הסכמה על מינוי מומחה

תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984קובעת לאמור: "בית-המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים, בהסכמתם, לענין שבמחלוקת בין בעלי הדין". השאלה היא, למי מתייחסת המילה "בהסכמתם", אשר הוספה לנוסח התקנה 130(א) הנ"ל, לעומת הנוסח של התקנה 172(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963? האם היא מתייחסת לבעלי הדין, כך שבית-המשפט אינו מוסמך למנות מומחה אלא בהסכמתם, או שמא היא מתייחסת למומחים, כך שבית-המשפט לא ימנה אותם אלא בהסכמתם? קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכמה על מינוי מומחה: .1 זוהי בקשה שבית-המשפט יורה על מנוי מומחה רפואי בשטח הפסיכיאטרי, לבדיקת המבקשת, וזאת בהתאם לתקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. .2 אומנם המבקשת צירפה לכתב התביעה חוות דעת של מומחה בתחום הנוירולוגיה, אשר קבעה את נכותה בשעור %21, אולם, ד"ר גדות, המומחה שמונה ע"י ביתהמשפט, קבע בחוות דעתו כי אין למבקשת נכות נוירולוגית עקב פגיעתה בתאונה נושא תביעתה זו. יחד עם זאת, בעדותו מיום 17.12.84, ציין כי המבקשת סובלת מדכאון קשה, וכי תופעה זו שייכת אך ורק לשטח הפסיכיאטריה, ומכאן הבקשה בפנינו. .3המבקשת טוענת כי היא סברה שהתופעות אשר סבלה מהן עקב התאונה שייכות לתחום הנוירולוגי ומשום כך היא פנתה למומחה בשטח זה ואף הצטיידה בחוות דעת בתחום זה וצרפה אותה לתביעתה כאמור, אולם מחוות דעתו של ד"ר גדות ומעדותו בבית-המשפט התברר, כי תופעות אלו שייכות לתחום הפסיכיאטרי, דבר שלא הייתה מודעת לו קודם לכן, על-כן יש לאפשר לה להיבדק ע"י מומחה בתחום זה שיקבע את מצבה. .4באת-כוח המשיבים 1, 2, שהופיעה בישיבה זו גם מטעמו של ב"כ המשיבים 3, 4 מתנגדת לבקשה משני טעמים, האחד הוא, שלדבריה, דרושה הסכמתם של הצדדים למינויו של המומחה ע"י בית-המשפט בהתאם לתקנה 130(א) הנ"ל [1], ומאחר והמשיבים מתנגדים למינוי, אין בית-המשפט מוסמך להענות לבקשה ולהורות על המינוי המבוקש; הטעם השני הוא, שאמנם מדובר בדכאון, אך זה קיים אצל המבקשת מאז התאונה שארעה בשנת 1973, ועל אף שנבדקה ע"י מספר מומחים, אף אחד מהם לא איבחן אצל המבקשת תופעות פסיכאמטריות. עוד היא טוענת, כי ד"ר גדות הוא מומחה בשטח הנוירולוגיה, לכן אי אפשר להסתמך על עדותו ולמנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה לבדיקת המבקשת בתחום זה. .5תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984[1] קובעת לאמור: "בית-המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים, בהסכמתם, לענין שבמחלוקת בין בעלי הדין". והשאלה היא, למי מתייחסת המילה "בהסכמתם", אשר הוספה לנוסח התקנה 130(א) הנ"ל, לעומת הנוסח של התקנה 172(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963? האם היא מתייחסת לבעלי הדין, כך שבית-המשפט אינו מוסמך למנות מומחה אלא בהסכמתם, או שמא היא מתייחסת למומחים, כך שבית-המשפט לא ימנה אותם אלא בהסכמתם? .6נראה לי, כי יש לקבוע, וכך אני עושה, כי המילה "בהסכמתם" מתייחסת להסכמת המומחים ולא להסכמת בעלי הדין. בתקנה 130(א) הנ"ל, מתקין התקנות ביקש, לעניות דעתי, להעניק לבית-המשפט גם סמכות וגם שיקול דעת למנות מומחה או מומחים, בכל עת כאשר נסיבות המקרה שלפניו מחייבות זאת, ובלבד שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם. זוהי הזכות היחידה שמתקין התקנות העניק לבעלי הדין לפני שבית-המשפט יחליט להשתמש בסמכותו, להפעיל את שיקול דעתו הניתן עפ"י תקנה הנ"ל, לגבי מינויים של מומחים לענין שבמחלוקת בין בעלי הדין. אם לא כן הדבר, הרי מתקין התקנות לא הועיל בתקנות הנ"ל דבר, כי כל פירוש אחר לנוסח התקנה 130(א) הנ"ל, כגון שההסכמה הדרושה היא הסכמתם של בעלי הדין דווקא, עושה את הסמכות ואת שיקול הדעת של בית-המשפט בשאלה זו לפלסטר, ומרוקן אותם מכל תוכן, כי עפ"י הפירוש המוצע ע"י ב"כ המשיבים, יהיו סמכותו של בית-המשפט ושיקול דעתו תלויים בהסכמתם של בעלי הדין בלבד ולא בהחלטתו של בית-המשפט להפעילם ולהשתמש בהם. זאת ועוד, אם הכוונה היא להסכמתם של בעלי הדין דווקא, מדוע הורה מתקין התקנות על מתן הזדמנות נאותה להם להשמיע את טענותיהם והרי השמעת טענותיהם של בעלי הדין, במקרה כגון זה, היא מיותרת ואין בה כל הגיון. .7מתקבל מאוד על הדעת, כי הכוונה מכריכת מינויו של המומחה ע"י בית-המשפט, בהסכמתו, היא למנוע מצב בו ימצא המומחה הדוחה את המינוי, מבזה את בית-המשפט ואת החלטתו, משום כך נקבע כי המינוי של המומחה ייעשה בהסכמתו של המומחה. לפיכך, אני קובע שהמילה "בהסכמתם" שבתקנה 130(א) הנ"ל מתייחסת למומחים ולא לבעלי הדין, ואני דוחה את טענת ב"כ המשיבים, כי סמכותו של בית-המשפט למנות מומחים עפ"י התקנה הנ"ל תלויה, כביכול, בהסכמתם של בעלי הדין. .8ולעיצומו של ענין, מדובר באשה אשר סבלה מדכאון ומתופעות אחרות כגון סחרחורות וכד' מיד אחרי התאונה, ומשום מה, גם היא וגם בעלי המומחיות סברו כי תופעות אלו הן בתחום מומחיותם של הנוירולוגים. מסתבר, כי תופעת הדכאון, שאין מחלוקת על קיומה אצל המבקשת, שייכת לתחום הפסיכיאטריה, משום כך גם הצורך בבדיקתה של המבקשת ע"י מומחה בתחום זה. אינני סבור שיש לשלול ממנה את הבדיקה הזאת, לא רק משום שהמבקשת הניחה בתביעתה את התשתית לעילתה הרפואית וצירפה חוות דעת בענין זה לתביעתה, אלא משום שגם רצוי כי מצבה הרפואי המעודכן ליום שמיעת ראיותיה יובא לאשורו בפני בית-המשפט וזאת על-מנת לאפשר לו להכריע ביעילות בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת. לפיכך אני נעתר לבקשה ומורה כי המבקשת תיבדק ע"י מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה על-מנת לקבוע את מצבה הנפשי, שנוצר בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה מינוי מומחה ייעשה בהחלטה נפרדת. מינוי מומחהמומחה