קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת צו בית משפט - עבירה נמשכת: .1 ביום 27.3.73הורשע הנאשם, ב-ת"פ 167/73, עפ"י הודאתו, בביצוע עבודות בניה בשטח של -. 105מ"ר על גג ביתו, ללא היתר, עבירה על סעיפים 145ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965[9] (להלן: "החוק"). ביום 16.6.74נגזר דינו של הנאשם, בתיק האמור, והוא נצטווה להרוס את נשוא כתב האישום תוך 18חודש, היינו לא יאוחר מיום 16.12.75, אלא אם כן יקבל היתר לפי החוק. כמו כן נקנס הנאשם בקנס כספי. .2 הנאשם לא קיים את שנגזר עליו ב-ת"פ 167/73 ועל כן הועמד לדין, ב-ת"פ 196/84, על כך כי עד ליום 10.2.84לא קיים את פסק-הדין האמור ולא הרס את המבנה אותו נצטווה להרוס, עבירה על סעיף 210לחוק. תיק זה הינו אחד משני התיקים שבפני. .3 ביום 5.11.74הורשע הנאשם, ב-ת"פ 71/74, עפ"י הודאתו, בביצוע עבודות בניה בסטיה מהיתר, היינו, אי בנית מקלט בחצר הבית שבנה, בניגוד לסעיפים 204(ב) ו- 145לחוק [9]. בית-המשפט גזר על הנאשם קנס וציווה עליו לבצע את בנית המקלט תוך 12חודשים, היינו, לא יאוחר מיום .5.12.74 .4 הנאשם לא קיים אף את פסה"ד ב-ת"פ 71/74 האמור, ועל כן הועמד לדין, ב-ת"פ 336/84, על כך כי עד ליום 8.2.84, לא קיים את פסקהדין האמור ולא בנה את המקלט אשר נצטווה להקים כמפורט בפסק-הדין, עבירה על סעיף 210לחוק [9]. תיק זה הינו התיק השני אשר עומד לדיון בפני. .5 בהסכמת בעלי הדין אוחד הדיון ב-ת"פ 336/84 וב-ת"פ 196/.84 .6 בפתח הדיון טען בפני ב"כ הנאשם טענה מקדמית, היינו, כי העבירות נשוא התיקים הנ"ל התיישנו. לטענתו, יש לראות את יום ביצוע העבירה, לפי סעיף 210לחוק [9], ב-ת"פ 196/84 - את 16.12.75- היינו המועד, אשר לא יאוחר ממנו היה על הנאשם להרוס את נשוא אותו אישום ואילו ב-ת"פ 336/84 - את 5.11.75- היינו, המועד אשר לא יאוחר ממנו היה על הנאשם לבנות את המקלט נשוא כתב האישום והואיל ועבירה לפי סעיף 210לחוק מהווה עוון, הרי לפי סעיף 9לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה 1965[10] (להלן: "חסד"פ") התיישנו העבירות הללו כעבור 5שנים מהמועדים שצויינו לעיל. .7 סעיף 210לחוק [9], שהוא נשוא הדיון, קבוע כדלקמן: "נשפט שאינו מקיים צו לפי סעיפים 205או 206תוך המועד שנקבע על-ידי בית-המשפט, דינו - קנס -.000, 100לירות או מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה בתום המועד שנקבע כאמור; הורשע אדם בעבירה לפי סעיף זה יהיו לבית המשפט הסמכויות הנוספות שלפי סעיף 205". .8 שני בעלי הדין מסכימים, כי העבירה על סעיף 210הנ"ל הינה עבירה הנמשכת כל עוד לא קוים הצו לפי סעיפים 205או 206[9]. אולם חלוקים הם בהגדרתם את מהות העבירה ה"נמשכת" וממילא אף במועד תחילת מרוץ ההתיישנות בעבירה כזו. לטענת ב"כ הנאשם, הסומכת על פסיקה ומאמרים, אליהם אתייחס להלן, מהווה עבירה על סעיף 210עבירה נמשכת אחידה, שאינה ניתנת לפיצול לחוליות ומתגבשת במועד האחרון בו נצטווה הנאשם לבצע את הצו וממועד זה ואילך יש לחשב את תחילת תקופת ההתיישנות. הואיל ושני האישומים נושא הדיון בפני הוגשו לאחר שחלפו כ- 9שנים מהמועדים שהיה על הנאשם לקיים את צו ההריסה ואת צו הבניה, הרי לאור הוראות סעיף 9לחסד"פ, התיישנה העבירה בשני האישומים. ואילו לטענת ב"כ התביעה, מהות העבירה הנמשכת, על פי סעיף 210לחוק, הינה עבירה מתחדשת מדי יום ביומו, וכל עוד לא קוים הצו ניתן להעמיד את הנאשם לדין על הפרות הצו ואף לחזור ולהעמידו לדין שוב ושוב, כל עוד לא קיים את הצו מבלי שתחול לגביו התיישנות כל שהיא. .9 לאחר עיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובכל החומר המשפטי אליו הופנתי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין טענת ההתיישנות, אשר הועלתה ע"י ב"כ הנאשם להידחות, וזאת בין אם אקבל את הגדרת העבירה הנמשכת על פי סעיף 210לחוק, כגרסת ב"כ הנאשם, כעבירה "אחידה ובלתי ניתנת לפיצול" ובין אם אקבל את הגדרת העבירה הנמשכת כעבירה "מתחדשת" מדי יום ביומו, כגרסת ב"כ התביעה. .10הפסיקה, אשר דנה בשאלת משמעות העבירה של אי קיום צו על-פי סעיף 210לחוק (או קודמו סעיף 35(2) לפקודת בנין ערים) [11], פירשה עבירה זו כעבירה נמשכת המתחדשת ומדי יום ביומו מאז נעברה לראשונה, נוצרת עבירה חדשה. להלן סקירה קצרה של פסיקה זו: (א) ב-ע"פ 52/51 [1] (בעמ' 417מול האותיות ג' - ד') אימץ כב' השופט זוסמן (כתארו אז) את עמדת ב"כ התביעה, כי העבירה (אי ציות שני לצו) הינה "עבירה הולכת ונמשכת המתחדשת מידי יום ביומו כשהמערער נמנע מלהרוס את המבנה, כאשר צווה....". (ב) ב-ע"פ 217/59 [2] (בעמ' 79מול האות ג'), מפי כב' השופט לנדוי (כתארו אז): "כאשר ברצון המחוקק לקבוע שהעבירה היא נמשכת וגוררת עונשים בזה אחר זה, הוא אומר זאת מפורשות, כמו, למשל, בפקודת בנין ערים 1936, סעיף 35(2) בקשר לאי ציות לצו הריסה...". שם נאמר הדבר אגב דיון בשאלה אם סירוב עד להעיד הינה עבירה נמשכת. (ג) ב-ע"פ 20/62 [7], נדונה מפורשות שאלת התיישנות עבירה לפי סעיף 35(2) לפק' בנין ערים. דעת הרב, מפי כב' השופט יהודה כהן היתה (בעמ' 10-11) [7]: "לאור פסה"ד ב-ע"פ 52/51 [1] הריני סבור כי יש להתייחס אל העבירה של אי ציות לצו הריסה מטעם בית-המשפט כאל עבירה נמשכת כל עוד לא בוצע הצו... לפי דעתי אין כל סתירה בין התייחסות לעובדת אי הציות לצו ההריסה כאל עבירה נמשכת על פני כל תקופת אי הציות. לבין הגשת משפט בגין עבירה זו לגבי כל תאריך שהוא מתוך התקופות הנ"ל. כיוון שהעבירה נמשכת, אפשר לבוא אל הנאשם בהאשמה לגבי אי ציות במשך כל התקופה, ואפשר גם לבחור יום אחד או קטע זמן מסויים מתוך התקופה ולהעמיד את הנאשם לדין על העבירה הנמשכת לגבי אותו קטע זמן מסויים...". דעת המיעוט בפסק-דין זה, דעתו של כב' השופט בקר (עמוד 10 לפסה"ד) [7] היתה כי סעיף 35(2) יוצר עבירה אחת בלבד, שנעברה ונסתיימה בתקופה שנקבעה להריסת המבנים. דעה זו מבקש למעשה ב"כ הנאשם לאמץ. (ד) על פסה"ד ב-ע"פ 20/62 הוגש ערעור לבית-המשפט העליון, ע"פ 556/62 [3]. כב' השופט זוסמן (כתארו אז) לא נכנס כלל לדיון בשאלת מהות עבירת אי ציות לצו הריסה, לצורך תחילת ההתיישנות לגביה. כי הגיע לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הערעור מטעמים אחרים, אך מתוך נימוקיו (בעמ' 977מול האות ז' [3]) עולה כי אף הוא סבר כי בעבירה של אי ציות לצו הריסה ניתן להעמיד את המטרה לדין כל עוד לא קוים הצו. (ה) לדעתו של כב' השופט י. כהן ב-ע"פ 20/62 [7], דלעיל אומצה לאחרונה ע"י בית-המשפט העליון ב-ע"פ 122/82 [4] בעמ' 330, ע"י כב' השופט ד"ר ש' לוין שם מציין כב' השופט לוין כי הדוקטרינה של העבירה "המתחדשת" קנתה לה שביתה בהלכה הפסוקה. .11די במובאות שהבאתי לעיל על מנת להביא לכלל מסקנה כי הפסיקה קבעה שעבירה של אי קיום צו הריסה, לפי סעיף 210לחוק, הינה עבירה נמשכת "מתחדשת" מדי יום ביומו וכל יום נוצרת עבירה חדשה, כל עוד לא בוצע הצו ועל כן לא חלה הוראת ההתיישנות שבסעיף 9לחסד"פ על המקרה דנן. .12לאחרונה, נסתמנה בפסיקה אפשרות לגישה אחרת לגבי מהות העבירה של הפרת צו של בית-המשפט ועל כן מן הדין שאתייחס גם לגישה זו, שכן, כפי שציינתי לעיל, המסקנה, אף מגישה זו, הינה שעל העבירות נשוא כתבי האישום בפני לא חל עניין ההתיישנות. ב-ע"פ 519/82 [5], נדונה, בין היתר, שאלת משמעותה של עבירה על סעיף 287לחוק העונשין - שענינו הפרת הוראה שנתנה על ידי בית המשפט. כב' השופט ברק, ניתח בפס"ד זה, את מהות העבירה, היינו, האם היא "רגעית" או "בודדת" או שמא היא "נמשכת". כב' השופט ברק התייחס להגדרותיו של פרופ' פלר בשני מאמרים, עליו מסתמך אף ב"כ הנאשם. המאמר הראשון הוא: the classification" [14] " of crimes in respect of continuityוהמאמר השני, "לעיתוי ההשלמה של עבירת הגניבה (עבירה רגעית, עבירה נמשכת או עבירת שרשרת)" [15]. השופט ברק קובע בפסק-הדין (בעמ' 191, מול האות ב' [5]): "לא כן פני הדברים בהפרה נמשכת, כאן מורה ההוראה השיפוטית על התנהגות, שהפרתה נעשית בפרק זמן הנמשך מרגע נתון ועד לביצוע ההוראה או ביטולה, ההתנהגות המפרה מהווה שלמות אחידה, אשר לחוליותיה אין קיום עצמאי מבחינתה של ההפרה, על כן, חרף חוליות ההפרה שבעבר, כל עוד ההוראה בעינה עומדת, עדיין ניתן לקיים את ההוראה, כפי שהורה בית-המשפט, טול צו שיפוטי המורה על הריסתו של מבנה: כל עוד המנה לא נהרס, מופר הצו. ההפרה הזו מתחילה מהרגע שבו יש לקבל את הצו, והריהי הולכת ונמשכת כל העת, עד לביצוע ההריסה או ביטול הצו. אם יינתן צו אכיפה, ניתן יהיה לבצעו חרף הפרות העבר". למעשה אימץ כב' השופט ברק את גישתו של פרופ' פלר לעבירה של הפרת צו הריסה, כפי שאתייחס עוד להלן. אף כב' השופט לוין, ב-ע"פ 122/82 [4], מבלי לקבוע דעה מוגמרת לגבי דוקטרינה העבירה "המתחדשת" או "הנמשכת" במקרה שלפניו, מציין (בעמ' 330) את השקפת פורפ' פלר לפיה העבירה של אי ציות לצו הריסה הינה עבירה "נמשכת" במובן ש"לאחר שבסיסה ה"איכותי" הושלם, היא הולכת ותופחת מבחינה "כמותית", ככל שחולף הזמן, והעבריין לא מילא את החובה המוטלת עליו, והיא "מבשילה" כאשר אירע מאורע, המנתק את רציפותה, או כאשר מוגש כתב אישום. אך היא אינה חדלה להיות עבירה אינטגרלית ויחידה שבגדרה לא ניתן לגזור את דינו של הנאשם אלא פעם אחת. דוקטרינה זו מונעת את התוצאה הבלתי רצויה של פיצולה של מערכת עובדתית אחת באופן מלאכותי לעבירות נפרדות". .13 בשני פסקי-הדין האמורים, בהם הובאה דעתו של פרופ' פלר למחות העבירה "הנמשכת", לא נדונה כלל שאלת תחילת מירוץ ההתיישנות לגבי עבירה כזו. לכן מן הראוי לפנות למאמרו של פרופ' פלר ב- [14] 232rev .L . Isr(1967) אליו אתייחס להלן פרופ' פלר מתייחס מפורשות במאמרו למשמעותה של העבירה של אי ציות לצו הריסה שניתן לפי סעיף 210לחוק. בסקרו את הפסיקה, שהובאה על-ידי בסעיף 10להחלטתי, לענין משמעות עבירה אי קיום צו הריסה, מציע הוא את פירושו הוא, לעבירה זו כדלקמן: (שם בעמ' 241) [14]: The offence of non complying with a demolition order" Constituted by not fulfilling the order in the time is indeed one offence whose minimum completion is Therein laid down and it remains a unitary offence Compliance continues, until-the offence is finally complited either by compliance even thereafter, if the non But;with the order or by prosecution of the offender The offence being one that continues throughout the"compliance is also indivisible-whole period of non למעשה את ההגדרה האמורה מבקש ב"כ הנאשם לאמץ, בתקווה שזו "תציל" את הנאשם ברם, מסקנתו של פרופ' פלר, בדבר תחילת מירוץ ההתיישנות לגבי עבירה כאמור, אינה תואמת כלל את ההשקפה, אותה מבקש ב"כ הנאשם כי אאמץ. לפי השקפתו של פרופ' פלר, בעבירה נמשכת כאמור, תחילת מירוץ ההתיישנות חל אך ורק בסיומה הסופי של העבירה הנמשכת: (עמ' 3-242) [14]. The period of prescription will run in respect of every" continuous crime from its final completion. Hence, every Degree the prescription of such conduct in its entirety extention of the criminal conduct postpones to the same- when it constitutes a unitary crime. One cannot, there Fore, divide the whole, single criminal act and its Different requirements. The relevant element is one. Continuation into different time periods according to ".the final completion of the offence ובעמ' 267[14] מסכם פרופ' פלר לענין ההתיישנות: Prescription operates in the case of each group of" crimes and time begins to run the moment the whole Criminal activity has ceased and not in respect of each"continuent part from the moment it is done קבלת השקפה זו תביא לתוצאה שניתן יהיה לגזור את דינו של הנאשם באי קיום צו הריסה רק פעם אחת, אף אם המשיך לאחר גזר הדין, בסורו ולא קיים את הצו (ר' ע"פ 122/82 [4] בעמ' 331-330). אולם, ניתן לפתור בעיה זו, על-ידי שימוש בסמכות הנתונה לבית-המשפט לפי הסיפא לסעיף 210לחוק, לחזור ולצוות על הנאשם להרוס את נשוא כתב האישום. במקרה זה הפרת הצו, שינתן בדיון בעבירה לפי סעיף 210, תהווה עבירה חדשה, ובכך ניתן להתגבר על חוסר אפשרות פיצול העבירה הנמשכת, לפי ההשקפה הנ"ל. .14ב"כ הנאשם סומך על פסק-דינו של בית-המשפט השלום ברמת-גן (פי כב' השופט ברא"ז), ב-ת"פ 5834/84 [8], בטיעונו, כי מירוץ ההתיישנות בעבירה נמשכת מתחיל ממועד התגבשות יסודות העבירה - היינו, בעניננו, המועד אשר לא יאוחר ממנו היה על הנאשם להרוס את המבנה ולבנות את המקלט. בפסה"ד האמור דן כב' השופט ברא"ז במהות העבירה של אי הגשת דו"ח למ.ע.מ. ומגיע לכלל מסקנה כי זו עבירה "נמשכת" ולא "מתחדשת", באמצו את הגדרת פרופ' פלר לעבירה "הנמשכת". אולם, לענין ההתיישנות, דעתו היא כי היא רצה מתחילת התקופה הנמשכת של העבירה, דעה זו נוגדת את דעתו של פרופ' פלר לענין התיישנות העבירה הנמשכת, ולא ברור לי אם דעתו של פרופ' פלר לענין ההתיישנות היתה לנגד עיני כב' השופט ברא"ז בהחליטו את אשר החליט. מכל מקום, לענין ההתיישנות, נראית לי נכונה יותר דעתו של פרופ' פלר, לפיה בעבירה נמשכת מתחיל מירוץ ההתיישנות אך ורק כאשר העבירה מושלמת, מן הבחינה הכמותית, היינו, כאשר אירע מאורע המנתק את רציפותה או כאשר מוגש כתב אישום (ראה ע"פ 122/82 [4], בעמ' 330מול האות ו'). על כן, כפי שציינתי כבר לעיל, גם אם נקבל את הפירוש לפיו סעיף 210לחוק מהווה עבירה נמשכת אחידה, הרי לאור העובדה שהנאשם לא קיים את הצווים נשוא הדיון עד למועד הנקוב בכתבי האישום, לא חלה התיישנות על העבירות בהן הואשם. .15לבסוף, ברצוני להוסיף, כי אף לו היתה מתקבלת טענת הנאשם בדבר התיישנות העבירה על פי סעיף 210לחוק, לא יכול היה הנאשם "להמלט" מצו ההריסה והצו המחייבו לבנות מקלט, שניתנו בתיקים שבפני. צו הריסה, שניתן על יסוד סעיף 205לחוק, דין מיוחד לו לגבי ההתיישנות. הטעם לכך הוא: פס"ד אזרחי אשר לא בוצע במועדו מתיישן כעבור 25שנים (אלא אם כן תכנו אינו מחייב כל ביצוע, שאז אינו כפוף כלל להתיישנות): סעף 21לחוק ההתיישנות, תשי"ח 1958[12]. לענין פס"ד פלילי, קובע סעיף 10לחסד"פ [10], תקופות התיישנות שונות של עונשים שנפסקו ולא בוצעו (בעוון, למשל, 10שנים). מה מקומו של צו הריסה? צו זה אינו נופל בגדר אחת מן ההוראות שצוינו על ידי לעיל והדנות בהתיישנות פסקי-דין, שכן על פי הפסיקה צו הריסה, שניתן אגב הרשעה בפלילים, אינו בגדר עונש, אלא מעשה מנהלי המכוון לקיים את סדרי הבנין. (ע"פ 52/51 [1], בעמ' 7-416). ובית-המשפט העליון פסק, כי בהעדר הוראה בחוק הקובעת תקופת התיישנות כלשהי לביצוע צו הריסה, אין צו כזה מתיישן. (בג"צ 63/56 [6]. בעמ' 1613). מכאן, שאף אם הייתי מקבלת את טענת ההתיישנות במקרה דנן, עדיין ניתן היה לאכוף את הצויים שלא קוימו, כלפי הנאשם, תוך שימוש בהוראת סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט [13]. .16לאור האמור לעיל הנני דוחה את טענת ההתיישנות שהעלה ב"כ הנאשם כלפי שני האישומים שבפני. אי קיום צו בית משפטמשפט פליליעבירה נמשכתצווים