העונש על עבירות אלימות במשפחה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על העונש על עבירות אלימות במשפחה: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתפ"ח 4516-08-10 (כב' השופטים י' צבן, מ' מזרחי ור' כרמל) מיום 18.8.10. המערער הורשע לפי הודאתו בשורה של עבירות אלימות הכוללות תקיפות פיזיות, מיניות ומילוליות אשר ביצע נגד אשתו וילדיו. המערער נדון לעונש של שש שנות מאסר, מהן ארבע וחצי בפועל, והיתר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה מסוג פשע. העובדות הצריכות לעניין 1. ביום 25.8.10 הוגש נגד המערער כתב אישום בו יוחסה לו שורה ארוכה של מעשי תקיפה שביצע באשתו ובילדיו. כך, למשל, על פי עובדות כתב האישום, בחודש פברואר 2009 הכה המערער את אשתו באמצעות תנור חשמלי בכל חלקי גופה. בשנת 2010, לאחר שניסתה אשת המערער למנוע ממנו להכות את בנותיהם, גרר אותה המערער לחדר הסלון בביתם, הכה אותה, הפשיל שמלתה וביצע בה מעשים מגונים בניגוד לרצונה. זאת, כאשר ילדיהם מתדפקים על דלתות חדר הסלון ומבקשים מהמערער להניח לאימם. מקרים נוספים כללו תקיפות פיזיות, איומים ברצח, כאשר באחת הפעמים גרר המערער את אשתו מחוץ לבית כשלגופה לבניה בלבד והשפילה לעיני השכנים. יצוין כי בכתב האישום המקורי יוחסה למערער עבירת אינוס, אשר הומרה לעבירת מעשה מגונה בכתב האישום המתוקן בו הוא הודה לבסוף במסגרת הסדר טיעון. 2. ביום 23.2.11 הרשיע בית המשפט את המערער לפי הודאתו במסגרת הסכם טיעון בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)1 + סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א1) + סעיף 333 לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק; מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג1) לחוק; תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק; ותקיפת קטין בידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) לחוק. 3. בית המשפט זקף לחובת המערער במסגרת גזר הדין את העובדה שמדובר במעשים מרושעים, פוגעניים ומבזים. המערער לא חס על אשתו וילדיו, ופגע בהם בגופם ובנפשם. איומי המערער לא היו ריקים, שכן הוא חזר והפעיל כלפיהם אלימות קשה במשך תקופה ארוכה. לפיכך איומיו לרצוח את אשתו קיבלו גוון מוחשי ומפחיד. מנגד, במסגרת השיקולים לקולא ציין בית המשפט את הרקע האישי המורכב של המערער, יכולתו הדלה והעדר כישורים אישיים וחברתיים מתאימים כדי להתמודד עם מצבים מורכבים. עוד העניק בית המשפט משקל מה להודאת המערער ולחרטה שהביע בסופו של ההליך. כמו כן קבע בית המשפט כי למרות שאשת המערער ביקשה שלא יוטל עליו עונש מאסר ממושך, הרי שמדובר בתסמונת האישה המוכה, וכי עיקר סבלה הוא במישור הכלכלי. לכן קבע כי אין ליתן משקל רב לבקשה זו אך גם אין להתעלם ממצבה הקשה של האישה ומחוסר יכולתה לפרנס את ילדיה הקטינים. לבסוף הדגיש בית המשפט המחוזי ששיקולי ההרתעה והגמול צריכים להוות את השיקולים המכריעים במסגרת גזר הדין. הערעור הוגש בתחילה נגד הכרעת הדין וגזר הדין, ובתוך כך על ההחלטה שלא לאפשר לו לחזור בו מהודייתו, אולם במסגרת הדיון שלפנינו ובהמלצת בית המשפט חזר בו המערער מערעורו על ההרשעה וביקש לערער רק על גזר הדין. 4. במסגרת הערעור שלפנינו, טוען בא כוח המערער כי בית המשפט המחוזי טעה בגזרו על מרשו עונש כה חמור והתעלם מהנסיבות הקשות שליוו את חייו, ובייחוד מציין את הרקע המשפחתי המורכב בבית נעוריו, לרבות מחלת הנפש ממנה סבל אביו, כלשונו. כמו כן טוען הוא שרף הענישה המקובל בעבירות כגון דא הוא נמוך משמעותית מהעונש שנגזר עליו. מוסיף וטוען בא כוח המערער, כי שגה בית המשפט כשלא ייחס משקל מספיק לחזרתה של אשתו מכל הטענות נגדו, כפי שעולה מהתצהיר עליו חתמה בפני עורך דין, ושיש להתחשב בכך שהיא מוסיפה לבקרו בבית הכלא. לבסוף, בדיון שלפנינו הדגיש בא כוח המערער כי אם גזר הדין יוותר על כנו, הדבר עשוי להביא להתפרקות התא המשפחתי שלו, ומבקש להעדיף את האינטרס השיקומי על ידי הקלה בעונשו. כמו כן, ביקש המערער בדיון שלפנינו כי בית המשפט ייתן בידו הזדמנות לשקם את משפחתו, והביע חרטה על מעשיו. הוא ציין כי הוא נמצא במחלקה טיפולית, שהוא דואג למשפחתו ושהוא חפץ לשוב ולשהות לצידם. 5. המשיבה גורסת כי דין הערעור להידחות. לשיטתה, התלות היחידה בין אשת המערער למערער עצמו, היא תלות כלכלית, המתעצמת על רקע היותה תושבת האזור ולא תושבת ישראל. מעשיו של המערער חמורים ביותר ונעשו תוך שילדיו היו מודעים להם כל העת משך שנים. מדובר באדם אשר אלימות היא צורת ההתבטאות שלו, ואשר הורשע בעבר בגין שני מעשי אלימות לא רק בתוך המשפחה. לא מדובר באדם שהודה ועזב את דרכיו הרעות, כפי שעולה מגיליון ההרשעות הקודמות של המערער ומהעובדה ששירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו. לפיכך, אין מקום להתערב בגזר הדין ולהקל בעונשו של המערער. 6. במסגרת הדיון שלפנינו סקרה נציגת שירות המבחן את מצבו השיקומי של המערער בהתבסס על התסקיר העדכני שהוגש מטעם שירות המבחן. לטענתה, כל עוד המערער לא לוקח אחריות על התנהגותו האלימה, לא יוכל להתרחש תהליך טיפולי משמעותי. המערער אמנם לוקח אחריות גבולית ומשתתף במפגשי טיפול, אולם יכולתו לגלות אמפתיה כלפי הנזקים להם הוא גרם היא לא גבוהה. כמו כן צוין בתסקיר שוועדת אלימות במשפחה בה נדון עניינו של המערער, לא המליצה על יציאה לחופשות בשלב הזה. לבסוף, הודגש בתסקיר כי המאסר כעונש מוחשי מחדד עבור המערער את תמונת המציאות שבה מעשיו מזיקים לו ולמשפחתו. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינו בכתב הערעור ושמענו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להידחות. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בלבד (ראו, למשל: ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (, 3.7.06); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (, 12.5.09)). לא שוכנענו כי המקרה שלפנינו נמנה עם המקרים המצדיקים את התערבותנו. 8. אלימות במשפחה, מינית, מילולית ופיזית, פוגעת בנפשו של הקורבן ועשויה להותיר באופיו ובנפשו צלקות שלא תימחינה במשך שנים רבות, אם בכלל. המקרים המתוארים בכתב האישום דנן הם חמורים ומכוערים ומעוררי סלידה במיוחד. המערער התעלל באשתו וילדיו משך תקופה ארוכה, השפיל את אשתו ברבים ואיים להורגה. באחד המקרים המערער כילה זעמו באשתו עקב ניסיונותיה לעצור בעדו מלהכות את בנותיהם. חומרה יתרה יש במעשה זה הפוגע בליבת המרקם המשפחתי בכך שהעניש את אם המשפחה בנסותה לגונן על ילדיה. אין ספק כי מעשיו של המערער מעוררים שאט נפש. הפגיעה אינה רק פיזית ונפשית אלא מדובר במעשי השפלה שיש בהם לפגוע בכבוד האם ובנותיה, והשלכותיהם יהדהדו בלב המתלוננת וילדיה עוד שנים רבות. במקרים קשים מעין אלה, ראוי ליתן הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה לנוכח חומרת המעשים והנזק בצידם, כאשר נסיבותיו האישיות של הנאשם תיסוגנה על-פי רוב (ראו למשל: ע"פ 2235/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 32 (, 17.11.08)). בית המשפט לא מיצה את הדין עם המערער אשר הורשע במספר עבירות כאשר כל אחת מהן בנפרד יכולה הייתה להצדיק עונש מאסר משמעותי. כמו כן מעמדת שירות המבחן לא עולה כי המערער מביע חרטה כנה ואמיתית, או כי ניסה לאלתר את דרכיו. 9. אין מחלוקת שנסיבות חייו של המערער קשות הן ואין להתעלם מכך. אולם, נסיבותיו האישיות של הנאשם הן בבחינת שיקול נוסף שיש לאזן אל מול שיקולי הגמול וההרתעה, המקבלים משנה-תוקף במקרים אלימים דוגמת המקרה שלפנינו. בשיקול סופי דומה כי בית המשפט איזן את מכלול הנסיבות לחומרא וקולא ואלה קיבלו ביטוי ראוי בגזר הדין. על בסיס כל האמור אנו סבורים שיש לדחות את הערעור. אלימות במשפחהאלימות