מה הדין בסוגיית הימנעות מהרשעה פלילית ? הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים. ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל"? להלן השיקולים להימנעות מהרשעה פלילית: האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם? מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה? מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; מידת הפגיעה של העבירה באחרים; סבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית? יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה? משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הימנעות מהרשעה פלילית: 1. בטרם אגזור את דינה של הנאשמת נתבקשתי להשתמש בסמכותי לפי סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ה1985-, ולבטל את הרשעת הנאשמת מיום 15.7.99 כפי שתוקנה ביום 13.10.99. 2. עפ"י הכרעת הדין כיום (לאחר שתוקנה) ביצעה הנאשמת גניבת 30 ש"ח, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז1977-. 3. נסיבות ביצוע העבירה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ואינני מוצא לנכון לחזור ולפרטם. 4. שירות המבחן וב"כ הנאשמת טענו בפני כי יש לסיים את התיק בצורה החריגה. נימוקיהם היו: א. אישיותה של הנאשמת, והשפעת ההליכים שהתמשכו מעבר לסביר. ב. המדובר בעבירה שבוצעה בין החודשים נובמבר 1991 לפברואר 1992. ג. השארת ההרשעה על כנה יש בה משום הטלת עונש חמור מזה לו ראויה הנאשמת. ד. המדובר בנאשמת שהיא בגיל 44 שאורח חייה הוא נורמטיבי ונקי מעבירות. ה. סיכוייה למצוא עבודה בתנאי השוק של היום קשים גם כך והרשעה אך תוסיף על קשייה. 5. ב"כ המאשימה התנגדה לבקשה בסוברה שיש לזכור שסעיף ההרשעה שונה רק בשל גודלו של סכום אך אין לשכוח שהגניבה נעשתה תוך כדי הפרת יחסי אמון שבין עובד למעביד. 6. השיקולים להרשעה או אי הרשעה אינם קבועים ואינם נוקשים וטוב שכך הדבר. המחוקק התכוון ליתן בידי בית המשפט כלי נוסף לסיומו של אירוע פלילי. מטבע הדברים כלי זה יש בו כדי להקל עם נאשמים כאשר לתוצאת ההרשעה יש החמרת יתר. 7. אין עוררין על הכלל שהמשפט הפלילי צריך להסתיים בדרך כלל בזיכוי או בהרשעה. הסמכות הנתונה לבית המשפט לסיים תיק ללא הרשעה יפה רק למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. בענין זה ראה ר"ע 432/85 רומנו נגד מדינת ישראל תקדין עליון 85 (ד) עמ' 737; וע"פ 2513/96 ו- 3467/96 מדינת ישראל נ. שמש ואח' נ (3) פ"ד 682. 8. בפסק דין חדש יותר מיום 21.8.97 ע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן: "פרשת כתב") אומרת כב' השופטת דורנר בסעיף 7 של פסק הדין: "תכליתו של סעיף 71א לחוק, כפי שהיא משתקפת גם מן ההסטוריה החקיקתית שלו, דומה איפוא לתכלית סעיף 1 לפקודת המבחן, המאפשר, כאמור לעיל, להטיל מבחן ללא הרשעה. מטרת שני אמצעים אלה הינה שיקומית. ואולם, כידוע, שיקומו של נאשם - הגם שהוא מהווה שיקול מהותי שלציבור כולו עניין בו - היינו אך אחד משיקולי הענישה, שאליו מתווספים שיקולים אחרים הנובעים מאופיה של העבירה". לסיכום היא אומרת בהמשך דבריה כדלקמן: "הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים. ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל"? 9. בפרשת כתב הנ"ל אימץ כב' משנה לנשיא שלמה לוין את שיקולי שירות המבחן בהמלצתם על המנעות מהרשעה המפורטים להלן: "א. האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם? ב. מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה? ג. מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד. מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה. סבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו. האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית? ז. יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה? ח. משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם? ט. השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. שיקולים אלה, מבלי שיהיו ממצים, מקובלים עלי, כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה". 10. לאחר שראיתי ושמעתי את הנאשמת השתכנעתי שתיאור אישיותה בתסקיר שירות המבחן הוא נכון ושהשארת הרשעתה יהיה בה כדי לפגוע בסיכויי שיקומה ולו רק מפני הדימוי העצמי שתייחס לעצמה. כמו כן אין ספק שנסיבות המקרה המיוחדות יש בהן כדי להצדיק ביטול ההרשעה. בנוסף אומר שהמדובר בנאשמת העונה על מרבית העקרונות הנזכרים בסעיף 9 לעיל. לכןיש בכך כדי להצדיק ביטול הרשעתה. אני מבטל את הרשעתה כפי שתוקנה וקובע שהנאשמת ביצעה את העבירה של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין. 11. אני מקבל את המלצת שירות המבחן ומורה שהנאשמת תבצע 120 שעות שירות לתועלת הציבור כאמור בתסקיר שירות המבחן מיום 10.10.99. אם יתעורר צורך לשינוי מקום ביצוע השל"צ ייעשה הדבר ע"י שירות המבחן אשר ידווח דבר השינוי לבית המשפט. זכות ערעור על החלטתי ועל הכרעת הדין תוך 45 יום מהיום.משפט פליליהרשעההימנעות מהרשעה