הסכם סגירת שוק עירוני - פסק דין הצהרתי על איחור במסירת דוכן

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשנות הסכם סגירת שוק עירוני: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה ש' ברלינר והשופטים ר' סוקול ו-ת' שרון-נתנאל) בע"א 61801-10-10 מיום 28.2.2011 בו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת ה' אסיף) מיום 31.8.2010 בגדרו התקבלה תביעת המבקש למתן פסק דין המצהיר על זכותו לקבלת דוכן בשוק העירוני בחדרה ובו חויבה המשיבה 2 בתשלום פיצויים למבקש בגין האיחור במסירת הדוכן. רקע והליכים קודמים 1. ביום 27.12.2005 נערך הסכם בין המשיבה 2 (להלן: העירייה) לבין סוחרי השוק בחדרה (להלן: ההסכם). הרקע לעריכת הסכם זה היה סגירת השוק העירוני בעקבות פיגוע טרור שאירע בו, פיגוע אשר הנזק שנגרם כתוצאה ממנו היה כה כבד עד כי נשקפה סכנה לבאי השוק. ההסכם, תולדה של משא ומתן בין ועד הפעולה של סוחרי השוק לבין העירייה לשם מציאת פתרון להמשך פעילות השוק, קובע בעיקרו כי העירייה נטלה על עצמה להקים שוק ארעי שישמש את הסוחרים עד לשיפוצו ולבנייתו מחדש של השוק שניזוק. עוד נקבע כי עם השלמת עבודות אלה יקבלו הסוחרים דוכנים בשוק החדש, בכפוף למגבלות ולתנאים שנקבעו בהסכם. 2. המבקש החזיק בדוכן בשוק קודם לסגירתו וקיבל דוכן בשוק הארעי בהתאם להסכם. יחד עם זאת, העירייה התנתה מתן זכויות למבקש בדוכן בשוק החדש בתנאים שונים. 3. על רקע זה הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בחדרה בה התבקשו שני סעדים: האחד, הצהרה בדבר זכותו לקבלת דוכן בשוק החדש באותו המיקום ובאותו השטח בו היה לו דוכן בשוק הישן; והשני, חיוב העירייה בתשלום פיצויים בסך של 77,200 ש"ח בגין האיחור במסירת הדוכן. 4. כאמור, תביעת המבקש התקבלה על ידי בית משפט השלום. במסגרת פסק הדין נקבע כי מעצם חתימת המבקש על ההסכם יש ללמוד כי הוא החזיק בדוכן בשוק הישן וכי הוא זכאי לקבל דוכן בשוק החדש ובכך נדחתה טענת העירייה כי זכאותם של סוחרים בשוק לקבלת דוכן בשוק החדש הייתה מותנית בבדיקה נוספת. עוד קבע בית משפט השלום כי לא הוכח שהמבקש חב חובות כלשהם לעירייה או כי עליו לקיים תנאים מוקדמים אחרים קודם לקבלת הדוכן בשוק החדש. לפיכך ניתן הסעד ההצהרתי שהתבקש וכן נקבע כי המבקש יהיה זכאי לשדרג את זכויותיו ולהפוך לדייר מוגן תמורת תשלום סך של 10,000 ש"ח בהתאם להוראות ההסכם. תביעת המבקש לפיצוי התקבלה אף היא. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 5. כאמור, ערעור המשיבים על פסק הדין התקבל. במסגרת פסק הדין סקר בית המשפט המחוזי את הוראות ההסכם. בכלל זאת עמד בית המשפט המחוזי על כך כי בהסכם מוגדרות ארבע קבוצות של סוחרים ("דייר מוגן מאושר"; "דייר מוגן לא מאושר"; "דייר מכוח החזקה"; "מחזיק") וכי לחלוקה זו נפקות לעניין הזכויות המוענקות על פי ההסכם. בית המשפט המחוזי עמד על כך כי על פי ההסכם כל הסוחרים שחתמו על ההסכם זכאים לקבל דוכנים בשוק הארעי אך כי הסוחרים הזכאים לקבל דוכן בשוק החדש הם רק דיירים מוגנים מאושרים או סוחרים מיתר הקבוצות אשר רכשו זכויות של דייר מוגן מאושר (תמורת תשלום סך של 10,000 ש"ח ובתנאי שיחתמו על הסכם דיירות מוגנת). נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי נקודת ההנחה ממנה יצא בית משפט השלום לפיה כל מי שהחזיק דוכן בשוק הישן היה זכאי אוטומטית לדוכן בשוק החדש היא שגויה. בהמשך לכך נקבע כי המבקש, אשר היה מחזיק בלבד, לא היה זכאי לקבל דוכן בשוק החדש באופן אוטומטי וכי זכותו מותנית בשדרוג זכויותיו לזכויות של דייר מוגן מאושר כאמור בסעיף 6 להסכם. באשר לפיצוי, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להודיע כי ברצונו לשדרג את זכויותיו, לשלם את הסכום שנקבע בעבור זאת ולחתום על הסכם דיירות מוגנת ומשכך לא יכולה הייתה העירייה לדעת כי ברצונו לשדרג את זכויותיו. משכך, נקבע כי לא קמה עילה לחייב את העירייה בפיצוי. על יסוד דברים אלו, נקבע כי המבקש זכאי לקבלת דוכן בשוק החדש בכפוף לשדרוג זכויותיו בהתאם לסעיף 6 להסכם וכי על העירייה למסור לו דוכן בשוק החדש אם המבקש ישלם את הסכום הקבוע בסעיף האמור ויחתום על הסכם דיירות מוגנת תוך 45 יום. עוד נקבע כי על העירייה להעמיד למשיב דוכן דומה בגודלו ובמיקומו לדוכן שהיה לו בשוק הישן ככל האפשר וככל שלא ניתן להעמיד דוכן כאמור תציג העירייה למשיב את הדוכנים הפנויים האפשריים והוא יהיה רשאי לבחור מביניהם את הדוכן שייראה לו. אם לא ניתן להעמיד דוכן  שיהיה מקובל ומתאים, על העירייה להודיע למבקש על דוכן אחר מתאים עם פינויו ואז תינתן למבקש האפשרות להודיע תוך 45 ימים אם רצונו לשדרג את זכויותיו ולקבל את הדוכן. החיוב בפיצוי בוטל. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. טענות המבקש 6. במסגרת בקשת רשות הערעור משיג המבקש על הפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי להסכם. לטענת המבקש, האפשרות לשדרוג זכותו של סוחר לזכות של דיירות מוגנת מאושרת הקבועה בסעיף 6 להסכם אינה גורעת מהתחייבות העירייה להעמיד לכל סוחר דוכן בשוק החדש ללא קשר למעמדו בשוק הישן. המבקש מוסיף וטוען כי הדוכן החדש שיוקצה צריך להיות בגודל ובמיקום זהים לדוכן הקודם. בנוסף, משיג המבקש על קביעת בית המשפט המחוזי באשר לנטל שהיה מוטל עליו להודיע לעירייה אודות רצונו לעשות שימוש בסעיף 6 להסכם ולשדרג את זכויותיו. לטענתו, היה על המשיבים "לשמור" לו דוכן מרגע שחתם על ההסכם ולמסור אותו במועד גם אם בסופו של דבר היה הוא מחליט שלא לעשות שימוש באופציה הנתונה לו על פי סעיף 6 להסכם. המבקש אף מפנה למספר פסקי דין שניתנו על ידי בית משפט השלום בחדרה בנוגע לסכסוכים נוספים שהתגלעו בין העירייה לבין סוחרים בעקבות ההסכם וטוען כי בקבלת תביעות הסוחרים באותם העניינים יש כדי לתמוך בטענותיו בבקשת רשות הערעור וכדי ללמד על חריגת הסוגיות המתעוררות מעניינו הקונקרטי. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה אף ללא קבלת תגובת המשיבים. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן באותם מקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. טענות המבקש הנוגעות בעיקרן לפרשנות של ההסכם שנערך בין העירייה לבין סוחרי השוק בשים לב להוראותיו הקונקרטיות אינן מעוררות שאלה כאמור [ראו והשוו: רע"א 1452/10 מפעל הפיס בע"מ נ' טלמור (, 11.10.2010); רע"א 630/10 עדני נ' שקופ (, 16.2.2010); רע"א 10237/06 סטרוגו נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (, 11.4.2007)]. 8. למעלה מן הצורך אוסיף כי לא מצאתי שנפל פגם כלשהו בפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי להסכם. עיון בהסכם מלמד כי אמנם במבוא להסכם נקבע כי "בתום העבודות יחזור הסוחר לדוכן קבוע שיועבר לחזקתו בשוק המשוקם" אך את משפט זה יש לקרוא במלואו: "ובתום העבודות יחזור הסוחר לדוכן קבוע שיועבר לחזקתו בשוק המשוקם ויהפוך לדייר מוגן מאושר והכל כפי המפורט ומובהר בהסכם זה להלן" המסקנה ברורה: במבוא להסכם נקבע אמנם כי בתום העבודות יחזרו הסוחרים לשוק החדש אך גם נקבע בו כי הם יהפכו לדיירים מוגנים מאושרים תוך הכפפת העיקרון בדבר חזרתם לשוק לתנאי ההסכם. בהסכם עצמו מפורטים ההסדרים הבאים: חלוקת הסוחרים לארבע תת-קבוצות אשר רק אחת מהן היא קבוצה של "דיירים מוגנים מאושרים" (ראו: סעיף 2 להסכם). רק באשר לקבוצה זו נקבעה זכאות לדוכן קבוע בעל שטח ומיקום זהים לדוכן שהיה בחזקת הסוחר קודם לפינוי השוק (ראו: סעיף 4ה. להסכם). באשר ליתר הסוחרים נקבעה זכאותם לדוכן בשוק הארעי (ראו: סעיף 5א. להסכם) וניתנה להם האפשרות לשדרג את זכויותיהם לזכויות של "דייר מוגן מאושר" בכפוף לתשלום סך של 10,000 ש"ח וחתימה על חוזה דיירות מוגנת (ראו: סעיף 6 להסכם). אוסיף ואציין כי מלכתחילה היה אמור ההסכם עם כל סוחר וסוחר לכלול קביעה אודות מעמדו, קרי על איזה מבין קבוצות הסוחרים המנויות בסעיף 2 להסכם הוא נמנה (ראו: סעיף 4א. להסכם), אך בנספח להסכם נקבע כי סעיף זה ימולא לאחר בדיקת מצבו של כל אחד מן הסוחרים. סקירה זו מלמדת כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה זכותו של המבקש לקבל דוכן בשוק החדש כפופה לתשלום סך של 10,000 ש"ח ולחתימתו על חוזה דיירות מוגנת מעוגנת כדבעי בהוראות ההסכם וכי למעשה אין בהסכם דבר שיש בו כדי לתמוך בפרשנות אותה מציע המבקש. אוסיף ואציין כי עיון בפסקי הדין של בית משפט השלום בחדרה אשר צורפו לבקשת רשות הערעור ואשר עסקו אף הם בפרשנות ההסכם מלמד כי אף באותם המקרים פורש ההסכם באופן זהה (ראו: נספחים יא-יג לבקשת רשות הערעור). אף בקביעה כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להודיע לעירייה בדבר רצונו לשדרג את מעמדו בהתאם לאפשרות הנתונה לו על פי סעיף 6 להסכם לא מצאתי כי נפל פגם. ראשית, לקביעה זו תמיכה בהוראת סעיף 6 הקובעת כי קודם למסירת החזקה על הסוחר להשלים את ביצוע התנאים המקדימים לשינוי מעמדו; שנית, אודה כי לא ירדתי לסוף דעתו של המבקש: כיצד יכולה העירייה לחוב בפיצויו בגין האיחור במסירת החזקה בדוכן בשוק החדש אם הוא לא הודיע לה אפילו כי הוא מעוניין בדוכן כאמור, קרי בשדרוג זכויותיו. 9. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות. חוזהפסק דין הצהרתי