קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם המשכת חברות בקרן פנסיה: 1. בפנינו תביעה לסעד הצהרתי במסגרתו מתבקש בית הדין לקבוע, כי על הנתבעת לכבד את ההסכם אשר חתמה עם התובע בשנת 1999 ולהעניק לתובע קצבת פנסיה חודשית כפי הקבוע בהסכם, וכן ליתן סעד כספי לפיו תחויב הנתבעת בהפרשי הקצבאות להם זכאי התובע החל מחודש פברואר 2010 בהתאם להסכם האמור. רקע כללי 2. הנתבעת - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן - מבטחים) - הנה חברה בע"מ המנהלת קרן פנסיה ותיקה מכוח חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א - 1981 (להלן - חוק הפיקוח), חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה - 2005 (להלן - חוק שירותים פיננסיים) ותקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד - 1964 (להלן - תקנות קופות הגמל). 3. לאורך השנים צברו קרנות הפנסיה הותיקות גירעונות אקטוארים, שנבעו בעיקר מהעלייה בתוחלת החיים של חבריהן. לפיכך, הופעל הסדר קרנות הפנסיה הותיקות, אשר אושר ע"י הכנסת ביום 29.5.2003. במסגרת ההסדר ניתן לקרנות הפנסיה סיוע ממשלתי בכפוף לשינויים בזכויות ובחובות העמיתים. שינויים אלו, מכוח הוספת פרק ז1 לחוק הפיקוח, נקבעו בתקנון אחיד שהתקין המפקח על הביטוח במשרד האוצר לכל קרנות הפנסיה הותיקות שנמצאו בגרעון. התקנון האחיד החליף החל מחודש 10/03 את כל התקנונים של אותן קרנות ותיקות ובכללם תקנון הקרן דנן. 4. התובע יליד 18.1.1943 עבד בחברת עלית בין השנים 1976-1999. לרגל סיום עבודתו בחודש פברואר 1999 וסמוך למועד זה, פנתה חברת עלית אל הנתבעת וביקשה לרכוש עבור התובע את דמי הגמולים עד הגיעו לגיל 65, קרי עד חודש ינואר 2008 בתשלום חד פעמי מהוון. בהתאם לכך, צבר התובע זכויות בנתבעת לתקופה בין 2/76 ל-1/08. 5. בהסכם בין המעסיקה חברת עלית לנתבעת חושבה עלות רכישת הזכויות לפי שיעור של 17.5% משכר של 7,138 ₪ לתקופה של 107 חודשים, כאמור עד חודש ינואר 2008. במהלך תקופה זו, תוקן חוק הפיקוח כך שהוא כולל את השינויים הנדרשים בהתאם לתוכנית ההבראה הממשלתית. בין היתר, נוספה ההוראה בסעיף 78א לחוק הפיקוח הקובעת העלאה הדרגתית של שיעורי ההפרשות לקרן פנסיה ותיקה משנת 2004 ואילך באחוזים משתנים באופן שהחל משנת 2007 יש להעלות את שיעורי ההפרשות לתגמולים עובד +מעביד ב-1.5% כל אחד. לאור זאת, שיעור ההפרשות בהתייחס לתובע בשנה זו (2007) צריך היה לעמוד על 20.5%. לפיכך, היה על הקרן להפחית את סכום השכר המבוטח, כאשר בפועל לא עשתה כן וחישוב השכר הקובע לפנסיה נעשה בסופו של דבר על בסיס מלוא השכר המבוטח בסך 7,138 ש"ח שלגביו נעשתה רכישת זכויות מראש. 6. בתקופה שמחודש 2/08 ועד לפרישתו לקצבת זקנה ב-2/10, היה התובע בגדר מבוטח בלתי פעיל, הואיל ולא הועברו בגינו דמי גמולים שוטפים לקרן. ביום 20.2.08 חתם התובע על טופס "הסכם המשכת ביטוח- מבוטח עצמאי- בקרן הפנסיה בתוכנית מקיפה" במסגרתו הצהיר כי הוא מבקש להקפיא את הסכם המשכת החברות עד להודעה חדשה. התובע לא חידש את ההסכם ולא הפריש דמי גמולים לקרן הפנסיה עד פרישתו לקצבת זקנה ב-2/10. טענות הצדדים 7. התובע טוען כי הסכם המשכת החברות שנחתם ב-13.4.99 בינו לבין הנתבעת (נספח א' לכתב התביעה), מעמיד את שיעור זכאותו לפנסיה על שיעור של 67% בהגיעו לגיל פרישה, קובע כי השכר הקובע לחישוב הפנסיה יעמוד על 7,654 ₪ וכי שכר זה יוצמד למדד הבסיס למדד המחירים לצרכן לחודש 2/99 שפורסם ב-15.3.99. לטענתו, בהתאם להסכם המשכת החברות ולאחר שערוך, שיעור הגמלה החודשית המגיעה לו הינה בסך 6,622 ₪ בעוד שהנתבעת שילמה לו בתחילה גמלה חודשית בסך של 4,542 ש"ח ולאחר פניות רואה חשבונו שילמה לו גמלה של 5,404 ש"ח. לאחר הגשת התביעה, עודכנה קצבתו ל- 5,755 ש"ח לאחר שהנתבעת הודתה כי בוצעה טעות בחישוב, אך גם עדכון זה אינו תואם את השערוך שערך התובע ולפיכך אין מדובר בתיקון מלא של הטעות. עוד טוען התובע כי סירובה של הנתבעת לשלם לו את הכספים המגיעים לו תוך הפרת התחייבויותיה, הינה התנהגות חסרת תום לב המנוגדת לדין ולנוהג ופוגעת בזכויות התובע. עוד הוא טוען כי התנהגות זו מהווה עשיית עושר ולא במשפט על חשבונו. 8. הנתבעת טוענת כי היא פועלת בהתאם לתקנון האחיד לקרנות הפנסיה הותיקות כפי שהתקין המפקח על הביטוח בהתאם לפרק ז1 לחוק הפיקוח. לטענתה, במועד החתימה על הסכם המשכת החברות עם התובע, שיטת חישוב השכר לפיה חישבה את זכויות התובע הייתה שיטת ממוצע יחסי השכר וזאת בהתאם להסכם הקיבוצי הכללי בדבר הנהגת פנסיה מקיפה בתעשייה מיום 4.6.1979 (להלן -הסכם התעשיינים) הואיל ומעבידתו של התובע הייתה חברה בהתאחדות התעשיינים. זאת, בעוד ששיטת חישוב השכר שהייתה נהוגה הן במועד החתימה על הסכם המשכת החברות והן במועד האירוע המזכה- קרי מועד פרישת התובע לפנסיה, הינה שיטת שלוש השנים האחרונות בהתאם לקבוע בתקנון האחיד ובתקנות הקרן. לטענתה, פסיקת בית הדין הארצי בע"ע 600026/97 מבטחים נ' פיורסט ואח' (ניתן ביום 22.10.03 להלן - עניין פיורסט) קבעה כי על הנתבעת להימנע מלפעול על פי הקבוע בהסכם התעשיינים בהיותו הסכם לבר-תקנוני הפוגע בעקרונות השוויון. לפיכך, תחשיב שכרו של התובע בהסכם המשכת החברות שנערך עימו מנוגד לתקנות הקרן, סותר את הוראות התקנון האחיד ולפיכך דינו להתבטל. גם סעיף 8 לאותו להסכם הקובע כי הוראות ההסכם בין הצדדים גוברות על הוראות התקנון, דינו להתבטל מכוח עקרון השוויון בין המבוטחים. עוד טוענת הנתבעת כי שיעור הפנסיה בגובה 67% לפי ההסכם אינו תואם את החישוב התקנוני הנכון למועד הפרישה ואשר היה ידוע לתובע מכיוון שהובא לידיעתו בדוחות התקופתיים שקיבל מן הנתבעת ואי לכך יש לדחותו מן הטעם הזה. לפיכך, טוענת הנתבעת כי היא פועלת בהתאם להוראות הדין והפסיקה ובהתאם לקבוע בתקנון. לנוכח האמור, תביעת התובע היא לקבלת זכויות מיטיבות על חשבון שאר המבוטחים באופן שתיווצר אפליה לטובה של התובע על חשבון שאר המבוטחים ואין מקום לקבלה כשם שאין כל שחר בטענות בדבר הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר שלא במשפט. הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות של המצהירים וסיכמו טענותיהם בכתב. דיון והכרעה 9. מבטחים הינה קרן פנסיה חברתית אשר מבוססת- כפי שנקבע זה מכבר בהלכה הפסוקה על "עקרון ההדדיות, עקרון הביטוח הקבוצתי-שיתופי שאושיותיו עקרון השוויון ועקרון הביטוח הדינמי, והגשמת המטרה הסוציאלית של מתן פנסיה תוך התחשבות בטובת כלל חברי הקרן"(ע"ע 629/97 משה אליאב ואח' נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לו 721 (להלן - עניין אליאב). 10. המשמעות של עקרונות אלה הינה כי תקנון הקרן מהווה חוזה רב צדדי אשר הצדדים לו הינם העמית, הקרן, כלל העמיתים והמדינה, והוא בלבד קובע את מערכת הזכויות והחובות שבין קרן הפנסיה לעמיתים. בהתאם לעקרון הערבות ההדדית, כל החברים מפרישים לקרן במהלך תקופת עבודתם מתוך מטרה שכל אחד מהם יזכה בעתיד לקבל גמלה מאותם הכספים שנצברו, כאשר בהתאם לעקרון השוויון ועקרון הביטוח הדינמי- כל חבר יהא זכאי בהתרחש האירוע המזכה לקבל גמלה בהתאם להוראות התקנון שיהיה בתוקף באותו המועד. דמי הגמולים, אשר מוכנסים לקופה משותפת אחת, מחולקים בין כלל העמיתים על ידי הקרן, על סמך קריטריונים שוויוניים אשר נקבעים בתקנונה. הקרן רשאית לשנות את התקנון מזמן לזמן בכדי שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות כלפי כלל המבוטחים ולהגשים את המטרה הסוציאלית לפיה תישמר רמת החיים של העמית כפי שהייתה בטרם פרישתו מהעבודה. ראה גם בג"צ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 8.2.2006, (להלן - בג"צ אליאב). 11. כיוון שזכויות כלל העמיתים נקבעות על פי האמור בתקנון הקרן בלבד, חל איסור לקבוע זכויות שונות או עודפות במסגרת הסכמים לבר-תקנוניים, בין אישיים ובין קבוצתיים. איסור זה נקבע במפורש בתקנה 41 כ"ו לתקנות קופות הגמל (שנכנסה לתוקף ביום 1.1.88) הקובעת כי: "(א) זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקיצבה לא ייקבעו אלא בתקנונה; לעניין זה, 'זכויות העמיתים' - לרבות הגדרת הזכאים והזכאויות, שיטת חישוב השכר הקובע, שיטת הצמדת הקיצבה, רכיבי שכר הנכללים בבסיס הקיצבה ומועד תשלום הקיצבה. (ב) קופת גמל לקיצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, אף אם שולם עבורם". משמעות האמור לעיל, הינה כי לפחות ממועד כניסתה לתוקף של תקנה 41 כ"ו לתקנות קופות הגמל, פקע תוקפם המשפטי של הסכמים חוץ-תקנוניים שהקנו זכויות מועדפות לחלק מעמיתי קרנות הפנסיה (בג"צ 359/07 מקורות חברת מים בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה, מיום 1.5.07). על קרן הפנסיה ומבוטחיה לפעול אך ורק בהתאם לאמור בתקנותיה (ר' עניין פיורסט; בג"צ אליאב). בעניין פיורסט נקבע האמור באופן ספציפי בהתייחס להסכם התעשיינים. משכך, אין תוקף להסכם המשכת החברות והנתבעת אינה אמורה לפעול על פיו. 12. התובע מבקש כאמור, כי נורה על אכיפת ההסכם שנערך בין הצדדים, המסדיר את אופן חישוב השכר הקובע, את שיטת הצמדת הקיצבה ואת שיעור הקצבה, זאת תוך הפניית בית הדין לשני פסקי דין אשר תומכים לדעתו בפרשנות הראויה למצב המשפטי שנוצר לאחר מתן פסק דין פיורסט. הראשון, ע"ע 1406/04 אהרון צימרמן נ' מבטחים מוסד לביטחון סוציאלי של העובדים בע"מ, (מיום 29.8.05) בו סוקר כב' הנשיא אדלר את המצב המשפטי לאחר מתן פסק דין פיורסט ומבחין בין שני מצבים אשר חלים על עמיתים אשר פרשו לפני מתן פסק הדין אחד, מצב בו הוכח בבית הדין שהענקת הזכויות לעמית לפי התקנות לא תפגע בכלל העמיתים, שכן אותו עמית יקבל את מה שמקבלים כלל העמיתים. מצב שני הוא מצב בו קבלת התביעה תיתן לקבוצת עמיתים זכויות מעבר לכלל עמיתי הקרן. התובע מנסה להשליך יהבו על קביעתו של הנשיא אדלר בפרשה הנ"ל ולפיה, אין חובה על הקרן לבטל בדיעבד הסכמים והסדרים לבר - תקנוניים, ככל שהיישום בדיעבד יפגע בזכויות עמיתים שהתגבשו. מכאן, לגישת התובע, יש לכבד את ההסכם עימו לנוכח התגבשותו במועד הקודם למתן פסק הדין פיורסט ואין לבטלו רטרואקטיבית. אין בידינו לקבל גישה זו, שכן כלל הוא כי זכויות החברים נחתכות ומתגבשות בהתאם להוראות התקנון ביום יציאתם לגמלאות (בג"צ אליאב והאסמכתאות המפורטות שם). לאור זאת, זכויותיו של התובע לקבלת גמלה השתכללו רק בשנת 2010 עת הגיע לגיל הפרישה התקנוני. זאת, במועד המאוחר למתן פסק הדין בעניין פיורסט. על כן הזכויות המגיעות לתובע שוות לזכויות המגיעות לשאר העמיתים הפורשים במועד זה והן הזכויות על פי בתקנון הקרן במועד זה ולא הזכויות הקבועות בהסכם המשכת החברות משנת 1999. פסק הדין השני אליו הפנה התובע הינו ק"ג (ת"א) 4114/06 שלומית זכאי נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (מיום 29.6.11), בו נקבע בין היתר כי מבטחים מציגה עמדות שונות בתיקים המנוהלים כנגדה, באופן לא עקבי בהתאם לתועלת שתצמח לה בנסיבות הקונקרטיות של כל תיק. זאת, כהוכחה לטענתו לחוסר תום הלב של הנתבעת הרלוונטית גם בענייננו. אין באמור כדי לסטות ממסקנתנו, שכן פסק דין זה קובע כי על הנתבעת ליישם את ההלכה באופן שוויוני, כאשר היישום פועל לטובתה ולרעתה כאחד. לטובתה, באופן שהגמלה אשר עליה לשלם למבוטחיה קטנה כתוצאה משינוי חישוב השכר אשר חל עליהם בהתאם לתקנון בניגוד לקבוע בהסכם עימם. לרעתה, כאשר שינוי שיטת חישוב השכר מיטיב עם המבוטחים באופן שגמלה אשר צריכה להיות משולמת להם גבוהה יותר כתוצאה משינוי החישוב והתאמתו לקבוע בתקנון הקרן במועד פרישתם. אין באמור כדי לתמוך בטענת התובע. 13. באשר לשיעור הקצבה שנקבעה לתובע. בתצהיר שהוגש מטעם הנתבעת, פורט החישוב שנעשה תוך הפנייה למסמכים השונים שצורפו לתצהיר. נתונים אלו לא נסתרו על ידי התובע ועל כן, יש לקבלם. נציין, אף את העובדה ששיעור הקצבה היה ידוע לתובע בהתאם לדוחות השנתיים שקיבל מהנתבעת (נספח ג1, ג2 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת). 14. לאור האמור לעיל, ומשמצאנו כי הנתבעת פועלת בהתאם לדין ולהלכה שנקבעה גם בפסק הדין בעניין פיורסט, והעניקה לתובע את הזכויות המגיעות לו בהתאם לקבוע בתקנון במועד פרישתו, אין מקום לטענות בדבר חוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט שהעלה התובע כנגד הנתבעת. סיכום 15. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. פנסיהקרן פנסיה