקבל טענת המבקשת בעניין זה, הרי שאין בניהול משא ומתן כאמור בכדי להתיר לצדדים לחרוג מהוראות הדין. אבי המבקשת טען, כי מצבו הבריאותי לא אפשר לו לפעול במלוא המרץ בקידום ניהול התובענה. אין בעובדה זו כדי להסביר מדוע המבקשת ו/או בא כוחה לא פעלו בנדון. אבי המבקשת אינו בעל דין בהליכים נשוא ערעור זה ולכן אף אם תתקבל טענתו באשר למצבו הבריאותי, הרי שאין בכך כדי להשליך על ענייננו. למבקשת ניתנה ההזדמנות לשטוח את מלוא טענותיה ולהציג את מלוא ראיותיה הרלוונטיות לטענת הפרעתי. משלא פעלה למימוש זכותה האמורה, בהתאם לכללי הפרוצדורה, אין לה להלין אלא על עצמה. לצד זכותו של צד, כי יהיה לו יומו בבית משפט ניצבת זכות הצד שכנגד שהדיון בעניינו יהיה קצר וענייני. בענייננו, עסקינן בבקשה אשר הוגשה לפני קרוב לשנתיים. המבקשת שקטה על שמריה במשך כשנה ולא העלתה טענה כלשהי באשר למצהירים, אשר לכאורה סירבו לחתום על תצהיר. המבקשת לא נתנה הסבר כלשהו להתנהלותה האמורה. מצאתי, כי אין ליתן יד להתמשכות הליכים משפטיים זמן רב כל כך ואין לקבל את התנהלות המבקשת אשר פעלה על דעת עצמה כראות עיניה מבלי להתייחס להוראות החוק הרלוונטיות ולמועדים הקצובים ואף לא טרחה להגיש כל בקשה בעניין לבית המשפט. לאחר בחינת ההחלטה לגופה מצאתי, כי דין הערעור להדחות. ההחלטה נשוא הערעור שלפניי הינה החלטה מנומקת, מפורטת, וברורה. כבוד הרשמת בחנה לעומק את טענות הצדדים ונתנה התייחסותה למכלול טענות הצדדים והסוגיות הרלוונטיות. מצאתי, כי לא נפל פגם בהחלטת כבוד הרשמת. בשולי הדברים אציין, כי הצדדים התייחסו, באריכות רבה, להסכם הקומבינציה אשר נכרת ביניהם ולשאלת הפרתו. טענות החורגות מהאמור בהחלטה עליה הם מבקשים לערער. ערכאת הערעור בוחנת האם נפל פגם בהחלטה אשר לגביה הוגש הערעור בלבד ואין זה מתפקידה לדון בטענות הצדדים החורגות מטענות בנוגע להחלטה האמורה. מהודעת הערעור עולה, כי הממבקשת הגישה את הערעור בו עסקינן על החלטת כבוד הרשמת אוסילה אבו אסעד, מיום 13.10.10 בנסיבות אלו, אין מקום לדון בטענות הצדדים החורגות מההחלטה האמורה וחבל שהצדדים העמיסו על כתבי טענותיהם שלא לצורך. לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה. אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. מחיקת תצהירמסמכים